התשובה בראשית דברייך..רוחנית..
המשבר הוא תגובה מסוימת למאורע קשה. בני אדם מגיבים תגובות שונות למאורעות קשים שמשבשים את המהלך התקין של החיים. יש שמגיבים בדרך שמסייעת להם להתגבר על המאורע ויש שמגיבים תגובה המביאה אותם לידי משבר. ז"א , המשבר הוא בעצם תוצאה של התגובה למאורע ולא המאורע עצמו. התנהגות האדם נובעת מפרשנות שהוא מפרש את אירועי חייו מתוך ראיה סובייקטיבית. בעיני אחד זהו משבר ובעיני אחר-אסון ממש. בעיני אחד-מצב לחץ ובעיני אחר-קטסטרופה ממש. והכל בעצם פרשנות אישית. ואם במצב לחץ ובעיקבותיו נגייס את כל משאבנו ונלמד דברים חדשים על החיים בכלל ועל עצמנו בפרט, עי"כ ,שלא במתכוון,מתפתחת אישיותנו ומשיגה השיגים גבוהים. אם נקח לדוגמא אנשים שאחרי הגירושין ולא משנה מאיזו סיבה,נכנסים למצב או תחושה של אין מוצא וסוף הדרך-הם לא רואים את העתיד ואין תקווה. הפחד והחרדה מפני העתיד הלא ידוע מביא את האדם לעשות אידיליזציה של העבר גם אם סבל שם {אולי בכ"ז היינו נשארים יחד,אני עדיין אוהב/ת אותו/ה וכו...}. הדרך לצאת מה"פלונטר" הזה הוא קודם כל לעבור את כל השלבים {של המשבר} ולדעת שלאורך זמן,האדם,עם הזמן יודע למצוא את הדרך לצאת מהמשבר ולפעמים זקוק הוא לעזרה אולם בשום אופן לא תלות. לכל אדם המעבר בין שלב ושלב הוא אינדיבידואלי ואין קיצורי דרך. 1.ההלם-מטרתו מנוחה וצבירת כוח. 2.הכעס-נקיטת עמדה רגשית כלפי המציאות{מודעות למצב ללא קבלה}. 3.הצער והסבל-תחושה של געגוע,החמצה ותיסכול שאין אפשרות להחזיר הגלגל. אחרי המשבר באות תקופות שמטרתן "לטפל" בו: 1.הזמן-תהליך אישי-אופייני לכל אדם-עליות וירידות במצב הרוח-תקופת אבלות האדם לא מרגיש עדיין "ראוי" להיות מאושר ודוחה קומפלימנטים. 2.דגירה-בתוך תוכו חלים שינויים שיתרחשו בעתיד ובפועל יוזם פגישות עם "חברים לצרה",סדנאות,ספרים וכו'. 3.התנהגות-והמטרה-החלמה,וכיצד,מלא מרץ,רצון לתרום,פעלתן ורוצה להתנסות. 4.מודעות-שלב זה יוצר מועקה{איך זה קרה לי?,איך נתתי לזה לקרות?} אבל ממקום של מודעות למשבר ומודעות בכלל לדרך שדברים נעשים או קורים. 5.שינויים-פתיחות,חברים חדשים,עיסוק חדש,הכל פתוח,מרחב אפשרויות, רצון לעשות דברים חדשים,מעבר דירה,רכב חדש,קורסים וסדנאות החברים הקודמים מתחלפים בחברים החדשים,לסדנא,למשבר,אנשים שבעצם קודם לא התאימו לעולם שלו. מקווה שהארתי מעט..והכל תודות לנירה כפיר
