משהו מהלב שלי
כשאז, ראיתי אתכם ביחד, קיוויתי שיום אחד, את תביני שאת הכל בשבילי ושאני אוהב אותך ורוצה להיות רק איתך. אני יודע שזה ממש לא יפה לחשוב ככה אבל פשוט בלב שלי כל הזמן ציפיתי שתקומי, תיפרדי ממנו ותבואי אליי, שאחבק אותך שוב. וזה קרה, נפרדתם. אבל, את, זה כואב לך מידי, דיברנו, ואת אמרת שקשה לך עכשיו להיות עם מישהו אחר, שאהבת אותו ועדיין אוהבת ועדיין הלב שלך איתו, שאת עדיין לא יכולה לפתוח את הלב שלך למישהו אחר. ואני שומע את הדמעות שלך שיורדות לך מהעיניים כשאת מדברת עליו ואני בוכה יחד איתך ומתחרט על הרגעים שבהם ביקשתי שתיפרדו, אני רואה את זה עכשיו יותר מתמיד, את אוהבת אותו, אוהבת באמת. ואחרי השיחה שלנו אני יושב ומביט בתמונה שלך, זו עם החיוך שהמיס אותי כבר בפעם הראשונה החיוך ששבר לי הרבה כעסים ועצבויות, מסתכל על החיוך הזה ולא מבין איך אפשר בכלל בלעדייך? אישה מדהימה, ללב שלי קשורה אבן, כבדה וגדולה והאבן הזאת מושכת אותי אלייך. אני לא מצליח לחתוך את החבל של האבן, זה לא הולך. כל פעם אני מוצא את עצמי חושב עלייך, על העיניים שלך, על החיוך שלך, חושב וממשיך לקוות, שאולי, עוד מעט ממש את תכנסי אליי כמו פעם, ככה בסוף היום, תחבקי אותי חזק, תניחי את הראש על הכרית, תספרי עד כמה היה יום מעייף, תצחקי מהשטויות והדברים ההזויים שקרו. את יודעת, זה מה זה מצחיק, במקרר עדיין מונח קבוע בקבוק של מיץ תפוזים, ככה סתם למקרה שתבואי.
כשאז, ראיתי אתכם ביחד, קיוויתי שיום אחד, את תביני שאת הכל בשבילי ושאני אוהב אותך ורוצה להיות רק איתך. אני יודע שזה ממש לא יפה לחשוב ככה אבל פשוט בלב שלי כל הזמן ציפיתי שתקומי, תיפרדי ממנו ותבואי אליי, שאחבק אותך שוב. וזה קרה, נפרדתם. אבל, את, זה כואב לך מידי, דיברנו, ואת אמרת שקשה לך עכשיו להיות עם מישהו אחר, שאהבת אותו ועדיין אוהבת ועדיין הלב שלך איתו, שאת עדיין לא יכולה לפתוח את הלב שלך למישהו אחר. ואני שומע את הדמעות שלך שיורדות לך מהעיניים כשאת מדברת עליו ואני בוכה יחד איתך ומתחרט על הרגעים שבהם ביקשתי שתיפרדו, אני רואה את זה עכשיו יותר מתמיד, את אוהבת אותו, אוהבת באמת. ואחרי השיחה שלנו אני יושב ומביט בתמונה שלך, זו עם החיוך שהמיס אותי כבר בפעם הראשונה החיוך ששבר לי הרבה כעסים ועצבויות, מסתכל על החיוך הזה ולא מבין איך אפשר בכלל בלעדייך? אישה מדהימה, ללב שלי קשורה אבן, כבדה וגדולה והאבן הזאת מושכת אותי אלייך. אני לא מצליח לחתוך את החבל של האבן, זה לא הולך. כל פעם אני מוצא את עצמי חושב עלייך, על העיניים שלך, על החיוך שלך, חושב וממשיך לקוות, שאולי, עוד מעט ממש את תכנסי אליי כמו פעם, ככה בסוף היום, תחבקי אותי חזק, תניחי את הראש על הכרית, תספרי עד כמה היה יום מעייף, תצחקי מהשטויות והדברים ההזויים שקרו. את יודעת, זה מה זה מצחיק, במקרר עדיין מונח קבוע בקבוק של מיץ תפוזים, ככה סתם למקרה שתבואי.