תתפלא, אבל זוכרים
במיוחד בשנים האחרונות. אחרת, לא היינו עדים למפעל ה-reissues הנוכחי שהוא, כך אומרים, רק ההתחלה. בהופעות שלהם בשנות התשעים הם שילבו גם שירים משנות השישים, ובמעט הראיונות שנתנו - הם אינם אוהדים גדולים של התקשורת ה"עויינת" - הם נשאלו גם על תקופה זו. וממילא, לאורך זמן מה שנשאר זה הדברים האיכותיים. האחים עצמם אינם מתביישים בתקופת הדיסקו שלהם, נהפוך הוא. הם באמת ובתמים אהבו soul אמריקאי, ובעיקר את הצליל של פילדלפיה - ורצו מאוד לחקותו. הם אימצו את ערכי ההפקה שהיו מקובלים באותה עת, וביחד עם כשרונם לכתוב שירים, הנוסחה היתה מנצחת. אל תשכח שהאחים ראו עצמם, מאז שהחלו לשיר בפני קהל כשהיו עוד בגיל הגן, קודם כל כבדרנים, כאומנים (בשורוק) שמטרתם להסב הנאה לקהל המאזינים. מורשת אמנותית זה לא מה שעמד לנגד עיניהם, כאשר הסכימו לכתוב שירים לפס הקול של Saturday Night Fever, ואת סדרת הלהיטים הבלתי-נפסקת שלהם בסוף שנות השבעים - ואולי גם כאשר כתבו את אותם אלבומים בסוף שנות השישים.
