משהו לשתף אתכן...
היי, שנה טובה!
אני חדשה פה בפורום ויש משהו שמעיק עלי כבר כמה שנים.
אני בת 33 וכבר 3 שנים מנויה לחדר כושר. הייתי בעביר במשקל של 65 על 1.55. כיום שוקלת בסביבות 49. שמחה שיכולה להתייפיף עם בגדים יותר בקלות, ונדמה שאני מאושרת כלפי חוץ מהשינוי שחל בי, אך לא כך הדבר.
אומרים שמבחינה תזונתית לא מספיק רק להתחיל בדיאטה, אלא צריך גם לעבוד על הראש וזה מה שקרה אצלי. אני ידעתי מתי לעצור את עצמי מלאכול ולא הייתה לי בעיה ל"הסניף" את המאפייה השכונתית וללכת מבלי לעצור, ידעתי להגיד "לא" לעוגות, ממתקים, גלידות ושאר דברים טובים. הייתי גם גמישה עם עצמי. כל יום לפני השינה מסיימת את היום עם שוקולד (במתינות, כמובן).
ידעתי שאם אוכל דבר שהוא משמין אז אצטער עליו ולא אפסיק לחשוב על זה כל היום, ובמיוחד שכל יום אני בחדר כושר ולא בשביל שיתאפשר לי לאכול דברים שומניים ומשמינים.
דרך החיים שלי פוגם בי בכך שאני פחות נפגשת עם חברות וכו' כי הפגישה עם החברות זה לשבת בבית קפה (אם כבר בית קפה אז רק שוקו), גלידריה... ומסתכם בכך שאני בבית.
אותו הדבר לגבי יציאה עם בחור. אני יודעת שאם יש לי דייט אז באותו היום אני בקושי אוכלת כדי שאוכל להזמין לי בדייט לשתות שוקו מבלי להרגיש מיוסרת (אני יודעת שאפשרי להכניס עוד לגוף כי שוקו לא מגיע למכסת הקלוריות ובכל זאת עדיין ארגיש מיוסרת), אבל מצד שני מעדיפה לאכול בוקר, צהריים וערב מאשר ללכת לדייט. בקיצור, משהו דפוק אצלי בראש ונמאס לי.
אני לפעמים חושבת אם כשהייתי מלאה יותר הייתי מאושרת, כי אז הייתי צוחקת ויוצאת הרבה יותר, ואני מרגישה גם שהיו לי יותר מחזרים.
לחדר כושר אני רוצה להמשיך ללכת כי זה עושה לי טוב לנשמה וגם עושה טוב לגוף (ולאו דווקא בקטע של לרזות).
האם אני יכולה לחזור ולאהוב את עצמי כמלאה? כ"כ התגעגעתי לנועם של פעם, לנועם עם הלחיים התפוחות.
היי, שנה טובה!
אני חדשה פה בפורום ויש משהו שמעיק עלי כבר כמה שנים.
אני בת 33 וכבר 3 שנים מנויה לחדר כושר. הייתי בעביר במשקל של 65 על 1.55. כיום שוקלת בסביבות 49. שמחה שיכולה להתייפיף עם בגדים יותר בקלות, ונדמה שאני מאושרת כלפי חוץ מהשינוי שחל בי, אך לא כך הדבר.
אומרים שמבחינה תזונתית לא מספיק רק להתחיל בדיאטה, אלא צריך גם לעבוד על הראש וזה מה שקרה אצלי. אני ידעתי מתי לעצור את עצמי מלאכול ולא הייתה לי בעיה ל"הסניף" את המאפייה השכונתית וללכת מבלי לעצור, ידעתי להגיד "לא" לעוגות, ממתקים, גלידות ושאר דברים טובים. הייתי גם גמישה עם עצמי. כל יום לפני השינה מסיימת את היום עם שוקולד (במתינות, כמובן).
ידעתי שאם אוכל דבר שהוא משמין אז אצטער עליו ולא אפסיק לחשוב על זה כל היום, ובמיוחד שכל יום אני בחדר כושר ולא בשביל שיתאפשר לי לאכול דברים שומניים ומשמינים.
דרך החיים שלי פוגם בי בכך שאני פחות נפגשת עם חברות וכו' כי הפגישה עם החברות זה לשבת בבית קפה (אם כבר בית קפה אז רק שוקו), גלידריה... ומסתכם בכך שאני בבית.
אותו הדבר לגבי יציאה עם בחור. אני יודעת שאם יש לי דייט אז באותו היום אני בקושי אוכלת כדי שאוכל להזמין לי בדייט לשתות שוקו מבלי להרגיש מיוסרת (אני יודעת שאפשרי להכניס עוד לגוף כי שוקו לא מגיע למכסת הקלוריות ובכל זאת עדיין ארגיש מיוסרת), אבל מצד שני מעדיפה לאכול בוקר, צהריים וערב מאשר ללכת לדייט. בקיצור, משהו דפוק אצלי בראש ונמאס לי.
אני לפעמים חושבת אם כשהייתי מלאה יותר הייתי מאושרת, כי אז הייתי צוחקת ויוצאת הרבה יותר, ואני מרגישה גם שהיו לי יותר מחזרים.
לחדר כושר אני רוצה להמשיך ללכת כי זה עושה לי טוב לנשמה וגם עושה טוב לגוף (ולאו דווקא בקטע של לרזות).
האם אני יכולה לחזור ולאהוב את עצמי כמלאה? כ"כ התגעגעתי לנועם של פעם, לנועם עם הלחיים התפוחות.
