משהו לספר

[ענת הגדולה היחידה]

משהו לספר

היום פגשתי בבית המשפט מישהו שעשה את הניתוח ומכיוון שידעתי מזה סיפרתי לו שגם אני עשיתי. פגשתי אותו לפני חודשיים בפגרה וסיפרתי לו שאני עומדת לעבור גם כן את הניתוח. הוא גם עשה בהר הצופים. הוא כל כך שמח ואמר: "אם תרמתי לזה אחוז אחד אני שמח". הוא עורך דין ובמשפטים הוא מאוד דומיננטי ושתלטן. אבל רגע אחרי שהדיון נגמר הוא האדם הכי רך שהכרתי. וזה קיצוני. אני מרגישה סוג של אחווה כזה בין אנשים שעברו את הניתוח. משהו כמו גאוות יחידה. זה תמיד מרגש אותי מחדש. רציתי להגיד עוד משהו: סיפרתי כאן שיש לי קושי בבליעה אחרי הצהריים. אני מנסה הרגל חדש: לא לאכול ולהתנפל מיד על האוכל כשאני חוזרת. לתת לעניינים להירגע. ממילא אני צריכה לאכול ירקות ואין סיבה שאני לא אוכל לאכול אותם למשל בשבע בערב, בנחת, ברוגע ובלי להילחץ . פשוט נטרלתי את גורם הלחץ. אני מקווה שזה יעבוד. היום זה הצליח. לא התנפלתי על אוכל ואני ממילא מפוצצת אבל בשבע בערב אוכל לאכול כמו בן אדם. וזה הרגשה אחרת לגמרי.

 

[שבות1]

הלוואי שהייתי יכולה לחכות לשבע

או אפילו לשעה אחרי שאני מגיעה מהעבודה, אני חושבת שהבעיה הזו היא חלק ניכר מההשמנה שלי,אני מגיעה הביתה ואני בחוסר שליטה מוחלט, אני עייפה ורעבה ולא מצליחה לעשות כלום בקשר לזה, ניסיתי הכל, לאכול בעבודה ולהגיע שבעה הביתה, לדאוג לסלט גדול קודם, אבל אני מאבדת שליטה לגמרי, מזל שיש לי עכשיו טבעת והיא שולטת בי... ובקשר לאחווה בין מנותחים, אני גם מרגישה את זה, אבל לפעמים אני רואה אדם שמן מאוד וממש קשה לי להתאפק מלהציע לו ניתוח, אני כמובן לא עושה את זה כי זו התערבות בוטה, אבל לפעמים זה ממש על קצה הלשון

 

[ענת הגדולה היחידה]

זה בדיוק הענין של ההרגלים

צריך לזהות את גורם הלחץ ולנטרל אותו. כלומר להתייחס אליו כאילו הוא לא קיים. זה לא קל. לקח לי כמה שבועות עד שהבנתי שככה זה לא יכול להיות. זה לא שאני באה הביתה רעבה. אני באה שבעה, כי אני דואגת לקחת דברים קלים לעבודה. להתנפל על אוכל זה הבעיה. זה ההרגל הלא טוב. אז היום זה הצליח לי ואני ממש מרגישה עכשיו טוב. אבל זה עניין של עבודה. זה כל הסיפור. כשאת אומרת שהטבעת שולטת בך זה מפריע לי כי אנחנו בעלי בחירה חופשית ואנחנו הקובעים מה טוב לנו ומה לא. זה המתנה שקיבלנו מהקב"ה ולהפקיד את גורלינו בידי - טבעת? הרי את יודעת היטב שהטבעת היא רק כלי עזר והניתוח הוא לא זבנג וגמרנו, וגם מעקף וגם שרוול לצורך העניין. צריך לעבוד על הרגלים נכונים. פתאום אני מבינה מה זה הרגל. יכול להיות שמה שטוב לי לא טוב לך. אבל אם אני מזהה דבר לא טוב כמו התנפלות על אוכל, זה הרגל לא טוב וזאת הדרך שלי לנטרל אותו. כל אחד והשיטה שלו. תמיד התייחסתי להרגלים נכונים כאל רשימה שהמציאו דיאטניות אבל זה לא בדיוק. אנחנו קובעים את ההרגלים הנכונים ומה שטוב לנו. כי כל אחד מאיתנו שונה ומיוחד. אין הרגלים קבועים ואחידים לכולם. עכשיו אני מבינה גם למה תמיד התנגדתי לשומרי משקל וללכת לדיאטניות, כי תמיד מצאתי שם את הדגם הקבוע של מה מותר ומה אסור, ושוכחים שכל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו עם אורח חיים ייחודי והרגלים משלו. כל הדיבורים האלה על דיאטות היו מוציאים אותי מדעתי כי הם דיברו על איזה שהוא משהו פוליטיקאלי קורקט, סוג של סטנדרט חברתי די רדוד אפילו, דיאטת חלבונים , דיאטת אטקינס ומה לא. כל אחד חשב שהמציא את האולימפוס מחדש. אותי זה היה מכעיס. לכן לא עשיתי כלום עם המשקל שלי עד עכשיו. מקווה שלא ייבשתי אותך עם הודעה כזאת ארוכה. ולגבי הנושא השני - כשאני רואה אדם שמן מאוד אני חושבת שהוא כמוני וכמו שאני מצפה שיראו אותי מבעד למעטפת כך גם הוא זכאי ליחס כזה, וכל ההבדל בינינו הוא כעת רק 13 קילו פחות ואין לי שום זכות לחמול עליו, לחשוב שהוא נכה, או להציע לו ניתוח. אני מרגישה שפשוט אין לי זכות לעשות את זה. כי אני לא יותר טובה ממנו. גם אני במקום שבו הוא נמצא.

 

[שבות1]

במשך 10 שנים לא עשיתי את הניתוח

כי חשבתי שזה "רק לשנות הרגלים" ואדם חזק כמוני יכול לעשות את זה לבד, ורק לאחר 10 שנים קבלתי את הענווה שאני זקוקה לעזרה ולעזרה רצינית, ולכן מבחירה מלאה בחרתי בטבעת, ובעצם לקחתי עזרה של שליטה חיצונית ולא עצמית שלי ועל כך אני מאוד שמחה. ודאי שבמקביל אני מנסה גם לשנות הרגלים, לפעמים מצליחה ולפעמים פחות... בנוגע לאנשים שמנים, הרצון שלי להציע את הניתוח בא ממקום של הזדהות,וודאי שלא התנשאות, הרי הייתי במקום שלהם, ולא הצלחתי,ענווה, כבר אמרתי.

 

[ענת הגדולה היחידה]

ענווה זה באמת כלי חשוב להצלחה

כי ברגע שמבינים מה צריך לתקן, עברנו חצי הדרך להצלחה.

 

[שמחה37]

עצור התבונן פעל

שלושת הפעולות שמלוות אותי בתהליך ובחיים באה מתה מרעב רוצה לטרוף את המקרר עוצרת לוקחת נשימה ועוד אחת ועוד אחת מפרשת את "הרעב" , רעב רעב או רעב רגשי (חייבת להכניס משהו לפה) רעב רעב מוציאה את האוכל שהכנתי או שאני מכינה (קוטג' חביתה מללפון ופריכית ) מהווים בשבילי ארוחה בכל שלב ביום. רעב רגשי- מתוק /מלוח מכינה לי את הבולמוס בד"כ 4 קוביות שוקולד מריר או כוס חד פעמית עם קורנפלקס בריאותי. פעל - אוכלת להנאתי את ה"מנה". בהתחלה היה מאוד קשה לסגל את העצירה הזו וגם היום יכולים להיות מצבים שזה בלי שליטה אבל לרוב אני בעירנות. מודה ומתוודה שעם הבן שלי בגיל ההתבגרות לא תמיד עובד לי והפעל הוא כבר שלב ה"כאפה"

ברמת העיקרון עצור התבונן פעל עובד טוב בהרבה תחומים בחיים. ולגבי אחווה אז את צודקת אני קוראת לזה אחוות מנותחים ובאמת תמיד אבל תמיד ולא משנה איפה ומתי יש לי קליק מדהים עם מנותחים בעצם בכלל עם אנשים. בהצלחה לנו שמחה.

 

[ענת הגדולה היחידה]

לכל אחד יש את השיטות משלו

להתרגל לאכול נכון.