משהו למחשבה...
טאביתה, הקיובה, זומבי וכל החברים מהמרתך, נחשבים לרוע, נכון? האב לוניגן, אלוהים, והדת בכללי נחשבים לטוב. בעצם מראים את זה ככה, כישוף מול הדת. רוע מול דת. זה נורא מעוות לדעתי. יש סצינה אחת שאני זוכרת ממש טוב, שתרזה התאבדה ופילאר, במקום להגיד שהבת שלה לא יכולה למות כי היא לא תחייה בלעדיה או משהו כזה, אמרה שהיא לא יכולה למות, כי זה ייחשב לחטא. הדת גברה פה על הרגש האימהי. מציבים פה את הדת כדבר מרכזי, כמו משהו טהור וקדוש ואמיתי, הדבר היחיד שיכול להביס רשע. לי, באופן אישי, זה נורא מציק. מה דעתכם?
טאביתה, הקיובה, זומבי וכל החברים מהמרתך, נחשבים לרוע, נכון? האב לוניגן, אלוהים, והדת בכללי נחשבים לטוב. בעצם מראים את זה ככה, כישוף מול הדת. רוע מול דת. זה נורא מעוות לדעתי. יש סצינה אחת שאני זוכרת ממש טוב, שתרזה התאבדה ופילאר, במקום להגיד שהבת שלה לא יכולה למות כי היא לא תחייה בלעדיה או משהו כזה, אמרה שהיא לא יכולה למות, כי זה ייחשב לחטא. הדת גברה פה על הרגש האימהי. מציבים פה את הדת כדבר מרכזי, כמו משהו טהור וקדוש ואמיתי, הדבר היחיד שיכול להביס רשע. לי, באופן אישי, זה נורא מציק. מה דעתכם?