משהו לא הגיוני לי

[הילהל]

משהו לא הגיוני לי

בכיתה של יונתן יש קבוצות, ושולחן אחד בודד מול המורה. ביום השני הוא סיפר שישב בשולחן הזה חלק מהיום, ושהמורה אמרה לו שילדים טובים יושבים לידה ונתנה לו מדבקה. חשבתי שזה משונה, שבזמני לשבת ליד המורה סימן שאתה דווקא לא כזה ילד טוב.. אבל אולי דברים השתנו? אתמול היה לי יום ארוך בעבודה, ורק בערב גיליתי שהוא ישב שם שוב. כל היום! ושוב חזר עם סמיילי על החולצה ושלל סימני V וסמיילים במחברות ובחוברות. במחברת הקשר לא כתובה מילה. היום בעלי לקח אותו (עד עכשיו בת הדוד שלי הביאה לביה"ס) וגילה שהוא שוב שם. מבודד מאוד. הילד גם מצוברח, התקשה לעזוב לאבא את היד. אבא התקשה לעזוב אותו, ולמען האמת התחשק לו להביא את המשור מהאוטו ופשוט לנסר את השולחן הזה ולאלץ את המורה לעשות משהו.. טוב אמרנו כבר שלאבא שלו יש רק זכרונות רעים מביה"ס. אנחנו יודעים שיש לנו ילדון קשקשן עם קושי לשמור על שקט. ושבגן חובה וטרום-חובה הפתרון של הגננות היה להושיב אותו לידן בשעת המפגש. אבל כאן זה לא שעה! וזה לא מעגל שבו אתה סה"כ יושב ליד הגננת. זה כל היום, וזה להיות במיקום מאוד לא נוח ולא נעים. אני אתקשר הערב למורה. למישהי יש תובנות מה זה הדבר הזה? ומה לומר? מאיזה מקום רגוע לבוא?

 

[גילור]

אני חייבת להגיד לך שזה נשמע לא טוב! הייתי

מקיימת באופן מיידי שיחה עם המורה ומבררת מה קורה פה. לא הייתי מאפשרת לה בשום אופן לבודד את הילד, קשקשן ככל שיהיה. במידת הצורך, הייתי מערבת את מנהל/ת ביה"ס. מה זה?!?!?!?

 

[אמברון]

דברי עם המורה

זה נשמע לי מוזר שהיא בוחרת במודע לבודד אותו ולא לאפשר לו להיות חלק מקבוצה ככל הילדים. ומה מעבר לשיעורים עצמם? הוא משתלב חברתית? הוא משחק עם החברים שלו?

 

[הילהל]

הוא מספר שהוא משחק בהפסקות

עם החברים מהגן. גם התקשרו כבר לקבוע איתו אחה"צ.

 

[מירי קובלסקי תלמ]

בירור קורקטי עם המורה

כמובן שיש צורך לבדוק עם המורה מה קורה. יחד עם זאת, כדאי שתהיי פתוחה לכך שהסיפור של המורה יכול להיות שונה מאד מהסיפור של בנך. יתכן שלאחר שתשמעי מה הייתה כוונתה, תביני שלא מדובר בדבר מוזר כל-כך. לא כדאי לכוון מראש את החיצים, אלא לבוא מעמדה של עירנות וסקרנות וגם תהייה מה אפשר לעשות בהמשך. לאחר שתשמעי את מה שהמורה אומרת, תביעי את דעתך ובקשי ממנה שיתוף פעולה- איך לעזור לילד בענייני משמעת (אם יתברר שזה העניין). סך הכל, אם היא מתגמלת אותו במדבקות, נראה שלפחות כוונה טובה יש לה. במידה ומה שהמורה תאמר לא ישביע את רצונך, יש מקום להתייעץ עם המנהלת. בהצלחה.

 

[אמברון]

באותו עניין...

אם מה שכתבת לגבי המורה והאור שהיא תשפוך על המצב, ייתכן שיש כאן פער בין החוויה של הילד לבין הכוונה של המורה. האם ההורים הם אלה שצריכים לתווך ולצמצם את הפער או שמא זה תפקיד המורה? יכול להיות שלמורה יש כוונה טובה, שמתפרשת על ידי הילד כמשהו אחר לגמרי (לא כוונת המורה אלא התחושה הסובייקטיבית שלו ואיפה זה שם אותו) - ומה אז? (שואלת ממקום של אמא, שראתה את הפער הזה בגן בשנה שעברה והתקשתה לגשר עליו)

 

[מירי קובלסקי תלמ]

גם על זה לשוחח עם המורה

אם את רואה פער כזה, חשוב להביא אותו למודעות המורה (ושוב, לא ע"י הטחת האשמות אלא ע"י הצגת האופן בו הילד מפרש את הדברים, כפי שבא לידי ביטוי בבית). אם המורה היא בעלת נכונות, ובהנחה שהדברים נאמרו מתוך כבוד ורצון לשיתוף פעולה, יש להניח שתשתדל לשנות משהו מהתנהגותה. יחד עם זאת, אם המורה לא מוכנה לשנות דבר, ונראה שהילד סובל, יש מקום לפנות אל ההנהלה.

 

[1אילת2]

את זוכרת איך מתחיל ספר בישול במרוקאית?

אז תעשי ככה. יכול להיות שהכיתה קצת קטנה וחסר מקום אחד בקבוצות. יכול להיות שכל יומיים או שלושה או שבוע מישהו אחר יושב ליד המורה. יכול להיות שהמורה חושבת שטוב לו שם. הוא יכול מחר לבקש ממנה לעבור מקום או שתכתבו במחברת קשר שיונתן מבקש לעבור מקום.

 

[gudat]

דיברת עם המורה?

גם לי זה נשמע מוזר, אבל אני בטוחה שבירור יפתור את הבעיה. מאחלת לכם שנה טובה ושיפור במצב הרוח...

 

[גילור]

הילהל, אפשר עדכון? האם דיברת עם המורה?

 

[הילהל]

היא לא עונה ../images/Emo123.gif

אני לא מצפה ממורה להיות כל יום בערב בכוננות טלפונית. אבל ראבאק - את מורה לכית א' וזה שבוע ראשון ללימודים, תהיי זמינה לעזאזל. כן, כן - לאחר 4 ימים שלמים אבדה אמונתי במערכת החינוך ויש לי את כל הרצון שבעולם לקחת את הילד שלי משם ולברוח. לפחות המורה בצהרון, שעושה איתם שיעורי בית ועשתה הכנה לכיתה א' בשנה שעברה אומרת לי שהיא לא רואה שום דבר מעורר דאגה - הוא אותו ילד שמח וחביב מלפני שנה. יש בזה מן הנחמה. אם הערב שוב המורה לא תענה - אני אתעקש לדבר איתה בביה"ס ביום שישי

 

[חדר משלה]

אם הילד שמח

זה מה שחשוב, לא? מקוה שתהיה שיחה מוצלחת עם המורה. אצלנו היא כל כך עסוקה בארגון הילדים שעולים להסעה ווידוא שכווולם שם ואף אחד לא נשכח בבית הספר, שאין עם מי לדבר כרגע.

 

[הילהל]

../images/Emo41.gif דיברתי איתה ../images/Emo4.gif

מחשבותי נעות בין חרטה על כך שאיפשרתי את העליה לכיתה א' לפני גיל 6 (יליד 5.11) לבין חרטה על כך שבתמימותי רשמתי אותו לבי"ס רגיל בתוככי מערכת חינוך קורסת. מזל שיש צהרון פרטי. לפחות במשך מחצית מהיום הוא בידיים טובות ואמינות. המורה הסבירה שבמשך יום וחצי ראשונים הוא לא הסתדר - לא משנה ליד מי ישב. לא היה מרוכז, קישקש והשתולל. כשהוא יושב לידה הוא מרוכז, הוא נהנה ללמוד, הוא מרגיש שהיא מתייחסת אליו - והוא מאוד זקוק לזה. נכון, הוא ילד שמאוד צריך יחס אישי. מי בכלל יכול לתת לו את זה בכיתה של 32 ילדים ומורה אחת? זה לגבי ה"למה נתתי לו ללכת לבי"ס ממלכתי קורס" ועד מתי לשבת לידה בשיעור יהיה הפתרון? עד שהוא יתבגר קצת? היא כן משלבת אותה בקבוצה כשיש פעילות קבוצתית וכן תנסה שעם הזמן הוא יותר ויותר ישב בקבוצה עד שיהיה מסוגל להפרד מהישיבה לידה. אמרתי כבר שאני חוששת שהוא צעיר מידי?

 

[פלגיה]

קשה להגיב להודעה שלך

כי נראה שהמורה שלו קלטה מה שצריך לעשות איתו, ומצאה את הפיתרון הטוב ביותר שהיא יכולה כרגע לאפשר. יש לפיתרון מחיר, אבל יכול להיות שעם הזמן הדברים יתאזנו והוא יוכל להשתלב יותר בפעילות הכיתתית המלאה. האם שנה נוספת בגן היתה עוזרת לו? אולי, ואולי לא (האם הוא היה מרגיש נעים להמשיך בגן בלי אף אחד מהחברים שלו?)

 

[הילהל]

זה אכן הפתרון הטוב ביותר האפשרי

במסגרת מטורפת של 32 ילדים בכיתה אחת ועם ילד שהוא כנראה קצת צעיר מכדי להסתדר במסנה של כיתה ושיעור יתכן מאוד שעוד שנה בגן היתה עוזרת, בעיקר אם כבר שם הגננת היתה עטושה מאמץ לסייע לו להסתדר במפגשי הבוקר בלי להזדקק להושיב אותו לידה ולא יתכן, אלא בטוח, שבמסגרת קטנה יותר הוא מצליח ללמוד ולהיות חלק מהקבוצה בלי אמצעים כאלה (הווה אומר - במדסגרת הלימודים בצהרום בקבוצות של עד 10 ילדים)

 

[אגוזים1]

אני מאוד מבינה לליבך../images/Emo24.gif

בתור אמא שגם עברה את התהליך הזה (אכזבה ממערכת החינוך ה"רגיל" שהתקשתה להתגמש עם ילדה קצת "אחרת") וגם בתור אמא שהעלתה ילדה צעירה (לפני גיל 6) לכיתה א' עם הרבה חששות ומחשבות... מצד אחד, אני מסכימה עם ליאת. זהו רק השבוע הראשון וכולכם (כולל הילד וכולל המורה וכולל את) מאוד מרוגשים. אין ספק שזה משפיע על כולכם. עליך, בכך שכל מה שקורה מתנפח למימדים שאולי לא היו מגיעים לכך בסיטואציה אחרת, על בנך שאולי מקצין את ההתנהגות שלו והקושי שלו כך שנראה שהוא פחות "בשל" ממה שהוא באמת, ועל המורה שמנסה (וזה כבר טוב לדעתי) כן לעזור לילד אבל אולי בצורה שלא מתאימה כטיפול לטווח ארוך. מצד שני, אני גם מבינה את הצד השני... אני העברתי את ביתי הבכורה בכיתה ג' לבית הספר הדמוקרטי, שלושה שבועות אחרי תחילת הלימודים! אגב, איך הילד תופס את הישיבה ליד המורה? האם הוא מרגיש מבודד? או שתחושת הבדידות היא יותר תחושה שלכם? האם הוא משתף אתכם בתחושות שלו? מדבר על זה?

 

[הילהל]

הוא בסדר עם זה

זה אנחנו שמוטרדים

 

[אגוזים1]

זה הדבר הכי חשוב!

לפעמים אנחנו מחדירים את הפחדים שלנו לסיטואציות של הילדים... לכן, אם זה כך, שווה לדעתי לתת לכולכם קצת זמן להרגע ולהתאקלם.

 

[נועה לביא]

תראי, לפחות היא באה בגישה חיובית

גם אם לא יעילה ולא ממש מתאימה - לפחות היא לא נוזפת בו אלא אומרת שהוא ילד טוב. היא עדיין שוקיסטית, סה"כ יום שלישי ללימודים, דברי איתה על זה בצורה נעימה, מבינה (את יודעת שיש לך ילד קשקשן), מתייעצת.

 

[מירי קובלסקי תלמ]

גישה חיובית ויעילה

לי נשמע דווקא שהדרך של המורה היא לא רק חיובית, אלא גם יעילה, עובדה שהילד מסתדר טוב יותר כשהוא נמצא על ידה. חשוב מאד המסר שעובר לילד בעניין זה. אם הוא מרגיש בזכות זה "המקורב" למורה- אין בכך רע! לעומת זאת, אם הוא מרגיש מחוץ לקבוצה - אז כדאי לחשוב על דרך אחרת. כדאי מדי פעם לבדוק זאת עם הילד. בהתחשב במגבלות המערכת, נראה כי המורה הייתה מספיק רגישה לקלוט שבנך זקוק לתשומת לב רבה יותר, ואף יישמה זאת באופן הנראה סביר ויעיל בהתחשב בנסיבות. כל הכבוד על היכולת לניהול שיחה עניינית עם המורה!