משהו יפה

א77

New member
משהו יפה

שעלה ברעיוני בשבת קודש ראשון של סוכות תוך כדי יושבי בסוכה. בפרשתנו שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג. יח). יתבאר לפי המחבר בשו"ע (או"ח תרל"ט סעיף ד') וז"ל, כל ז' הימים קורא ולומד בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שיקרא וילמוד יכול ללמוד חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו מיושבת עליו, ע"כ. ולפ"ז שמח זבולן בצאתך מביתך להסוכה אז תהיה לך שמחת החג כמצווה, אבל יששכר הלומד בעיון אזי באהליך כי פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט. ט).
 
והייתי מחריב זאת מעט...

הלומד בבית בהכרח מופרע ע"י קולות בני הבית המסתובבים בו, לכן בבית ניתן רק לעיין קלות, או ללמוד דברים שאינם מצריכים ריכוז רב. ולכן כשיוצא מהבית לסוכה, יוצא ותלמודו עימו. משא"כ הלימוד בעיון הנעשה בבית המדרש - אהל - אהלם של שם ועבר, יעשה גם בחג בבית המדרש. ואשרי מי שילמד בסוכת בית המדרש שם יקיים שנייהם.
 

א77

New member
לא 'החרבת'.

אמנם כנראה שכוונת המחבר הוא שהלימוד בעיון הוא בבית המדרש. וזהו 'באהליך', היינו לא הבית הפרטי ממש, אלא אהל, בבחינת מה טבו אהליך שהם בתי מדרשות ובתי כנסיות. הרעיון למעשה צץ במחי ביושבי בסוכה בליל ראשון של חג. אבל באמצע השבוע שלפניו בעברי כמנהגי על פרשת השבוע חשבתי על הפסוק זבולן בצאתך ויששכר באהליך, משה רבינו בירך לזבולן בשמחה. משא"כ ביששכר לא נאמר שמחה, כי יששכר לא נזקק לברכת השמחה, כי פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט. ט), ויש לו את השמחה ממילא. בכל מקרה בענין הסוכה לפי שאמרתי, הרי שאדם הזוכהללמוד בעיון בתוך הסוכה, אזיי זוכה לכפל השמחה. שמחת פקודי ה' ישרים משמחי לב שניתנה ליששכר, ושמחת שמח זבולון בצאתך להסוכה בשמחת יו"ט.
 
למעלה