משהו יפה שקראתי.

שפיצית2

New member
משהו יפה שקראתי.

ילדיך אינם הילדים שלך. הם הבנים והבנות של ערגת החיים לעצמם. הם באים דרכך, אבל לא ממך. ואף על פי שהם איתך, אין הם שייכים לך. תוכל להעניק להם את אהבתך, אבל לא את מחשבותיך, כי יש להם מחשבות משלהם. תוכל לתת להם בית לגופם, אבל לא לנפשותיהם, כי נפשותיהם מתגוררות בבית של מחר, שאינך יכול לבקר בו, אף לא בחלומותיך. תוכל לשאוף להיות כמותם, אבל לא תשאף לעשותם כמוך, כי החיים אינם חוזרים לאחור, ואינם מתעכבים על האתמול (ג'ובראן חליל ג'ובראן). את יכולה לתת לה שורשים, עצות, כיוון, את יכולה להכיל אותה. את הכנפיים היא מגדלת בעצמה. על המעשים שהיא תבחר לעשות רק היא תוכל להחליט ולכן גם לקבל עליהם אחריות שהיא שלה. החכמה שלך שהיא חכמת בדיעבד נגזרת מנסיון החיים שלך. תרצה תפנים ותעשה,תרצה תתנסה לבדה. אם הנסיון שלה לא יצלח,(וזה יקרה יותר מפעם) תני לה את המקום שלה לקום לבד ולנסות שוב. אי אפשר לאבד דבר שמעולם לא היה ממש שלך. את יכולה להיות שם בשבילה כשתזדקק לך שוב, לא תוכלי להיות היא לעולם. כשפרפר בוקע מגולם,מה שמחזק אותו ומכין את כנפיו לעוף,הן המכות שהוא סופג כאשר הוא מנסה לבקע את קליפת העטיפה שעוטפת אותו. אל לך לקלף עבורה את קליפות נסיון החיים, רק הנסיון והטעיה יכינו אותה לחיים האמיתיים, עם כל הכאב שטמון בעמידה מהצד ועם כל הרצון לעזור, יש מי שנסיון אישי מחזק אותם יותר מלמידה מנסיון של אחרים. הרפי.
 

PRINCESS GINA

New member
אם רק כל האמהות היו מישמות את זה....

היחסים בניהן ובין ילדיהן היו טובים יותר ופתוחים יותר!
 

ענתר

New member
אני מאמינה שבהזדמנות אחרת

את והמחבר הייתם כותבים על השונות בין ילד וילד. ולכן אני לא כל כך מסכימה עם השיר ולא עם כל המסקנות. יש ילדים שלא יעופו אם לא תהיה שם עבורם. ויש שאולי צריכים גם את הבעיטה מהקן
 
למעלה