המשך (מתוך) -שטיפת מח בשם הערכים
שטיפת מח בשם הערכים- יהושע צור תנועות הנוער בארצנו מחנכות את חניכיהם, ילדים רכים בשנים, לערכים שהן קוראות להן כביכול- צודקים, או- נכונים, אבל- מיהו שיקבע איזה ערך נכון לאיזה אדם? והאם במה שנקרא כביכול חינוך אין בעצם הכוונה מיותרת לאידיאל שבו מאמינה אותה תנועה? האם זוהי זכותם, חובתם, או שהחינוך הוא לא קניינם של תנועות הנוער כלל? המצב הקביל כיום הוא כי ההורה, בתמימותו, שולח את ילדו לפעולה בתנועת נוער, בידיעה או שלא בידיעה כי הסמכות החינוכית על בנו מוטלת בסך הכל על כתפיו של נער מתבגר, מבוגר אך במעט מבנו, חסר כל נסיון חינוכי, שבעוד שמחנך הוא את חניכיו, הוא עצמו עסוק במודעות פנימית, לומד ומתבגר, מתוודע אל העולם הגדול, ותוך כדי כך מגבש את זהותו ואישיותו. בימינו, כשלכל תנועת נוער יש אידיאולוגיה מגובשת וברורה, חניכים שמובלים לתנועה כשהם עוד חסרי אידיאולוגיה מסוימת, יוצאים ממנה חדורי אמונה באותה אידיאולוגיה תנועתית ברורה, בלי הכרת שאר הדעות, הרעיונות והשקפות העולם השונות. אף על פי שתנועות הנוער מעבירות את האידיאולוגיה שלהן לדורות הבאים באמונה כי זוהי חובתם- אני מאמים כי רק אנשי חינוך מוסמכים ראויים לזכותם לחנך (ואני מדגיש- לחנך- ולא כל נסיון השפעה אחר המתקרא חינוך) ומי שבהחלט לא ראוי לכך ורצוי שיחדל מיד, אלה בני הנוער המתיימרים לחנך ולהחליט החלטות הרות גורל של עתידו של הנוער הישראלי בהתהוותו. יהושע צור זוהי רק נקודה למחשבה, נכונה בחלקה, אבל בתור אחת שמאמינה באמרה "אף על פי כן", אני חולקת עליה ברובה. תמר.