משהו טיפשי. מאד.

[The Mad Hatter]

משהו טיפשי. מאד.

שוטטתי לי לתומי במדור התרבות של "וואלה", ונכנסתי לאחת הכתבות. בכל מקרה, יש מין פסטיבל מוזיקה שכזה, ואחת הלהקות שמופיעה בו היא להקה שעושה גרסאות כיסוי לשירי להקת אבבא (אבל זה לא באמת חשוב כרגע), ונקראת bjorn again. לא היתה לפראצ'ט בדיחה כזו? על גמד אחד שקראו לו ביורן, שהלך לעולמו, ובפגישתו עם מוות, אמר לו האחרון שהוא יכול להיות bjorn again? (זה הוכנס לפינת התרגום השנון? כי כשקראתי את זה חשבתי שעות איך אפשר לתרגם כזה דבר). אה, וזהו.

 

[רועי ו]

נכון

זה הופיע ב - Mort אם אני לא טועה

 

[פנחסון]

אתה ממש טועה

למעשה זה הופיע ב- Men at arms לאחר שהגמד נורה על ידי ה-gonne "THAT IS NOT UP TO ME. Death coughed. OF COURSE . . . SINCE YOU BELIEVE IN REINCARNATION . . . YOU'LL BE BJORN AGAIN." אגב, מעניין שבשומרים שומרים קרוט מציין שיש לו דוד בשם Bjorn Hammerhock, הגמד שנהרג, אבל אני מעריך שאין ביניהם קשר משפחתי על אף השם הזהה.

 

[רועי ו]

אני ממש צודק

אה, אני מניח שאולי יש פה קצת ספויילר ל - Man at arms... ב - Man at arms, קודם כל לגמד קוראים Cuddy ולאחר שהוא נורה מוות בא ומדבר איתו על הגרזן שנהרס ובסוף - "If i'm not going to be properly buried i ain't going. my tortured soul will walk the world in torment." "IT DOSEN'T HAVE TO" "It can if it wants to", snapped the ghost of cuddy. (Men at arms, עמוד 337) (Sorry, בדיוק הרגע סיימתי לקרוא את הספר) BJORN AGAIN אכן הופיע ב - Mort, כאשר מורט הולך בעצמו להר עם שעון החול ומוצא את Bjorn גוסס ולאחר שהוא מת ואומר למורט למה איחרת וכו' הוא מסביר לו שהוא מאמין בגלגול נשמות ולכן הוא כל פעם נולד מחדש.

 

[פנחסון]

אז זהו שלא, ויש לי את הספרים במחשב

אז אין לי בעיה לערוך חיפושים, וזה נמצא כפי שאמרתי. דיברתי על הגמד שמתקן את הגון מלכתחילה ואז נורה על ידיו, לא על קאדי. בבקשה תדייק בדבריך ותקבל את זה שאתה טועה בלי להתווכח סתם, זה ממש מיותר ולא מורה על שום דבר טוב.

 

[רועי ו]

תשמע

אמנם אין לי את הספרים איתי כרגע אבל אני זוכר שלגמד שתיקן את הגון קראו המרהוק או משהו כזה ואני בטוח שהקטע עם bjorn again הופיע במורט. כדי לא להתווכח סתם אני אציין את העמודים כשאגיע הביתה בערב. להתווכח סתם לא מורה על שום דבר טוב, לא הייתי מתווכח אם לא הייתי משוכנע שאני צודק. אני לא נהנה להתווכח, אני לא פוליטיקאי.

 

[ויימס]

אין שום Bjorn במורט,

אתה בטח מתכוון לנזיר שעושה גלגול נשמות (איכשהו זה לא נשמע טוב).

 

[רועי ו]

פנחסון, אני מתנצל

הצדק עם ויימס (אני רציתי את השם הזה!!! טוב נו, את יותר פז"מניקית). באמת זכרתי שבמורט יש את הנזיר שעבר חמישים ומשהו גלגולי נשמות ובלבלתי אותו עם הגמד מ - Man at arms. הגיל כנראה משפיע עליי, בדיוק כשכתבתי את ההודעה הראשונה סיימתי את הספר, בגלל זה הייתי כל כך משוכנע שאני צודק. באמת שאני לא נהנה להתווכח ואני מסכים שזה לא מוסיף שום דבר, אבל כמו שאני יודע להתווכח אני גם יודע להתנצל. בירה ועכברוש (עם קטשופ!!!) ב - Mended Drum עליי

 

[ויימס]

השם הזה עלה לי בתלאות רבות.

אחרי שניסיתי סתמרוח, סוזן, מאגרט, ו-Granny ואף אחד מהם לא עבר. בכל אופן, אני צמחונית, אני אוכל עכברוש מטופו.

 

[Grany Weatherwax]

צמחונית? האח הידד!

 

[פנחסון]

אני מאמין שטבעול מייצרים עכברושים

או לפחות בטעם ממש ממש דומה...

 

[The Mad Hatter]

../images/Emo32.gif

רציתי לשרשר את זה לאיפשהו ולא היה לי לאיפה, אז שרשרתי לעצמי. מכירים את זה שאתם קוראים או שומעים או רואים משהו, ואתם כל-כך מתלהבים ומוטרדים ממנו שאתם חייבים לכתוב עליו, אבל אתם לא יודעים מה? אז כרגע סיימתי את הכרך הראשון של הסנדמן של ניל גיימן, ואני מאד מאד רוצה לכתוב עליו, אבל אני לא יודעת מה. בהתחלה חשבתי שאני אתאכזב מהספר, לכן קניתי רק את שני הכרכים הראשונים (לא שיכולתי להרשות לעצמי הרבה יותר מזה), וכבר עכשיו אני מצטערת. למרות שהכתיבה של מר גיימן זעזעה אותי לעתים קרובות (ביחד עם הציורים המטרידים), לא יכולתי להפסיק לקרא לשניה. אני לא ממש מורגלת לספרי אימה וכאלה. אפילו את אלים אמריקאיים הפסקתי באמצע, כך שכשהגעתי לחלק ה-"24 שעות" שבקומיקס הייתי על סף בחילה קלה. כרגע אני מתלבטת אם אני מעריצה את ניל גיימן או שאני שונאת אותו על זה שמעכשיו אני לא אהיה מסוגלת לישון בשקט. מעניין מה יהיה בכרכים הבאים. הבנתי שזה משתפר. אה, ועוד משהו, שהחלטתי לכתוב בקצרה בפורום, כי הוא קשור למנהלתו היקרה. עוד קומיקס (כלומר-מאנגה) שרכשתי היתה "סל פירות" (בתרגום חופשי ). עד עכשיו אמרתי לעצמי שאני לא אוהבת את כל הקשור לאנימציה יפנית, ואפשר להגיד שזה היה נכון במידה. עצבן אותי סגנון הציור הזהה תמידית, העובדה שרוב הגברים נראים כמו נקבות וקוראים להם יוקי והנות הן רכיכות פעורות-עיניים. אבל ב"עולמות" החלטתי לנסות לקנות חוברת אחת, ובעקבות המלצת המוכרים וההמלצה של אור שזכרתי שהיתה איפשהו, החלטתי ללכת על "סל פירות". ועכשיו אני מוצאת את עצמי דבוקה לקאזה ומחכה לפרקי הסדרה שירדו כבר, למרות שהדמות הראשית היא רכיכה פעורת-עיניים והדמות הזכרית הראשית הוא נקבה העונה לשם יוקי. טוב, אני רק בהתחלה, אבל בכל זאת יכולה להחשב למכורה בפוטנציה. וזה מטריד אותי. P: ועכשיו אני אפסיק לברבר. אם מישהו קרא את זה, אני מעריכה את יכולת הסיבולת שלו. המשך יום עצמאות שמח!

 

[The Mad Hatter]

*כח סיבולת. אני צריכה לנוח. P:

 

[Death of Rats]

Fruba ../images/Emo99.gif

המנגה מצוינת. האנימה פחות טובה (היא די מקוצצת... המנגה מאוד ארוכה). אני מכירה מקום שאפשר להשיג בו את כל הכרכים עד כרך ארבע עשרה. זו ופולמטאל אלכימיסט הן הסדרות האהובות עלי. אבל ראי הוזהרת: הרכיכה בשם יוקי של המנגה הוא ממש נחמד (באנימה הוא סתם סנוב), אבל טוהרו נשארת מעצבנת.

 

[The Mad Hatter]

יש לי רק את הראשון..P:

וכרגע לא נראה לי שאני יכולה להרשות לעצמי 14 (!) כרכים. יוקי בסדר, אבל למה באנימה יש לו קול של אישה? הוא לא מספיק נשי גם ככה? שמתי לב שאת הכרך הראשון מתחו על ארבעה פרקים, שזה קצת מטריד אותי, כי אם יש 14 כרכים, כמה פרקים אני אצטרך להוריד? P: אלא אם כן קיצצו המון, ואז זה עוד יותר מעצבן. הבעיה העיקרית שלי עם סל פירות, היתה שהדמויות הראשיות הן רכיכות. הדמויות המשניות שהספקתי להתוודע אליהן בינתיים היו הרבה יותר מעניינות. למה תמיד הגיבורה היא רגשנית עם ראש מלא אוויר וקול צפצפני? החברה הזו של ת'ורו (ככה הוגים את זה? אני לא לגמרי סגורה על העניין) הרבה יותר מעניינת (נו, הבריונה הזו) בהתבוננות שטחית. שיקחו מישהי שכועסת קצת לפעמים. הכרת-תודה מוגזמת יכולה לעלות לי על העצבים מהר מאד. אבל למרות שאין קווי עלילה משמעותיים באופק, לפחות לא עד פרק שש של האנימה, זו סדרה נורא חמודה. מי זו טוהרו? *_*

 

[Death of Rats]

אז הנה, לדוגמה...

במנגה יש עליה פרק שלם. באנימה יש עליה רק עשר דקות בערך. בכל אופן, העלילה של האנימה היא בערך שישה כרכים מהמנגה באופן רציף ואז עוד איזה שני פרקים מכרכים שונים... טוהרו זו הבחורה הראשית המייבבת נו. ןדמויות המשנה הן ההיי-לייטס של הסדרה. חכי שתגיעי לפרק עשר-זה עם האטסוהארו. האסטהארו מגניב.

 

[ויימס]

../images/Emo32.gif

גם אני אצטרף לי ואחווה דעה על דברים לא קשורים. קודם כל, עצומה להשארת הגורים מאוזבקיסטאן בארץ, למי שמתעניין (ומי שלא, תחתמו בכל זאת, מה אכפת לכם?) בנוסף לכך, קראתי עכשיו שני ספרים שאינם צבע הכשף ואפילו לא אור מופלא! הסכיתו: הצלבן: סיפורו של... כן, ניחשתם נכון, צלבן! שיוצא ל...מסעות צלב! (זה נשמע לי משעמם נורא, אבל זה לא! זה מרגש ועצוב) רצח באוריינט אקספרס: סיפורו של בלש בלגי וניסיונו הנואש לפענח רצח מיסתורי במיוחד. זה אמור להיות ספר מאוד מפורסם, אבל מי שלא קרא, תקראו ומהר, כשתסיימו אותו תרגישו אנשים טובים יותר, ותדעו מי הרוצח. וזה ממש מפתיע.

 

[Athaclena]

אני איתך! לפחות בקטע של סאנדמן...

אני ממש לא בקטע של אימה אבל עם אלים אמריקאים לא הייתה לי בעיה. כאילו, איכסה פה ושם, אבל קוראים. וכנ"ל בסאנדמן. וכן, אח"כ אני לא חושבת שזה מגיע שוב לרמות כאלה (אבל אני רק קראתי חצי סדרה). אני מאוד אהבתי את הכתיבה והסיפור, אבל יש לי בעיות עם הציורים שם. אני קצת old fashioned בזה (ובמה לא? *אמא* שלי אומרת שאני מיושנת), ואוהבת ציורים יפים. או מושקעים או משהו, קשה להסביר. אבל את הרבה מהציורים פשוט לא אהבתי. ואני בכלל לא ניסיתי אנימציה יפנית, לא אנימה, לא מנגה, שום דבר. ראיתי את הנסיכה מונונוקי ולא אהבתי (היו חלקים שהגעילו אותי, והאלימות היתה די בלי סיבה), ואולי סרטי ילדים. אבל גם סרטים וטלויזיה אני בקושי רואה, אני פשוט מסתפקת בספרים... ושוב כנ"ל, ליאת - מי שהגיע עד פה, סחה על השעמום/השקעה

 

[The Mad Hatter]

גם לי טיפה הפריעו הציורים...

כי לא ממש הייתי רגילה לקומיקס קודם, אבל עכשיו כבר התרגלתי. חוץ מכל מיני ציורים מדממים, שלזה אני אף פעם לא אתרגל. את הנסיכה מונונוקי די חיבבתי, למרות שאני כבר לא זוכרת שום דבר מהסרט, חוץ מסצינה עם המון תולעים שאכלו חזירי בר. כאלה דברים הם זיכרון שנשאר איתך לנצח (יש לי קיבה רגישה *_*). אגב, ניל גיימן אחראי על הגרסה האנגלית של הנסיכה מונונוקי (או משהו דומה). הכל מתקשר! P:

 

[ויימס]

טוב, עכשיו את כמובן חייבת

לספר לי מה קורה בחלק ה"24 שעות".