משהו חריג

ט ו ש ה

New member
בדרך כלל לא כותבת פה, אבל....

זה בדיוק פשוט כמו "לכי תעשי את הבדיקה". בלי קשר לזה, כן, בהחלט מה שאת מתארת, הפחד הזה, החשש, התחושה של הפרנויה - כן, בהחלט מצדיקים טיפול בעיני.
בלי קשר לזה - הבדיקה הידנית אצל כירורג שד לא כואבת. אני מודה שממוגרפיה זה לא תענוג גדול, ובאמת מוחצים את השד די חזק, אבל זה לא מה שנאחנו מדברות עליו, וחבל שחברות מפחידות אותך במקום לעודד ולחזק אותך.
את אומרת שאת לא רוצה להיות מטרד - בתור חולה סיעודית, תהיי הרבה יותר מטרד.

את אומרת שאין לך זמן או רצון להתעסק בזה עכשיו, שיש לך ילדים לגדל.
אז בואי אני אגיד את זה הכי לפנים שאפשר - את דר כהנוביץ אמא שלה לא תגדל. רוצה לגדל את הילדים שלך? תעשי כל מה שאת יכולה כדי שלא תמותי לפני זמנך ממחלה שאפשר למנוע או להחלים ממנה במהירות עם אבחון במועד.
 
הבדיקה בכלל לא כואבת ואני כבר נבדקתי

פעמיים (בכל פעם אצל טכנאית אחרת). כאבי הגודש מהחלב היו כואבים הרבה יותר.
זו תחושה לא נוחה (לא הייתי הולכת לישון ככה) וזהו.כל הבדיקה עצמה נמשכה פחות מדקה ל-2 השדיים ביחד. פחות מדקה.
וביננו - התבאסתי יותר מכך שהייתי צריכה לנקות את הג'ל מהשדיים אחרי בדיקת ה-US מאשר מהממוגרפיה...
קחי חברה ולכי להבדק. זה מה שאני עשיתי - הלכנו שתינו להבדק ולאחר הבדיקה הלכנו להסתובב בקניון.
 
ממוגרפיה זה לא כיף אבל ממש לא מה שאת מתארת

בואי נאמר שטיפול שיניים הרבה יותר גרוע.
חוץ מזה את חייבת להתחיל בבדיקה אצל כירורג שד. זה ממש לא כואב - מביך מעט בוודאי אבל מה לעשות.
הייתי בת 32 כשחברה הכריחה אותי ללכת ומאז אני הולכת פעם בחצי שנה - שנה.
ממוגרפיה עשיתי פעם אחת, אולטראסאונד פעם אחת. העליתי את הרעיון בפני הרופא, הוא אמר שלגיל שלי זה לא ברוטינה אבל יתן לי הפניה, וכך היה. לא עשו שום בעיות במכון השד למרות שלא היתה כל סיבה להפניה/הסטוריה משפחתית.
המחלה הזו כל כך נפוצה, שאין בכלל שום מקום לטמון את הראש בחול. זה לא משהו נדיר! את יודעת כמה מכרות יש לי שחלו /נפטרו או מכרים ומכרות שאיבדו קרובת משפחה?
וכן, יש הרבה מה לעשות אם מגלים מוקדם. אני מכירה מקרים של נשים שחלו לפני עשרים שנה ומסתובבות כאן בינינו, בריאות לחלוטין.
דוד של בעלי למשל, הספיק לחלות 3 פעמים בסרטן בהפרשים של עשרים שנה כל פעם, פעם אחת בסרטן העור, פעם אחת ערמונית ופעם אחת לימפומה. כיום הוא בן 73 ולא מקבל שום טיפול כרגע, נראה מצוין, מטייל בעולם, מתחרה בשחמט, הכל טוב. בואי נאמר שלמות צעיר הוא כבר לא יצליח...
ואם יש לך פחדים באופן כללי מפני רופאים והתערבויות רפואית, זה ממש נושא שחייבים לטפל בו. אשאל שאלה פרובוקטיבית:
גם ביחס לילדים שלך את נוהגת באותה מדיניות? שום רפואה מונעת?
ועוד משהו, אישי. אחרי מה שעברתי עם אבא שלי, רובץ מעל הראש שלי ענן כבד מאוד של מחלה נוראית. אף אחד לא יודע אם זה תורשתי או לא. אחורה אי אפשר ללכת מעבר להורים שלו, כי כל השאר נרצחו בשואה.
מחלה שהלוואי והיתה "רק" סרטן השד.
בכל אופן, כפועל יוצא, מאז גילוי המחלה שלו - בהיותי בת 18, כל ביקור אצל הרופא הוא סיכון מבחינתי לבשורת איוב, גם אם אני הולכת בגלל משהו אחר לגמרי - כל בדיקת דם, צילום, כל דבר, מעלה את הפחד שהנה מוצאים קטסטרופה כלשהי והשמיים הולכים ליפול עלי. איך שאני נכנסת לרופא, הדופק ולחץ הדם עולים.
אבל הזמן, ההסתגלות והחיים עושים את שלהם. בעבר זה היה הרבה יותר חזק. היום זה קיים במידה מסוימת, אבל ממש לא מה שהיה. מדי פעם זה עולה, ואז אני ממש משננת לעצמי שהרקע לפחדים שלי ברור, אפילו כותבת את הדברים, מתמללת את זה בפני בעלי, בפני חברה, ואפילו בפני רופאים שישבתי איתם באותו רגע, ואז זה נעשה הרבה יותר קל.
וכל זה מעולם לא מנע ממני להזניח את עצמי מבחינת רפואה מונעת. אני פשוט מסתערת על המחשב בנחישות, משריינת תאריכים ועושה את זה.
 

sagilgul

New member
מודה לכולן על התגובות !!!

ובכן, אכן, יש לי חרדה מטורפת מבדיקות והתערבויות - זה לא הכאב, כמו ההתערבות (התעקשתי ללדת 3 פעמים בלי אפידוראל רק כדי שלא ידחפו לי לגב מזרק בגודל של פיל שבתוכו חומר בלתי מזוהה).

קראתי את כולכן, אתן מקסימות. אני מעריצה את אלה שמסתכלות לפחד בעיניים וממשיכות קדימה. הלוואי שהייתי מסוגלת להיות קצת כמוכן.

אני ממש ממש קרובה לקבוע תור לכירורג שד. זה ברשימת המטלות שלי . והכל בזכותכן. (ואולי על הדרך בדיקות דם, דברים שהזנחתי 40 שנה וכו' וכו'...)

ולשאלת שובחוזרת - לא, את הילדים אני לא מזניחה (ועדיין, כל סימן או כאב גם אצלם, מעלה בי מחשבות מזעזעות.. אני פשוט דפוקה בקטע הזה של מחלות)
 

לבנה123

New member
יש לי הצעה מפתה...

רוצה שאקבע לך? את מוזמנת להצטרף אליי לבדיקה השנתית...
 

sagilgul

New member
איזה מותק את, אני מסמיקה.

אני חושבת שאצטרך להתמודד עם זה לבדי (ואולי גם בדרך קצת עבודה עצמית לא תזיק לי)
את ממש מותק, תודה על ההצעה.
 

נאגטס

New member
שנתיים שהוזנח ה-PAP, שנתיים!!

סרטן הרחם אגרסיבי.
סבב שני של כימו והקרנות מתחיל השבוע, כי הסבב הראשון לא עזר.
3 מכונים אונקולוגים ברחבי העולם שאמרו "אין מה לעשות, לכו על הטיפול הכי אגרסיבי, וטיפול ניסיוני כי אין מה להפסיד".
רב פיהרר שהגיעו אליו בקשרים, תרומות ועמל רב שאמר "אין מה לעשות מעבר למה שעושים".
שינוי שם, קברי צדיקים, הדלקת נרות הפרשת חלה... ואנחנו בכלל חילונים! אבל בתחתית הבור לא בוחלים בשום אמצעי.

שנתיים שבחורה צעירה הזניחה את בדיקת ה-PAP (קיבלה חיסון אך בגיל מסויים זה כבר פחות אפקטיבי אם כבר היתה פעילות מינית מסתבר), היא רווקה, חכמה, יפיפיה שכל החיים במלוא גדולתם היו פרושים לפניה עד לפני 8 חודשים. כעת היא לא תוכל ללדת לעולם ומסתובבת עם "שקית" כי הגידול צמח כ"כ, שהיו צריכים לכרות חלק מהמעיים.
בשלב הזה עוד לא מדברים על "איכות חיים", אלא רק מבקשים שתחיה... וזה לא פגע רק בה, זה פגע בכולם, בהוריה הנואשים, בסבא וסבתא שלי-שלה, בדודים ובבני דודים שמנסים לתמוך ולעזור בכל מה שניתן כשהיא מתפוררת לנגד עינינו.

בבקשה!! תרימי טלפון ותקבעי תור, זה לא מצריך הרבה. אם לא עבורך, אז עבור כל מי שאוהב אותך בעולם הזה.
 
מעתיקה תגובה שלי מדיון אחר

והיא הו כמה מזוויע רלוונטית גם כאן

"ממליצה על ספר בשם - אשה אחת הולכת לרופא

הוא לא על חיים ליד או עם חולה נפש אלא על חיי איש ואשה אוהבים בצל הסרטן.
יש שם תאורים נוקבים של מה קורה לחיים ואלו דברים נעשים על מנת להמשיך ולחיות, לאהוב ולתמוך.
http://www.kinbooks.co.il/htmls/page_6657.aspx?c0=...

מדגישה מתוך התקציר

"כשאתה הופך מגבר לאח סיעודי... אתה נעזר בנתיב המילוט שלך.
הנתיב הזה שלי היה אישה אחרת." ריי קלון, מתוך ריאיון איתו

"ריי קלון מספר את הסיפור שלו ממש כפי שהתרחש במציאוּת, עם כל הרגעים האבסורדיים והמשעשעים המלווים את החיים לצד מי שעומד למות. רומן מופלא על אומץ לב, חוסר אונים ואהבה אמיתית." קוסמופוליטן, גרמניה"
 

שִירָה

New member
אני יודעת שאיריס

פעלה לקידום המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד.

ובכל זאת, איריס נפטרה הבוקר, לפני שעות ספורות. אותה – שום בדיקה כבר לא תוכל להציל. את אמא של דר, את אהובתו של דרור – שום בדיקה לא תביא בחזרה. נכון, לנו היא עשויה להועיל, אבל את הדיון עלינו מתאים יותר לקיים בפעם אחרת. (אולי אפילו לזכרה, כמי שהנושא היה קרוב ללבה, אבל לא כעת.)
 
הנושא הכי קרוב לליבה היו

החיים
איריס חיה פול אאוט
היא אהבה לחיות
היא אהבה לאכול טוב
היתה כפי שאומרים פיינשמקרית
אבל דינמית ותוססת
יש לי ידיעה שהיא לא רוצה להפוך לדקה דומיה, נהפוך הוא
שירת חיים מפעפעת, תועלת בכל רגע למי שרק אפשר

זאת איריס כפי שאני הכרתי אותה ולכן הדיון הזה בתיזמון שלו מכבד את מהות מי שהיתה
אני מבינה את מה שאת אומרת כצורך של חלק מאיתנו
אבל חלק אחר מבקש לדעת שיש משהו לעשות, יש בזה נחמה גם אם היא לא אמת צרופה
 
בוודאי רשימת מכותבי

חושבים שאיבדתי את שפיותי
ואולי אכן איבדתי
עוד אתמול צרפתי את הלינק לעתיד ורוד
בצרוף כמה מילים מטרידות משלי על איריס, על משמעות החיים ועל משמעות הבריאות...

הימים הללו מטורפים, בוחשים, לא כי היתה החברה הקרובה שלי, לא הייתי מהמעגל הראשון
אבל קרוב וגלוי מספיק כדי להבין משהו שמסרב להרים את ראשו מתחת לכיסוי
משהו שרוחש מתחת
מעבר לשיגרה ולשחיקה
 

קליספרה

New member
לא מסכימה - זאת היתה הצוואה שלה המורשת

אותה בחרה להשאיר מאחוריה
אין דרך נכונה יותר למלא את צוואתה מלדבר על זה
ולהתריע - עכשיו בתוך העצב
ולקוות שכל סמויה שקוראת כאן תרוץ להבדק
 
להפך

אני יודעת שמה שהכי עוזר לדרור עכשיו זה הידיעה שנשים הולכות וקובעות תורים
איריס לא היתה רוצה בשום צורה שרשור בכי (למרות שיש כזה וזה בסדר) אלא שרשור של פעולה אקטיבית שאולי תציל אשה אחת או שתיים או 100....
 

ט ו ש ה

New member
בדיוק, אבל בדיוק - להפך!

אם היה משהו שאיריס רצתה שיצא מהמחלה הארורה שלה.
אם היה דבר אחד שהיה הצוואה הכתובה שלה בעודה בחיים (חוץ מההוראות על מה לקרוא בלוויה שלה, ואיזה סוודר תקבל כל חברה מהארון שלה
)

היה בדיוק זה!.

לדבר, להסביר, להציג את הנושא, לדון בו, לחשוף אותו לכמה שיותר נשים, לדסקס עליו
ובעיקר, לעודד שוב ושוב, את כל הנשים שאנחנו מכירות, בכל גיל, ובכל מצב ללכת ולהבדק בהקדם.

אין זמן ראוי מזה, מהזמן שבו אנחנו הכי כואבות את לכתה המוקדם כל כך מאשר לעשות כל מה שביכולתנו כדי למנוע את הגורל הזה מנשים אחרות, מן הבעלים ומן הילדים שלהן.

כמו שאיריס אמרה בקליפ שצילמה עבור עמותת "עתיד ורוד" - "תקבעו תור היום, לא בשבוע הבא, היום!"
 

ori130

New member
אני נבדקתי כבר לפני כמה חודשים

בעקבות הרשומה הזאת
כשניכנסתי עכשיו ראיתי שהסרטון של איריס לא עובד, אבל היא אומרת רק שם באופן חד וברור- לכו להיבדק עכשיו
ואחרי שראיתי את זה זה מה שעשיתי-קבעתי תור והלכתי להיבדק
הבדיקה תקינה
וכבר רשמתי ביומן בדיקה לשנה הבאה

באמת לא כדאי לטמון את הראש בחול- גילוי מוקדם = חיים !
 
למעלה