משהו חריג

[לימור98]

משהו חריג

מצטערת ומודה. הכותרת זה בשביל שתכנסו. הכתיבה והקריאה קצת קשות, כי העיניים מטושטשות מדמעות.
אבל זה חשוב. לי ולכן.
אחרי קריאה של חודשים בפורום, אחרי הנהון לעצמי במשך חודשים שצריך לקום ולעשות - היום זה קרה.
קבעתי בדיקת שד.
קבלתי תור לעוד 3 חודשים וחצי.
אבל זה רשום ביומן.

בבקשה, לזכרה, עבורינו, הצטרפו בהמוניכן

 

[sagilgul]

מודה, אני מהתוקעות את הראש באדמה.

לא רוצה לדעת. שאם זה יבוא, שיבוא ושנגמור עם זה מהר.
לא רוצה בדיקות, בזמן האחרון יותר מדי אנשים מסביבי נופלים למחלה הנוראית הזאת.
כאילו שברור לי שבסוף כולנו נלך באותה הדרך....מצטערת, לא מצליחה להתגבר על הפחד האיום.

 

[מיז פמפרנל]

אבל את יודעת שגילוי מוקדם עושה את ההבדל

בין חיים למוות ברוב רובם של המקרים?
ששיעור הנשים הצעירות שמתות מסרטן השד גבוה יותר בדיוק בגלל שהן נבדקות פחות והגילוי מגיע בשלבים מאורחים יותר?
למרות ההודעה קורעת הלב שנעוצה כאן, למרות שאיריס נפטרה לבסוף, סרטן הוא לא גזר דין מוות בהכרח. ממש ממש לא.
לא עדיף להיבדק באופן סדיר, לגלות מוקדם, להילחם ובסיכוי טוב לנצח ולהחלים, מאשר לטמון את הראש בחול ולגלות שאת חולה במצב שבו סיכויי ההחלמה פחותים בהרבה?
לא שווה להתגבר על הפחד הלא רציונלי בשביל הסיכוי הגדול יותר של להמשיך ולראות את הילדים גדלים, את הנכדים?
מדובר היום כבר על אחת משמונה. אחת מכל שמונה נשים. זה המון. אבל ממש לא כל אחת מהן מתה בסוף מסרטן.

 

[Tula1]

מאוד מרגיז לקרא הודעה כזו

ואני מתנצלת, אני יודעת שזה לא הזמן והמקום
ושזה לא יפה ולא נאות
אבל זה ממש מכעיס אותי.
מה תעזור לך תקיעת הראש בחול?
"נגמור עם זה מהר"? ממש לא, זה ממש לא תמיד נגמר מהר.
לעיתים זה נגמר לאט, ובסבל רב...
לך ולסובבים אותך.

ובשביל מה? כי נוח לך לתקוע את הראש בחול?

קחי את מה שהותירה אחריה האשה המדהימה הזו- הצוואה שלה היא "לכו להבדק, נשים צעירות.לכו ואל תתעלמו ואל תגידו שלי זה לא יקרה".

אני מתכוונת לעשות את זה, היא היוותה השראה להמון נשים צעירות, ומכעיס אותי שאיש כאלה שעדיין תוקעות את הראש בחול ולא נוקפות אצבע!
לא למען עצמן, לא למען אוהביהן....

ושוב -
אני יודעת שזה לא הזמן והמקום, אבל אם אני לא אגיב עכשיו - הרגע יתמסמס לו.
שולחת.

 

[אימרי 1]

בחיית, תתקשרי וקבעי תור

גם אם יבוא אפשר לטפל. לא לכל הסיפורים יש סוף רע.

 

[lionet]

אמא שלי חלתה בסרטן כשאני הייתי בת 4

היא נבדקה.
היא נותחה.
היום אני בת 38 ויש לי אמא.
לילדים שלי יש סבתא.

 

[נונה17]

גם סבתא שלי, וגם בת דודה שלי וגם חמותי. חשוב חשוב חשוב, בעיקר בסרטן השד.

 

[T i k t a k i t]

אמא שלי חלתה והחלימה

ומה שהציל אותה היה הגילוי המוקדם. היא הייתה בנוהל של בדיקה פעם בשנה בגלל איזה עניין גינקולוגי שעברה, וזה מה שהציל אותה. בוודאות.
אל תטמני את הראש בחול. תחשבי על המשפחה ועל הילדים. בבקשה.

 

[מעיין ברכה]

פשוט תקראי את זה. תקראי טוב.

אלו דברים של אישה חכמה מאוד, שכבר איננה עימנו כאן, למרבה הצער

. להרגשתי, ולאור פועלה, גם זו צוואתה:

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?ForumId=973&MessageId=160712194

 

[sagilgul]

אני אגיב לכולכן ביחד בבקשה

יכול להיות שזה נושא לשרשור אחר - אבל זה לא כל כך פשוט כמו "לכי תעשי את הבדיקה ודי" - מעבר לפראנויה הבלתי
סבירה בעליל שלי למחלות (כל כאב זה סרטן, באמת).
אני ממש חוששת מהבדיקה הזאת - כלללל החברות שלי אמרו שזה כואב ונוראי... ואני לא מסוגלת לחשוב שמשהו ילחץ
לי בכח על הציצים

. זה עושה לי צמרמורת רק המחשבה על זה.

יכול להיות שזה נובע מביקורים תכופים בתור ילדה בבתי חולים - אבל מה לעשות - יש לי בעיה אני פשוט פוחדת מרופאים, לא סומכת על אף רופא, חושבת שכולם חאפרים, מבתי חולים ומהתערבויות ביכלל. תמיד תמיד אני רואה רק שחורות, בטוחה שהולכות להיות בשורות איוב, ויודעת שאין לי זמן או רצון להתעסק עכשיו - יש לי ילדים לגדל, אין לי זמן להיות בבית חולים ! אני לא
רוצה להוות מטרד על אף אחד, בטח לא על בעלי והילדים.

יכול להיות שצריך להתחיל מטיפול פסיכולוגי ואחר כך לקבוע תור ??? אני שואלת ברצינות !

 

[מה שטוב]

התשובה היא כן.

בעצם לא ביוק. גם וגם: תלכי לטיפול, וגם תקבעי תור.

לא רוצה להיכנס לפרטים,
אבל אם חמותי למשל היתה הולכת לטיפול כזה בשלב מוקדם יותר, היה לה הרבה יותר קל בשלב הנוכחי של חייה.

רפואה היא חלק בלתי נפרד מחיינו, היא באמת יכולה להציל לנו את החיים. אם היבטים פסיכולוגיים מונעים ממנה להיות לא נגישה לך - טפלי בעצמך!
גם אם בע"ה תהיי בריאה לחלוטין עוד שנים רבות ולא תצטרכי שום רופא - בחרדות, פרנויות וחששות כדאי לטפל.
הכלל שלי אומר שמה שלא יוצא בטוב, בסוף משפריץ ברע.

אשר לבדיקת שד - לי לא זכור שום דבר כואב, אולי קצת לא נעים. וסף הכאב שלי נמוך יחסית.

אם זה עוזר לך - הלכתי לד"ר דפנה ויינשטיין.

 

[n o m n o m]

אני הייתי היום אצל דר דפנה ויינשטיין

מקסימה, עדינה ובאמת לא כואב. אכן קצת לא נעים אבל מה זה חוסר הנעימות הקטן הזה לעומת החיים.

 

[מעיין ברכה]

ברור שזה יושב על קושי רגשי

אצל כולנו במידה זו או אחרת, ואצלך נקרא שבמידה רבה.

רציונלית, דווקא מכיוון שאין לך זמן יש לך ילדים, את צריכה לעסוק במניעה ולא בטיפול. רגשית, את מתארת קושי גדול, ולכן, בהחלט אפשר לגשת ולהתייעץ איך "לפרק" את הקושי הזה. אפשרות נוספת היא לקחת חברה שלא תוותר לך ולקבוע יחד עימה תורים ולהתחייב אליה מראש ולבקש ממנה שלא משנה מה קורה בזמן אמת, היא מכריחה אותך לבוא.

בדיקת שד שגרתית, במישוש, לא כואבת (לטעמי, היא הבדיקה הכי מדגדגת שיש) ולדעתי גם האולטרה סאונד לא. ממוגרפיה זה באמת מעיק יותר. אבל אפשר להתחיל פשוט בבדיקה שגרתית במישוש ומשם להתקדם.

 

[גוליגל]

סגילגול, כן - קבעי תור לטיפול. אבל גם לבדיקה

בדיקת השד ע"י הכירורג לא כואבת. זה מגע מאוד עדין, איפשהו בין ליטוף לדגדוג, שבחיי שאם בעלי היה כירורג שד הייתי מבקשת ממנו בדיקות יומיומיות

אולטרסאונד זה קצת לוחץ אבל לא מתקרב להכאיב.
ממוגרפיה טרם עשיתי (הארבעים מעבר לפינה אבל טרם הגיע).
בכל אופן אם יש לך כזה פחד מרופאים שמונע ממך לעשות דברים שחשובים לבריאותך - כן, הייתי פונה לטפל בזה. תארי לך את ההקלה שיכולה להיות לך.
קחי בחשבון שככל שמתבגרים, צריך יותר בדיקות, יותר נעימות ופחות נעימות, ושהמחיר של המנעות מהן יכול להיות גבוה מנשוא

אז אם את רוצה שמצפונך יהיה נקי - לא כלפי הפורום אלא כלפי אהובייך והאנשים הזקוקים לך, קבעי תור לכירורג/ית שד לבדיקה (הנחמדה), וגם לטיפול פסיכולוגי.

 

[עינב וזהו]

כואב זה לא...

בדיקה ידנית היא אולי לא נעימה, קצת מדגדגת ואולי אולי בנשים מאוד רגישות (ואני אחת כזו) מרגישים טיפה לחץ
בוא נגיד שכאב ראש רציני- יותר כואב ....

 

[אםהבניםשמחה]

בנוסף לכל מה שכתבו כאן

ממוגרפיה אינה ניתוח. ממש כמו צילום רנטגן.
אני מציעה לקבוע תור, ללכת, להבסיר שם במקום שאת מאד פוחדת ולבקש שיעצרו ברגע שתרגישי שאת לא יכולה לשאת יותר.
תחשבי על בדיקת לחץ דם. השרוול לוחץ על היד. ברגע שמשחררים הלחץ משתחרר. ממש כך.
מקסימום- תפסיקי באמצע.

 

[ynbike]

כשלוחצים לך את היד חזק, כואב?

תפרים - כואבים, כאב גרון - כואב, זריקה - כואבת אפילו עקיצה של יתוש יכולה להיות מאוד כואבת.
ממוגרפיה היא יותר כמו לחיצת יד חזקה. ואולטראסונד שד כואב כמו . . . אולטרסאונד בחודש שמיני.

במקרה שלי, יכול מאוד להיות שהבדיקה החצי שנתית שלי (ממוגרפיה + אולטרסאונד) ובדיקה רבעונית אצל הכירורגית שלי *מצילים* (מי קצת גדולה. . .) לי כרגע את החיים.
אני סובלת מהמצאות חוזרת של גושים לא מוסברים בשד. אני עוברת בממוצע ניתוח פעם בשנה, ברפרטואר שלי היו כבר שני גושים שהתחילו להתנהג לא כל כך יפה (הפכו להיות חדים ומשוננים), כך שאם לא הייתי במעקב כזה צמוד מי יודע. . .

לא מזלזלת בקושי, לא מזלזלת בפחד. יש לי חברה טובה בת 44 שממשיכה במדיניות בת היענה שלה ולא נבדקת למרות שבעברה לא מעט הפריות מבחנה, היא ב״גיל״ המתאים. ועדיין. . .

תקבעי תור לכירורג, במקביל אם נראה שזה גדול עליך תקבעי תור גם לטיפול. אבל תקבעי. גילוי מוקדם באמת אבל באמת מציל חיים.

 

[לבנה123]

אה - זה קל

תבקשי מחברה לקבוע לך. יהיה תאריך, תבקשי שהיא תגרור אותך.
יותר מהיר ויעיל מטיפול

 

[נונה17]

זה לא עד כדי כך כואב

בחיי, אני לא אומרת רק כדי לגרום לך להרגיש טוב. זה לא כיף, זה לא נעים אבל באמת שחוויתי כאבים גדולים מזה. לכי שבוע אחרי מחזור כדי למזער את הכאב.
חוץ מזה - אם תהיי חולה במחלה סופנית וחלילה תלכי לעולמך תאמיני לי שלבעל ולילדים יהיה פי אלף יותר קשה והקושי הזה, בניגוד למחלה שמטפלים בה וחוזרים לחיים, לא עובר.

 

[נונה17]

ועכשיו כשראיתי את שאר התגובות

בדיקה ידנית אצל כירורג לא כואבת בכלל, ממש לא. התגובה שלי היתה לגבי הממוגרפיה. אם ילדת 3 פעמים אני בטוחה שחווית כאבים גדולים פי 1000.