משהו חורק

dalitrin

New member
משהו חורק

כולן מדברות פה על מזג האוויר אז אני חייבת להצטרף (זה גם יהיה מאוד בריטי מצידי...) - אז ככה: גם אצלנו ירד גשם השבוע, אמנם ירד גם לפני שבוע ובזה שלפניו אבל שתדעו שאתן לא לבד. הטמפ' התייצבו על 10-15 שזה פשוט מושלם לריצה.אין כמעט רוח והשלכת פשוט מהממת מכיוון שבכל מקום יש המון עצים , ומכולם נושרים העלים עכשיו. תוך שבוע זה נגמר ואנחנו נשארים עם מקלות ערומים - לא נורא יש בשביל מה לחכות לאפריל. חוץ מזה הריצה, אמנם לא שאלתם אבל לא משהו. השבוע עמד בסימן של יותר ימי ריצה וריצות יותר קצרות. חשבתי שיהיה נחמד לחזור לרוץ 5 ק"מ. חוץ מזה הקפדתי מאוד על הארוחות שלי ועל איזון בין פחממות,חלבונים וירקות. התנאים היו אמורים להיות מושלמים - בפועל יום אחד כמעט לא הצלחתי לסיים חלק מהריצות. יום שני - ריצת הפסקת צהריים עם משהו מהעבודה 6.5 ק"מ קצב די מהיר בשבילי (36 דקות )- מרגישה מצויין אחרי. יום שלישי - קמתי מוקדם יחסית: 6 יוצאת לריצה, למרות שעברנו לשעון חורף חושך מוחלט. סה"כ 5 ק"מ קלים חצי שעה ואני בבית. מאוד עייפה בערב, למרות שקמתי סה"כ 45 דקות לפני השעה בה אני רגליה לקום. יום רביעי - ריצת צהריים : 7ק"מ בינוניים, הפעם לבד בערב יוגה (התחלתי שוב לעשות,מרגישה שזה חובה לחיזוק שרירי הבטן ומתיחות לגב בעיקר) חמישי - הפסקה סוף,סוף שישי - שוב ריצת בוקר של 5 ק"מ - אמור להיות קצר וקל בפועל אני מתעוררת עם אף סתום/נוזל ובקושי מסיימת 5 ק"מ. במשך היום אני פשוט הרוגה, בערב מארחים לארוחת ערב כולל בישולים והכל. מרגישה יותר טוב. שבת -קמה אחרי 8 שעות שינה טובות אבל יוצאת לריצה מאוחר מדי כך שיש לי תירוץ מצויין למה לקר את ה12 ק"מ שתיכננתי לרוץ לקצת פחות מ-10 זה והעובדה שאין לי כוח לזוז, כל מטר נראה כמו מאה ואני לא מצליחה להנות מזה בכלל.שמתי לב תוך כדי הריצה כמה שהקושי משפיע עלי ואיך אני מוותרת לעצמי יותר ויותר. מוותרת גם על דברים שלא וויתרתי עליהם קודם. כל זה מאוד מצער אותי וגורם לי לפחד יותר מהאתגרים שהתכוונתי להעמיד בפני עצמי. הצינון דרך אגב עבר באורך פלא. חשבתי גם הרבה על מה שנעמי כתבה על כך שאם מחליטים אז גם רצים - עד לפני שבועיים זה עבד מצויין, החלטתי על מרחק ורצתי אליו. בזמן האחרון - קצת פחות אני מקווה ששבוע בהא יהיה טוב יותר ומשכנעת את עצמי שהעובדה שלא מצאתי את הנגן שלי הקשתה על הריצה יותר(טיעון די מפוקפק) מקווה ששבוע הבא יהיה טוב יותר נועה דרך אגב - אמנם אני משתמשת בקליטים רק באופני שטח אבל נראה לי שתהיה ממש בסדר, הכי הרבה תתחברי ברגל אחת בלבד. לפני חודש בערך היה פה רכיבה עירונית וסגרו כמה כבישים מאוד ראשיים - כמו ליד ארמון המלכה וכו, בקיצור רכבו שם בערך 50 אלף איש והקליטים ממש לא היו אישו. כשהתקרבנו להמון אנשים שחררתי רגל אחת מראש ולא הייתה שום בעיה. תהני האופניים, תהני מהקליטים - לדעתי אין ממה לפחד - הכי הרבה נופלים...טוב זה קל יותר להגיד על אופני שטח כשבדרך כלל המהירות יותר נמוכה. מאחלת לכן הרבה גשם - אבל לא בשבת דלית
 

מרב.

New member
דלית,

יכול להיות שהקושי בסוף השבוע נבע מכך שאת עדיין מצוננת והגוף עדיין חלש. קחי לך יום מנוחה כדי להתאושש ולהמשיך הלאה מחוזקת יותר, זה לא פחו חשוב מהגדלת ימי ומרחקי הריצות... ולפעמים זה קורה- כשמאבדים את ה"מוג'ו" של הריצה. אחת לכמה זמן הוא הולך לי לאיבוד, ואני מחפשת אותו בכל צעד וריצה. בסוף הוא מגיע
מקוה שתמצאי את שלך בקרוב
 

dalitrin

New member
הי מרב.

תודה על העידוד קראתי בקנאה את תיאור הריצה שלך בים - אני כל-כך רוצה כבר "להתקיף" את ה-14 ק"מ האלו. אני רק קצת מודאגת מהשבוע אבל מתארת לעצמי שישתפר בקרוב וברור לי שלא כל ריצה יכולה להיות חוויה ובטח שאי אפשר להנות מכל הריצות האלו. הדאגה העיקרית שלי היא שהריצה לא תפגע באיכות החיים הכללית שלי - והרי המטרה היא הפוכה בדיוק. דלית
 

מרב.

New member
את מקנאה בי??

אני מקנאה בך על האומץ והתעוזה לגשת למרתון (זו את, נכון? מקוה שאני לא מבלבלת בינך לבין מישהי אחרת..). ואם תרצי, אשלח אותך לאחת ההודעות האחרונות שלי כאן, הודעה הפוכה לחלוטין לרוח הודעת הריצה בים, בה כתבתי איך נעלם לי המוג'ו.. אבל כזו אני, עליות וירידות, פולסים של Ups& Downs. אני יודעת שזה ילך ויבוא. ולאט לאט עם הריצות, מתחילים בק"מ בודדים ולאט לאט זה גדל, כמו הדינוזאורים הללו ששמים אותם במיים קטנים והם מתנפחים
 

dalitrin

New member
לא בלבלת זו אני

קראתי גם את ההודעות הקודמות שלך - אבל דוקא אלו בהן את מספרת על הריצות המוצלחות שלך זכורות לי יותר נזכרתי גם באיזה שהוא שרשור שהיה לפני כמה חודשים טובים אוךי בפורום ריצה ובו תהית איך זה לרוץ יותר מ-10 ק"מ - נראה שהיום את כבר יודעת. לשאלה שלך מלמעלה -אין לי מאמן ואני מתלבטת לגבי זה בכר כמה זמן בעיקר בגלל שזה יהיה רק בשלט רחוק ואני כן משתמשת בתוכנית אימונים -בדיוק בשבוע שעבר החלפתי לאחת יותר אינטנסיבית. ולגבי המרתון - בשבילך זה רק עניין של החלטה תודה על המילים החמות דלית
 

מרב.

New member
הזכרת לי נשכחות...

אבל אני עדיין תוהה איך זה לרוץ מרחקים של 20 ק"מ ומעלה, ובעיקר מרתון. כנראה שכאשר אבין את זה- יגיע הזמן *שלי* למרתון
ולגבי תוכנית ומאמן, לגבי דידי אני יכולה להגיד לך בוודאות, שהיו ימים (ובטח עוד יהיו) שאילולא התוכנית הדבוקה למקרר והמחויבות שלי למאמן שלי- היו אימונים רבים שלא הייתי קמה אליהם או מפסיקה באמצע. את מירוץ חולון אני לא בטוחה שהייתי מסיימת אילולא ידעתי שהוא מחכה לי בקו הסיום. בנקודה בה הקשיים מאיימים להטביע ולטשטש כל קשר בינך לבין שאיפה או מטרה סםפורטיבית- המחויבות החיצונית לפעמים היא זו שתבעט אותך מהמיטה החוצה לאימון. עכשיו אני קוראת שוב את מה שכתבת, ואני מתכוונת לתוכנית שמישהו מכין *לך*, בעיקר כאשר מדובר במרתון, וגם אם מדובר ב'שלט רחוק' (שזה מה שקורה אצלי, אין לי מאמן אישי). אבל המחויבות היא ל*אדם* ולא לנייר. הארכתי יותר משהתכוונתי, מקוה שהובנתי
 
מה שמרב. אמרה ועד קטנה:

זה זמן מצויין לבחון עם עצמך את מטרת העל שלך. כמה באמת את רוצה בה? נסי לשאול את עצמך את זה שלא בהקשר של יציאה לאימון. אם התשובה נותרה: "כן, בוער בעצמותי לרוץ מרתון", כי אז החריקות הן רק קצה של המכשולים שבדרך (כמו שאני קוראת בפוסטים של אחרים). יש פה שאלה אימונית של היחלשות הגוף - שבעיני דורשת מענה של מאמן, ויש שאלה מנטלית שדורשת התמודדות של נחישות ואי ויתור (שהכרחיים רק במקרה של מטרת העל. בכל מקרה אחר - זה חשבון שבינך לבינך באיזונים של החיים). >צופה מהצד ומשתאה<
 

dalitrin

New member
את צודקת

על פני השטח אני יכולה להגיד לך שאני מאוד רוצה לעשות את המרתון הזה. זאת הגשמת חלום וגם איזה שהיא מטרה שחשוב לי מאוד להגשים. בשנים האחרונות מאז שהתבגרתי הפסקתי להעיז וחלום. אחת הסיבות לכך היא שלמדתי שהגשמת חלומות דורשת עבודה קשה ולא תמיד היתה לי מספיק מוטיבציה לשנס מותניים ולהתאמץ באמת. לפני 3 שנים כבר חזרתי לריצה אחרי חופשת לידה והחופשה שאחריה וכן הלאה. רצתי רק בחדר כושר ובצורה מאוד לא סדירה. כל תירוץ הכי קטן היה מספיק כדי לוותר על האימון.היו גם שבועות בהם לא רצתי בכלל.התקדמתי אבל מאוד מעט. לפני שנה וחצי בערך השתתפתי באיזשהיא סדנא והיינו אמורים לבחור מטרות - אני אמרתי שאני רוצה לרוץ 10 ק"מ בחוץ בכיייף... התחלתי להשקיע במטרה הזו קצת יותר - יצאתי החוצה וסבלתי מכל רגע. בתחילת הקייץ השנה סופסןף קיבלתי אומץ אמיתי ויצאתי באמת החוצה. העלתי גם את מספר הריצות ל-3 בשבוע וראיתי סופסוף התקדמות, הסיבה לשינוי הזה הייתה מאוד ברורה לי והיא עזרה עד שלב מסויים. בוקר אחד גיליתי שרצתי 10 ק"מ - זה לקח לי קצת יותר משעה וזה היה קשה - אבל עשיתי את זה. מכיוון שהמטרה הושגה שוב התחלתי להתבדר עם ההמשך ולא היה לי ברור מה קורה מפה. מצאתי את הפורום הזה במקרה אחרי שחודשים ארוכים לא נכנסתי אפילו פעם אחת לתפוז. ישבתי וקראתי במשך שעות את הסיפורים האישיים ואת העצות הטובות. העצתה של נועה (בפוסט שמוען למשהיא אחרת)גיליתי את תוכנית האימונים של איילות וסוף סוף העלתי את כמות האימונים ל-4 פעמים בשבוע - זה היה שינוי ענק בעיקר כי בפעם הראשונה התחייבתי לתוכנית אימונים. התקדמתי מאוד ואף הגעתי לק"מ מכובד ושוב הרגשתי תקועה ו אז נקרתה בדרכי האופציה הזאת ובניגוד למנהגי לא חיפשתי תירוצים למה לא - לקחתי אותה בשתי ידיים. לפחות כרגע אני בטוחה שאני רוצה את זה - רוצה ומפחדת אבל משתדלת להיות רגועה ( כמו שרונה הסבירה) - יש לי עוד הרבה זמן לדאוג בנתיים אני רוצה גם להנות קצת.. תודה על המחשבה דלית
 

מרב.

New member
יש לך מאמן? תוכנית?

מנסיוני, שני אלו עוזרים מאוד למחויבות (שלא לדבר על אימון נכון כמובן). מתי המרתון המיועד?
 

מור שלז

New member
יש גם תקופות כאלו ../images/Emo201.gif

זה הכי טבעי שבעולם, כשאנחנו מנסות לקחת את הגוף שלנו למחוזות לא מוכרים, שלפעמים דברים חורקים. מה לעשות, באמת הגוף לא רגיל. ויש את התקופות שהאימונים הולכים קשה, הרגשה שדברים "חורקים", שמה שהיה קל לפני שבוע פתאום קשה עכשיו, והרבה פעמים אצלי זה מלווה בתחושה של "כמעט מחלה" (כמו הצינון שלך). לפעמים התשובה היא פשוט להרפות - לתת לגוף כמה ימי מנוחה והתאוששות. לפעמים, ובמיוחד כשיש לי מטרה מול העיניים, התשובה היא לחרוק שיניים ולהמשיך קדימה, עד שהתקופה הזו עוברת. בכל מקרה, את, ורק את, מכירה את עצמך הכי טוב, ויודעת מה נכון בשבילך עכשיו. חשוב לשים לב אם התקופה הזו נמשכת לאורך זמן, במיוחד התחושה שאת מתארת של "אני לא מצליחה להנות מזה בכלל". אם זה נמשך אז זו אינדיקציה שאולי דברים לא עובדים, אולי זו לא הדרך הנכונה, אולי צריך לשנות... אבל לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות אחרי שבוע. אגב, מצטרפת להמלצה על מאמן, אצלי בתקופות האלו בדיוק, אני צריכה מישהו מנוסה לצידי, לגלגל מולו רעיונות, לנסות להבין מה עובר עלי, האם אנחנו בדרך הנכונה, ולהמשיך ולמשוך קדימה, או שאולי צריך לעצור ולשנות משהו. מישהו חיצוני מנוסה, עם פרספקטיבה, יכול לעזור פלאים. תרגישי טוב, וספרי איך הולך
 
למעלה