משהו אישי....
בשנה האחרונה קרה למדינה משהו רע. יש כאלה שיאמרו שזה תהליך שהתחיל ביום הכיפורים, יש כאלה שיאמרו מלחמת לבנון, יש כאלה גם רצח רבין, יש כאלה שיאמרו שזה התחיל בהתנתקות. בכל אופן- בשנה האחרונה עולם הערכים האישי שלי . והדבר הכי גרוע יותר מהשחיתות, יותר מהשירות הציבורי הגרוע, יותר מהמשטרה גרועה, יותר מבתי המשפט שמאבדים את האמון של הציבור כל יום, ויותר מההנהגה החסרת חזון זה האדישות.האדישות של כולנו. האדישות שלנו שלא היה אכפת לנו מי ראש הממשלה שלנו והביאה את אהוד אולמרט להיות ראש הממשלה בבחירות עם אחוז ההצבעה הנמוך ביותר. האדישות שלנו שהביאה לנו שירות ציבורי רקוב. נשיא המדינה חשוד באונס, שר האוצר חשוד בגניבת כספים ואי דיווח למס הכנסה, ראש הממשלה שלנו צריך להסביר לנו שהממשלה "זה מקום העבודה שלו" כי עד עכשיו היינו בטוחים שהוא סוכן נדל"ן. בין דיוני המלחמה שהרגה לנו 119 חיילים ועוד עשרות אזרחים, הספיק שר המשפטים לשעבר להדביק נשיקה מצלצלת לאחד הפקידות, ואם כל זה לא מספיק- האיש שדיבר איתנו על מדינת רווחה, צוחק לנו מתחת לשפם והצחוק הזה עולה לנו ביוקר. זה מחיר האדישות. כל נעוריי גדלתי על משפט אחד ששמעתי:"העולם מחולק ל-2 סוגי אנשים-אלה שבוכים על כמה שקרה, ואלה שעושים משהו על מה שרע". זו הסיבה שהצרטפתי לתנועת נוער. זו הסיבה שחתמתי שנת שירות. זו הסיבה שראיתי שליחות לתקן את העיר שלי ולהנחיל את הערכים האלה לנוער, ואני ממשיך לעשות אותם גם בצורה לא רשמית. על הערכים האלה אני גדלתי, ואני מתאר לעצמי שגם רובכם. מחר הרבה אנשים יצטרכו לעשות בחירה: ללכת לעבודה, ללכת לבילוי שלהם, סתם לשבת בבית ולרבוץ על הכורסא, לדבר באי.סי.קיו, אולי אפילו במסנג'ר או ללכת להפגנה. משפטים כמו "זה לא משנה אם אני אבוא או לא" או "זה לא יעזור" הם משפטים של אנשים תבוסתנים ופחדנים. הם אנשים שכל החיים שלהם לא יעשו כלום עם עצמם. הם לא ידריכו כי "זה לא יעזור", הם לא יתרמנו לעניים כי "זה לא יפתור את בעיית העוני בעולם", הם לא יעשו כלום למען אחרים. הם תמיד יודעים ש"זה לא יעזור". מחר זו הזדמנות אמיתית ויחידה להראות שאין מנדט לממשלה הזאת. מה אתם רוצים שיקרה ביום שישי בבוקר ? שאולמרט יגיד:"העם תומך בי. אף אחד לא היה בהפגנה" או שאולמרט יגיד "אני מתפטר" ? על מה אתם רוצים לקרוא ביום שישי - "מקורבי אולמרט ממליצים לו להתפטר" או "תבוסת האופוזיציה". אני לא רוצה שלאומרט ופרץ יהיה עוד דקה אחת של חסר. הממשלה הזאת מסוכנת לישראל. היא מובילה את ישראל לתהומות ואני לא מדבר על ביטחון או כלכלה - אני מדבר על עולם ערכים קלוקל של עסקנים פוליטיים שלא הבינו שהם מנהיגים מדינה ולא עיר או הסתדרות. ללכת להפגנה מחר זה להגיד את זה דעה שלך באופן ברור. ללכת להפגנה מחר זה להיות שלם עם הלב שלך. ז'בוטינסקי באחד ממאמריו כתב בלשון זו אחרת "הפחד שלי יהיה שהבן שלי,ערי, ישאל אותי יום אחד בקושיות בליל הסדר 'מה אתה עשית למנוע את השואה?' , ואני אגיד לו:"כלום". זו הסיבה שאני פועל בקרב היהודים". מה אתם תגידו לבנים שלכם או ללב שלכם על 'מה אתם עשיתם כדי לשנות את המדינה הזאת ולהחליף את הממשלה'?. התשובה היא לבוא להפגנה. עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ותופתעו כמה שזה ישנה. נקווה להיפגש מחר.
בשנה האחרונה קרה למדינה משהו רע. יש כאלה שיאמרו שזה תהליך שהתחיל ביום הכיפורים, יש כאלה שיאמרו מלחמת לבנון, יש כאלה גם רצח רבין, יש כאלה שיאמרו שזה התחיל בהתנתקות. בכל אופן- בשנה האחרונה עולם הערכים האישי שלי . והדבר הכי גרוע יותר מהשחיתות, יותר מהשירות הציבורי הגרוע, יותר מהמשטרה גרועה, יותר מבתי המשפט שמאבדים את האמון של הציבור כל יום, ויותר מההנהגה החסרת חזון זה האדישות.האדישות של כולנו. האדישות שלנו שלא היה אכפת לנו מי ראש הממשלה שלנו והביאה את אהוד אולמרט להיות ראש הממשלה בבחירות עם אחוז ההצבעה הנמוך ביותר. האדישות שלנו שהביאה לנו שירות ציבורי רקוב. נשיא המדינה חשוד באונס, שר האוצר חשוד בגניבת כספים ואי דיווח למס הכנסה, ראש הממשלה שלנו צריך להסביר לנו שהממשלה "זה מקום העבודה שלו" כי עד עכשיו היינו בטוחים שהוא סוכן נדל"ן. בין דיוני המלחמה שהרגה לנו 119 חיילים ועוד עשרות אזרחים, הספיק שר המשפטים לשעבר להדביק נשיקה מצלצלת לאחד הפקידות, ואם כל זה לא מספיק- האיש שדיבר איתנו על מדינת רווחה, צוחק לנו מתחת לשפם והצחוק הזה עולה לנו ביוקר. זה מחיר האדישות. כל נעוריי גדלתי על משפט אחד ששמעתי:"העולם מחולק ל-2 סוגי אנשים-אלה שבוכים על כמה שקרה, ואלה שעושים משהו על מה שרע". זו הסיבה שהצרטפתי לתנועת נוער. זו הסיבה שחתמתי שנת שירות. זו הסיבה שראיתי שליחות לתקן את העיר שלי ולהנחיל את הערכים האלה לנוער, ואני ממשיך לעשות אותם גם בצורה לא רשמית. על הערכים האלה אני גדלתי, ואני מתאר לעצמי שגם רובכם. מחר הרבה אנשים יצטרכו לעשות בחירה: ללכת לעבודה, ללכת לבילוי שלהם, סתם לשבת בבית ולרבוץ על הכורסא, לדבר באי.סי.קיו, אולי אפילו במסנג'ר או ללכת להפגנה. משפטים כמו "זה לא משנה אם אני אבוא או לא" או "זה לא יעזור" הם משפטים של אנשים תבוסתנים ופחדנים. הם אנשים שכל החיים שלהם לא יעשו כלום עם עצמם. הם לא ידריכו כי "זה לא יעזור", הם לא יתרמנו לעניים כי "זה לא יפתור את בעיית העוני בעולם", הם לא יעשו כלום למען אחרים. הם תמיד יודעים ש"זה לא יעזור". מחר זו הזדמנות אמיתית ויחידה להראות שאין מנדט לממשלה הזאת. מה אתם רוצים שיקרה ביום שישי בבוקר ? שאולמרט יגיד:"העם תומך בי. אף אחד לא היה בהפגנה" או שאולמרט יגיד "אני מתפטר" ? על מה אתם רוצים לקרוא ביום שישי - "מקורבי אולמרט ממליצים לו להתפטר" או "תבוסת האופוזיציה". אני לא רוצה שלאומרט ופרץ יהיה עוד דקה אחת של חסר. הממשלה הזאת מסוכנת לישראל. היא מובילה את ישראל לתהומות ואני לא מדבר על ביטחון או כלכלה - אני מדבר על עולם ערכים קלוקל של עסקנים פוליטיים שלא הבינו שהם מנהיגים מדינה ולא עיר או הסתדרות. ללכת להפגנה מחר זה להגיד את זה דעה שלך באופן ברור. ללכת להפגנה מחר זה להיות שלם עם הלב שלך. ז'בוטינסקי באחד ממאמריו כתב בלשון זו אחרת "הפחד שלי יהיה שהבן שלי,ערי, ישאל אותי יום אחד בקושיות בליל הסדר 'מה אתה עשית למנוע את השואה?' , ואני אגיד לו:"כלום". זו הסיבה שאני פועל בקרב היהודים". מה אתם תגידו לבנים שלכם או ללב שלכם על 'מה אתם עשיתם כדי לשנות את המדינה הזאת ולהחליף את הממשלה'?. התשובה היא לבוא להפגנה. עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ותופתעו כמה שזה ישנה. נקווה להיפגש מחר.