משדה בוקר לפארן
אומנם באיחור מה אבל ביום שני האחרון תיכננו לצאת לאזור שדה בוקר - הר צרור. ומכוון שלתכנן טיול כזה זה תהליך (יום ללא מבחנים בבי"ס, לברוח מהעבודה ועוד) לשנות תאריך זה לא אופציה – יוצאים למרות שיש קצת גשם.
קמים ב2 לפנות בוקר, בודקים במכם גשם – יש שם טיפות, מתארגנים ויוצאים. אחרי שעתיים+ נסיעה מגיעים לצומת של המדרשה, הטיפות הפכו למשהו הרבה יותר חזק, התלבטות של 5 דקות ומחליט להדרים (מקסימום נטייל באזור מצפה רמון והמנסרה). במצפה רמון עדיין גשום מחליט להמשיך דרומה נראה מה נעשה, כבר אין מפות של האזור וגם לא רוצה להשאיר את הרכב באמצע שום מקום, מחפש מקום ישוב שאוכל להתיעץ שם עם מישהו על טיולים באזור, מבט במפת כבישים ורואה שהמקום הכי קרוב זה הפונדק של כושי, נוסע אליו אבל אין פניה שמאלה כדי להכנס לפונדק וכך מגיע לצומת של המושב פארן, רואה שלט "חאן אבירן" ומחליט לנסוע לשם אולי אמצא שם מישהו ער, בכ"ז כבר 7 בבוקר.
החאן עצמו נראה מקום ממש יפה ומטופח, סיבוב קצר בחאן ללא תוצאות אבל נראה שיש שכן שמארגן את האוטו והפועל ליציאה לעבודה (בדיעבד אני חושב שפגשתי את עמוס אבירן בעל המקום). שואל אותו האם הוא יכול להמליץ על משהו באזור ומצטדק שלא תיכננתי להגיע עד לפה ולכן אין לי מפות של האזור, אולי בגלל המבט שלו ששמור אצלי לטרמפיסטים שמבקשים לרדת באזור ים המלח כשבידם בקבוק של חצי ליטר. הוא נותן לי לצלם את הטלפון שלו כשעליו מסלול מעגלי באזור המושב עם עליה לכיפת עשת ונתן סקירה כלית על המושב והאזור.
וכך הגענו לתחילת המסלול ליד בית עלמין של המושב, התחלנו לטפס על הסכין הצרה לכיוון גבעה 212 ומשם לאוכף שעליו פגשנו ארנב שלא ממש נהנה מחברתינו, והמשכנו לכיוון כיפת עשת דרך המפל. בדרך פגשנו צמחיה מדברית שחלקה פורחת, מאובנים, הרבה עקבות כמעט ללא זבל וללא אנשים.
אחרי שסיימנו נכנסנו למושב להסתכל בחממות לגידול פלפלים וסיור בבית אריזה לפלפלים שם הסבירו לנו את ההבדל בין מה שהולך לשוק המקומי למה שהולך ליצוא ועל המיון לפי גודל ומשקל תלוי במדינה (לרוסים ולאמריקאים הגודל כן קובע ואילו לארופאים משנה מה משקל הירק). מסתבר שהמכונה הכי מעניינת לילדים היא המכונה שמקפלת קרטונים ולא הממינת. לסיום סיור בבית אריזה לפרחים.
אומנם באיחור מה אבל ביום שני האחרון תיכננו לצאת לאזור שדה בוקר - הר צרור. ומכוון שלתכנן טיול כזה זה תהליך (יום ללא מבחנים בבי"ס, לברוח מהעבודה ועוד) לשנות תאריך זה לא אופציה – יוצאים למרות שיש קצת גשם.
קמים ב2 לפנות בוקר, בודקים במכם גשם – יש שם טיפות, מתארגנים ויוצאים. אחרי שעתיים+ נסיעה מגיעים לצומת של המדרשה, הטיפות הפכו למשהו הרבה יותר חזק, התלבטות של 5 דקות ומחליט להדרים (מקסימום נטייל באזור מצפה רמון והמנסרה). במצפה רמון עדיין גשום מחליט להמשיך דרומה נראה מה נעשה, כבר אין מפות של האזור וגם לא רוצה להשאיר את הרכב באמצע שום מקום, מחפש מקום ישוב שאוכל להתיעץ שם עם מישהו על טיולים באזור, מבט במפת כבישים ורואה שהמקום הכי קרוב זה הפונדק של כושי, נוסע אליו אבל אין פניה שמאלה כדי להכנס לפונדק וכך מגיע לצומת של המושב פארן, רואה שלט "חאן אבירן" ומחליט לנסוע לשם אולי אמצא שם מישהו ער, בכ"ז כבר 7 בבוקר.
החאן עצמו נראה מקום ממש יפה ומטופח, סיבוב קצר בחאן ללא תוצאות אבל נראה שיש שכן שמארגן את האוטו והפועל ליציאה לעבודה (בדיעבד אני חושב שפגשתי את עמוס אבירן בעל המקום). שואל אותו האם הוא יכול להמליץ על משהו באזור ומצטדק שלא תיכננתי להגיע עד לפה ולכן אין לי מפות של האזור, אולי בגלל המבט שלו ששמור אצלי לטרמפיסטים שמבקשים לרדת באזור ים המלח כשבידם בקבוק של חצי ליטר. הוא נותן לי לצלם את הטלפון שלו כשעליו מסלול מעגלי באזור המושב עם עליה לכיפת עשת ונתן סקירה כלית על המושב והאזור.
וכך הגענו לתחילת המסלול ליד בית עלמין של המושב, התחלנו לטפס על הסכין הצרה לכיוון גבעה 212 ומשם לאוכף שעליו פגשנו ארנב שלא ממש נהנה מחברתינו, והמשכנו לכיוון כיפת עשת דרך המפל. בדרך פגשנו צמחיה מדברית שחלקה פורחת, מאובנים, הרבה עקבות כמעט ללא זבל וללא אנשים.
אחרי שסיימנו נכנסנו למושב להסתכל בחממות לגידול פלפלים וסיור בבית אריזה לפלפלים שם הסבירו לנו את ההבדל בין מה שהולך לשוק המקומי למה שהולך ליצוא ועל המיון לפי גודל ומשקל תלוי במדינה (לרוסים ולאמריקאים הגודל כן קובע ואילו לארופאים משנה מה משקל הירק). מסתבר שהמכונה הכי מעניינת לילדים היא המכונה שמקפלת קרטונים ולא הממינת. לסיום סיור בבית אריזה לפרחים.
