lovingwoman
New member
משבר
הסיפור שלי כל כך מסובך שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. התחתנו מתוך אהבה גדולה. לאט עם השנים והילדים הדברים משתנים. שנינו תמיד אומרים שיש ביננו חברות אבל בזמן האחרון אני מפקפקת בזה. בזמן האחרון התחלתי לראות דברים אחרת ולשאול את עצמי שאלות נוקבות על היחסים שלנו. השאלות התחילו מזה שקיימתי קשר מאוד עמוק עם גבר אחר למשך תקופה ארוכה. היו המון שיחות נפש וגילויים- חברות עמוקה וגם תשוקה. במשך כל התקופה בה הייתי בקשר עם הגבר האחר הרגשתי יסורי מצפון קשים ובסופו של דבר הפסקתי את הקשר בלב כואב מאוד. עכשיו נשארתי עם השאלות. הייתי בטוחה כי סיום הקשר יגרום לי לרגיעה- רציתי להשקיע את כל כולי בבית, אבל הבית פתאום נראה לי כל כך מרוחק. כאילו הקשר האחר הרגיע את כל הבעיות שעכשיו צצות.אני יודעת שסתם לא הגעתי לזרועות אחר. היתה בעיית תקשורת ביני ובין בעלי. הוא תמיד חושב שאנחנו מדהרים על הכל- אבל אני אף פעם לא מקבלת ממנו מה שאני צריכה. כשטוב- אז אנחנו משדרים כמו שצריך, אבל אם קורה משהו, אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר. הכל הוא פותר ב"אני לא יודע מה להגיד" ומשאיר אותי עם הכל בפנים. בלי אפשרות לפרוק את מה שיש לי, בלי לדבר. אני יודעת שאני כותבת מאוד מבולבל. זה מה שקורה לי בזמן האחרון. או שאני בוכה שעות או שאני חסרת כיוון. אני יודעת שאני בדיכאון ואין לי כוח לטפל בעצמי. יש זמנים שאני רוצה להתקשר שוב לגבר האחר, רק כדי לקבל ממנו כוחות להמשיך- ועוצרת את עצמי. אתמול, אחרי שבכיתי והסתגרתי בחדר, בעלי אפילו לא בא. והיום התקשרתי אליו ואמרתי לו בקול חנוק מדמעות כי רע לי ואני לא יודעת מה לעשות ואני מרגישה שאנחנו לא מתקשרים ואני לא יודעת מה יהיה הלאה. והוא : "אני לא יודע מה להגיד לך גם אני לא יודע מה לעשות ".. אני יודעת שהוא כועס ומנסה לעזור בדרכו ומרגיש שהוא עושה הכל ולא מצליח להגיע אלי.. אבל אני מרגישה שהוא לא עוזר לי לצאת מזה ככה. הוא לא שואל מה אני מרגישה אלא רק חוזר על המשפט הזה. אני יודעת, שכמו תמיד, אני אצטרך להרים את עצמי מן המצב הזה ולהמשיך הלאה, בלי עזרתו. כי בכל משבר תמיד הייתי אני זו שנותנת את הכוחות. אבל אין לי כוח כרגע לצאת מזה. וכואב לי שזה הפתרון ושאני לבד. מצטערת על האורך והבלבול.
הסיפור שלי כל כך מסובך שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. התחתנו מתוך אהבה גדולה. לאט עם השנים והילדים הדברים משתנים. שנינו תמיד אומרים שיש ביננו חברות אבל בזמן האחרון אני מפקפקת בזה. בזמן האחרון התחלתי לראות דברים אחרת ולשאול את עצמי שאלות נוקבות על היחסים שלנו. השאלות התחילו מזה שקיימתי קשר מאוד עמוק עם גבר אחר למשך תקופה ארוכה. היו המון שיחות נפש וגילויים- חברות עמוקה וגם תשוקה. במשך כל התקופה בה הייתי בקשר עם הגבר האחר הרגשתי יסורי מצפון קשים ובסופו של דבר הפסקתי את הקשר בלב כואב מאוד. עכשיו נשארתי עם השאלות. הייתי בטוחה כי סיום הקשר יגרום לי לרגיעה- רציתי להשקיע את כל כולי בבית, אבל הבית פתאום נראה לי כל כך מרוחק. כאילו הקשר האחר הרגיע את כל הבעיות שעכשיו צצות.אני יודעת שסתם לא הגעתי לזרועות אחר. היתה בעיית תקשורת ביני ובין בעלי. הוא תמיד חושב שאנחנו מדהרים על הכל- אבל אני אף פעם לא מקבלת ממנו מה שאני צריכה. כשטוב- אז אנחנו משדרים כמו שצריך, אבל אם קורה משהו, אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר. הכל הוא פותר ב"אני לא יודע מה להגיד" ומשאיר אותי עם הכל בפנים. בלי אפשרות לפרוק את מה שיש לי, בלי לדבר. אני יודעת שאני כותבת מאוד מבולבל. זה מה שקורה לי בזמן האחרון. או שאני בוכה שעות או שאני חסרת כיוון. אני יודעת שאני בדיכאון ואין לי כוח לטפל בעצמי. יש זמנים שאני רוצה להתקשר שוב לגבר האחר, רק כדי לקבל ממנו כוחות להמשיך- ועוצרת את עצמי. אתמול, אחרי שבכיתי והסתגרתי בחדר, בעלי אפילו לא בא. והיום התקשרתי אליו ואמרתי לו בקול חנוק מדמעות כי רע לי ואני לא יודעת מה לעשות ואני מרגישה שאנחנו לא מתקשרים ואני לא יודעת מה יהיה הלאה. והוא : "אני לא יודע מה להגיד לך גם אני לא יודע מה לעשות ".. אני יודעת שהוא כועס ומנסה לעזור בדרכו ומרגיש שהוא עושה הכל ולא מצליח להגיע אלי.. אבל אני מרגישה שהוא לא עוזר לי לצאת מזה ככה. הוא לא שואל מה אני מרגישה אלא רק חוזר על המשפט הזה. אני יודעת, שכמו תמיד, אני אצטרך להרים את עצמי מן המצב הזה ולהמשיך הלאה, בלי עזרתו. כי בכל משבר תמיד הייתי אני זו שנותנת את הכוחות. אבל אין לי כוח כרגע לצאת מזה. וכואב לי שזה הפתרון ושאני לבד. מצטערת על האורך והבלבול.
