משבר?

[מוישה וקצת]

משבר?

בן אדם מגיע לגיל 50 ואין לו מושג מה הוא צריך במרכאות לרצות. כלומר שום דבר לא מסעיר את דעתו, שום תחביב לא קורץ לו כדי כך שישקיע עצמו בו, שום אידיאולוגיה לא נראית לו נכונהכדי לנסות לקדמה. מה עושים

 

[עננית נוצה]

מה ש"צריך" לרצות

מדבריך, ניכר מאד כי בן ה-50 המדובר חפץ להכניס לחייו התרגשות חדשה- דבר-מה שיסעיר את דעתו, שיקרוץ לו, שיגרום לו להסחף ולהשקיע עצמו בו... אינני בטוחה כי מדובר ב"משבר"- אולי במעין צומת דרכים שכזאת. אנשים רבים אינם מסופקים כאשר השגרה פושטת בכל חלקה טובה בחייהם, ומחפשים לעצמם דרכים חדשות/נוספות לפסוע בהן, יעדים חדשים לגלות, פסגות חדשות לכבוש... פעילויות מסוג זה מפיחות בנו תחושות של חיוּת, התרגשות וקורת רוח. מציעה לך לבחון עם עצמך- או בעזרת איש מקצוע (יועץ פילוסופי/ מאמן) מהם אותם הדברים שבעזרתם תוכל לחוש שוב את אותן התחושות הממלאות חיים. בהצלחה רבה...

גילת א.

 

[ענתי44]

משבר או מפנה?

במקרה כזה עושים דיאלוג עם עצמך. ( ואני כותבת בכוונה דיאלוג) בוחנים מה בדיוק מעיב עליך. מה גורם לעננה כבדה של ספק ואובדן הדרך? עושים חשבון נפש אמיתי, ללא חבישת מסכות. והדבר החשוב לראות איך משפרים את המצב.כעיתון בו אני עובדת כתבו על אישה שעובדת בניקיון במוסד ציבורי שהחליטה ביום הולדתה ה-50 לממש את חלומה לצנוח.אני מכירה אנשים שחשו כמוך והבינו למשל שרע להם מבחינה מקצועית. יש שעשו שינוי מקצוע. והלכו אחרי נטיות ליבם. יש ששינו את מעמדם בתוך אותה עבודה. המשותף להם היה שההבנה מה מציק והעשייה לטיפול הבעייה החדירו בהם אנרגיה מחודשת של חיות ושמחת חיים. אני מתקרבת לצומת ה- 50 ומתחבטת באותו מצב שלך. אצלי לא הגיל הוא שיצר את התחושות האלה אלא אובדן אהבה עצומה. ואת מה שאני מציעה לך לעשות אני עושה בעצמי. זה תהליך לא קל אבל שווה בהחלט.

 

[מוישה וקצת]

משבר גיל 50

האמת זה לא קשור להחלפת הקדומת אלא לתחושות מועקה הקשורות באדם (מעמד חברתי. כסף. אהבה. יחסים בתוך המשפחה) וגם בסביבה (זיהום האויר, שקיעת הציונות, מצב העולם). נדמה לי ששיחות עם איש/ה חכמ/ה יכולים לקדם אותנו למקום יותר טוב. לפעמים הפילוסוף הזה מופיע מולך בקרון הרכבת (אם כי הנסיעה היא בת 55 דקות וזה מעט כדי לספר הכל), לפעמים צריך להשקיע בחיפוש קצת יותר

 

[ענתי44]

מוישה הפילוסוף רעיון מצויין

גם אני חושבת שרעיון מצויין להיעזר בפילוסופיה. יש דרכים נוספות פרט לנסוע ברכבת ( שזה דבר מדהים כשלעצמו) ולפגוש פילוסוף מזדמן. יש יועצים פילוסופיים שיכולים להיות עמוד האש שלך ויש כמובן ספרים שאפשר לקרוא.. בחלק מהמועקות שלך אני שותפה, וגם אצלי הגורם לא החלפת הקידומת... לפני כמה זמן הגעתי באקראי לפורום של שיטת העבודה של ביירון קייטי והיא מדברת שם על חלוקה של דברים שהם באחריותך, דברים שהם של האחרים ודברים שהם של, מה שהיא מכנה של אלוהים, הווה אומר דברים או אירועים שהם לא בשליטתך.ממליצה לך מאוד לקרוא שם. ועוד משהו ... במסע הפרטי שלי, גיליתי שהפילוסוף ברכבת, ספרי החוכמה או עיצה חכמה של חברה הם רק כלי עזר כי הפילוסוף היחיד שיכול לעזור לנו נמצא בתוכינו. העבודה הקשה היא שלך. שיהיה בהצלחה

 

[עננית נוצה]

שלום ענתי,

אני מסכימה אתך- הפילוסוף היחיד שיכול לעזור לנו נמצא בתוכנו. יחד עם זאת, יש לעשות כברת דרך כדי להגיע אליו. חקירה עצמית ודיאלוג עצמי הם דרך נפלאה, שמקדמת אותנו מאד אל עבר "העצמי האותנטי" שלנו- זהו מסע מעצים מאין כמותו. יחד עם זאת, "אדם בתוך עצמו הוא גר"- לעתים, יותר מדי בתוך עצמו. החשיבה שלנו כבולה בכבליהם של פרדיגמות וחסמים, המעכבים אותנו וחוסמים גישה אל משאבים עצמיים שבכוחם לסייע לנו לחולל שינוי- למנף אותנו אל מעבר לגבולות (או למגבלות) של עצמנו, שכה הורגלנו אליהם. זו הסיבה שערכה של חקירה עצמית, בסיועו של אדם נוסף (מיומן וראוי, כמובן), לא יסולא בפז.האדם הנוסף מהווה מעין נקודת ארכימדס- מאפשר לאדם להתבונן אל עצמו ממקומות נוספים, חדשים. את צודקת, "העבודה הקשה" תהיה שלך בכל מקרה, אך בסיוע הולם היא תהיה בעלת תועלת וערך רבים יותר. בהצלחה, גילת א.

 

[ענתי44]

אין לנו מחלוקת

מאחר וכדי להיות הפילוסוף של עצמך אני מאמינה עליך להסתייע בפילוסוף מתמחה בנושא. לפני כשנתיים כשאמא שלי אושפזה במצב קשה ואני נאלצתי להכריע בין להסכים לניתוח או להסתכן בלקיחתה הביתה, נעזרתי בספר העוסק כפילוסוף כמדריך לחיים ודן עם אנשים הנמצאים בצמתים חשובים בחייהם דרך תאוריות פילוסופיות שונות. דרך הספר הנפלא ההוא שנתן לי תובנה ועזר לי להכריע בסוגייה משמעותית, גיליתי שיש פילוסופית מדריכים כאלה. וכמובן ששיחה עם פילוסופים מקרב אנשים שנתקלת בהם באקראי למשל בנסיעה ברכבת ושעשויים להעניק לנו הארה יש גם ספרים שניתן לקרוא. רק אז העבודה העצמית.

 

[עננית נוצה]

נכון ../images/Emo24.gif

כמוך, גם אני סבורה כי יש ספרים בהם ניתן למצוא שפע בלתי נדלה של "ניצוצות קסם", שבכוחם להביא לידי הארת הנפש וגיבוש תובנות, שתסייענה לנו להשכיל ולנווט את ספינת חיינו. אך אני תוהה באשר לאותם "פילוסופים מקרב אנשים שנתקלת בהם באקראי"... האומנם מוטב להניח ליד המקרה, שתואיל להפגישני עם אדם חכם העשוי לסייע לי ולהאיר את עיניי...? אני תוהה... בשעה של תהיות וחיפוש דרך, נראה לי מוטב להתכוונן אל אותו "פילוסוף"- אדם שניחן ביכולת להוביל אותך אל עצמך. יודעת שאני לא הייתי סומכת מדי על יד המקרה... לא במקום בו יש ביכולתי לעשות מעשה. יום מקסים

גילת א.

 

[ענתי44]

תתפלאי עד כמה

מוצאים כשזקוקים. אני לא מאמינה שזה יד המקרה. כשאתה זקוק ל"מלח" טוב שיבוא ויחלץ את ספינת חייך שעלתה על סירטון, הוא נשלח אליך. זה יכול להיות, האיש שיושב בצד במנוגד בנסיעה ברכבת, איש שפגשת ביציע במשחק כדורגל, אישה שישבה איתך בתור במרפאה, או גולש סמוי שקרא את מצוקתך ופנה אליך במסר אישי. ואני מדברת מנסיון. כמובן, כמובן שאל לך רק לצפות שתפגוש באקראי אדם שיאיר את עיניך אלא לעשות מעשה ( ולכן אני מאמינה שהעבודה הקשה היא של האדם עצמו) ובלי קשר לאנשים הטובים והנפלאים באמצע הדרך. אלא תנסה לחפש תובנות גם בין הספרים והאתרים בנושא, וכמו שאם כואבת לך השן, אין להסתפק בלטשטש את הכאב בשן שום או ערק אלא ללכת לרופא צריך במקרים מסויימים אף למצוא מדריך רוחני מאסכולה זו או אחרת.כדי שיעזור לך לחצות את הנהר הסוער.

 

[עננית נוצה]

חותמת על כל מילה... ../images/Emo13.gif

 

[yoramisrael]

האמת יותר קשה

ואין מדריך רוחני שהוא יותר מהטבע.רוחניות יפה לספרים לאינטואיציות המדומות אבל עולם כמנהגו נוהג.במקרה הרפואי הרבה פעמים אנו יודעים בדיעבד ומרגישים הרגשה טובה לאחר מעשה.רופא טוב הוא גם זה שיודע מה מהותו של האדם החולה. כמובן שלא כל פילוסוף מקצועי יודע את חכמת הרפואה.