משבר תמידי

[אהובת הספרן]

עצוב

אני לא יכולה כמובן להגיד לך מה לעשות
אני רק יכולה להגיד לך שאם הייתי מבינה בגיל 36 שאני לא באמת אוהבת את בעלי ושהתחתנתי איתו מהסיבות הלא נכונות (כי הוא רצה) הייתי לוקחת את עצמי לזמן של חשיבה קודם כל כדי להחליט אם יש שם מקום לשינוי ועבודה על היחד ובמידה ולא - כדי להחליט עם עצמי מה אני רוצה ואם שווה לי עם כל הקושי לפרק את החבילה בידיעה שלא מחכה לי איזו פנטזיה או אהבה גדולה שם בחוץ. (אבל כן האפשרות.)
קשה לי להאמין אגב, שהוא לא מרגיש את חוסר האהבה הזה.

 

[אופי שאנטי]

אני חושבת שהחים זה מה שאת עושה מהם

נשמע קלישאה ? ועדיין זה נכון
את יכולה להמשיך ולרחם על עצמך כמה שמגיע לך יותר
יותר אהבה.. יותר גבר.. יותר נכסים... יותר ויותר

ואת יכולה לעצור לרגע ולפרגן לעצמך, שבזכות פשרה הגעתי לדייט הנכסף שהוביל לנישואים אבל יכולה לבחור לראות אותו [בן זוגך] בצורה אחרת, הרי לכל אדם יש את התכונות הטובות שלו.
את יכולה לסלוח לעצמך שידעת ולמרות הכל המשכת ובחרת להביא ילד לעולם, [ אני מאמינה שממנו את מרוצה ?]
את יכולה להרשות לעצמך להפסיק את ההתחשבנות מי הביא מה ? ומי מרוויח יותר [ גם אני מרוויחה יותר מבעלי, והיה חורה לי אם הוא לא היה מפרגן לי, בשונה ממך אני חשה סוג של גאווה]

מה שאני מנסה להגיד שאת אחראית לתחושת האומללות שבה את נמצאת ואת יכלה לשפר את הרגשתך פשוט אם תנסי לראות את הדברים בצורה אחרת.

בהצלחה!!

[יכול להיות שלא סיפרו לך.. אבל אפאחד לא חיי חיים מושלמים וגם האהבות הגדולות הופכות ביום אחד לעוד הרגל]