"משבר פסח"

[גיא451]

"משבר פסח"

היי,
אני בן 45 (ללא ילדים) וחברתי בת 40 (יש לה בת בצבא), אנחנו יחד כ 4 חודשים , נפגשים לא מעט (3-4 פעמים בשבוע), והקשר הוא טוב מאוד (נהנים מאוד להיות ביחד).
במהלך תקופת החברות הכרתי את הבת שלה , ואת אחותה (הוזמנתי לארוחת שבת) , ואף היא הכירה את משפחתי.
לי אין הורים, לה יש- אותם טרם הכרתי (הוריה דתיים , היא לא)
לקראת הפסח הקרב ,נוצר ביננו משבר עקב הודעתה של חברתי שהיא תעשה את הסדר אצל הוריה עם ביתה , ואני לא מוזמן.
בתחילה לא עשיתי עינין , בהמשך ממש נעלבתי שהיא משאירה אותי מאחור..עם אופציה למצא את עצמי בערב הסדר לבד בבית.. (אולי אסתדר אצל מישהו\אחים וכד'- אבל זה לא העינין בעיני).
זה הגיע עד למצב שרציתי להפרד ממנה.. לבסוף החלטתי "לוותר".
לטענתה , הקשר עוד בראשיתו והיא לא רוצה שהוריה יכירו אותי , יקשרו אלי ואולי אחר כך יפגעו אם ניפרד.

נ.ב - בנתיים הוזמתי ע"י מישפחה שלי (קצת מביך אותי ללכת לבד)

מה דעתכם?

 

[מריוס זכריה]

זו שאלה של סימטריה או חוסר סימטריה (רגשית)

בהחלט יתכן שהוריה הם אנשים לא קלים, שהיחסים שלה איתם מתוחים. יש הרבה הסברים למצב, שלא בהכרח קשורים אליך.

לגבי מה זה אומר על הקשר שלכם: זה תלוי בשאלה איך אתה מרגיש אליה.

אם אתה מאוהב מעל לראש, ובטוח שהיא האחת בשבילך, מעל לכל ספק - אז כן, זה מאוד מעליב. אולי היא לא מרגישה ככה. אולי היא כן אוהבת אותך, אבל היא יותר מפוכחת. פועלת בהיגיון ובזהירות.

אבל אם גם אתה עצמך לא בטוח במאה אחוז שהיא אהבת חייך לנצח (4 חודשים זה לא זמן ארוך), אז יוצא שמצבכם דומה. וזה באמת בסדר גמור. לא חייבים להאיץ תהליכים בצורה לא טבעית. היתי ממליץ לך לכבד את הקצב שלה.
אחרי הכל, חגים לבד זה לא דבר חדש בשבילך. אולי קיווית אחרי הרבה שנים שהנה זה נגמר, ואין יותר לבד - וזה מאכזב. אבל אולי זה כמעט נגמר. עוד קצת.

לסיכום, זהירות היא לא דבר רע, בתנאי שהיא משקפת מצב סימטרי. לא חייבים לקחת את זה קשה. אבל אם אין סימטריה, אז הפגיעה שלך מובנת. במצב הזה אפשר לקרוא לזה "reality check", כלומר סוג של קריאת השכמה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[נומלה]

הזהירות שלה סבירה לחלוטין.

באופן אישי גם אני לא הייתי מזמינה חבר של 4 חודשים לחגוג פסח עם המשפחה. על אחת כמה וכמה כשיש כבר מתח מובנה הנובע מזה שהיא מנהלת אורח חיים שונה מהם.

 

[אייבורי]

קיבלת מתנה

&nbsp
תגיד תודה ושיחנקו מהמצה בכוחות עצמם.
&nbsp
[אלוהים ישמר, למה לרצות להיות בליל סדר אצל אנשים אחרים]

 

[נוסעת27]

מה מביך בללכת לבד?

אתם יוצאים בסך הכל 4 חודשים ואתם לא נשואים (אפילו לא קרוב).
זה מצחיק, כי בן זוגי, שאנחנו כפול זמן מכם, הזמין אותי לליל הסדר עם משפחתו וסירבתי. לא כי אני לא אוהבת אותו ואת משפחתו, אלא כי לי זה הגיוני לעשות את ליל הסדר עם המשפחה שלי, שנותנים חשיבות עצומה לחג הזה ויפגעו אם אלך למקום אחר. אנחנו לא נשואים, ובעיני זה לגיטימי שכל אחד יעשה עם משפחתו. אחרי שמתחתנים והופכים למשפחה, אז עושים פעם פה פעם פה. ככה לפחות האג'נדה שלי ושל משפחתי. בן זוגי פחות מבין את ההשקפה הזאת כי לא נותן חשיבות לערב החג. כל אחד וראות עיניו.
&nbsp
לכן אתה צריך לכבד את זה שיש לה אג'נדה משל עצמה, שאולי שונה משלך, ויכולה להיות תלויה במצב היחסים עם הוריה והפערים בניהם. הורים דתיים אולי יתקשו לקבל גבר זר שיוצא עם הבת שלהם וזה אולי נוגד את השקפת עולמם לפני נישואים, והיא מנסה לא לפגוע בהם. לך תדע מה הולך שם.
&nbsp
אני מבינה את תחושת הפגיעה ש"לא אכפת לה אם תישאר לבד בסדר" אבל איכשהו לא נראה לי שזה באמת המצב, עובדה שכבר קיבלת הזמנה ממשפחתך ויש לך אחים וכו'. היא יודעת שאתה לא חייל בודד נטול משפחה ואם כך היה הדבר אני בטוחה שההתנהלות שלה הייתה אחרת.
&nbsp
אתה יודע, אני עובדת על עצמי הרבה לאחרונה במובן של להפסיק לתלות בבן זוגי אחריות לדברים שמתרחשים בחיי ולכבד את הקצב של האחר, כדאי לך גם לחשוב מהכיוון הזה- היא בת הזוג שלך, היא לא אחראית לדברים שמתנהלים בחייך (הרי אם לא הייתה לך בת זוג כנראה היית משלים בקלות עם לעשות את הסדר עם משפחתך) אתה גם אומר ש"לא נעים לך ללכת לבד" אתה תולה בקיום שלה את הפנטזיה שלסדר היית מגיע עם בת זוג ואולי מן להוכיח למשפחה ש"הנה מצאתי". זאת לא אחריותה, כל מה שעובר לך בראש, ולהגיע ולספר שבת זוגך עושה עם משפחתה זה לא מביך ולא נעים.
&nbsp
בקיצור, אל תיקח קשה ובטח שאל תיפרד על דבר כזה. חבל להרוס קשר בגלל זה.

 

[גארוטה]

אתה יודע

כמה אנשים היו מוכנים להתחלף איתך???
להיעלב מהעניין זו בחירה שלך, יכולת באותה מידה להבין שזה באמת כבד מידי לפגוש את הוריה פעם ראשונה דווקא ב'סדר' במיוחד שהם דתיים שזה הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לך.

 

[אמרלדה]

וואלה

אנחנו זוג בפרק ב'. היינו זוג במשך כחמש שנים לפני שהתחלנו לקיים את הסדר ביחד, וגרנו ביחד שנים לפני כן. פשוט היה ברור לנו שבערב הזה, לי חשוב להיות עם משפחתי ולו עם משפחתו.

איננו נשואים. התחלנו לערוך את הסדר ביחד, בביתנו, רק כשאמי היתה זקוקה לזה מסיבות שונות. ואחרי שהיא נפטרה, כבר המשכנו יחד, בדכ אצלנו, אבל לפעמים פה או שם.

ההבדל בינינו הוא שלנו היו ילדים ולך אין. אבל יש לך משפחה, אינך לבד. אני לא מבינה למה מביך אותך ללכת לבד.

יודע מה הבעיה? אתה חושב שאחרי יציאה של ארבעה חודשים המחויבות היא ברמה של משפחה או זוג נשוי. זה לא כך, זה ודאי לא כך בפרק ב', וזה גם לא נכון מבחינה רגשית. אנשים לא "מחליפים" נאמנות רגשית אחרי ארבעה חודשים. אותך מביך ללכת לבד כי אתה מרגיש מול המשפחה שלך שננטשת. אבל זה ממש לא נכון. זה פשוט עוד לא הגיע, הזמן הזה.

ועוד, הבעיה שלך נובעת מכך שאין לך אנשים קרובים אליך שעושים את הסדר, ולכן אתה מצפה שהיא תזמין אותך, כי היא הקרובה ביותר. אבל לה יש. ונאמנותה להוריה ברורה וטבעית בשלב זה, וככל הנראה זה לא מתאים יחד.

אתם מתקדמים נהדר. עזוב את השטויות בצד. חג שמח.

 

[גיא451]

היי

תודה על התגובות המחכימות , במיוחד שלך (אמרלדה)
קלעת בול למה שאני מרגיש.