משבר משפחתי

[נוקית4]

משבר משפחתי

לא כותבת כאן בדרך כלל אבל החלטתי לחפש עצה גם כאן. הסיפור הוא כזה- אח של בעלי ניפטר בפתאומיות בחו"ל, יש כאן טרגדיה משפחתית כי זה האח השני שניפטר, אבא שלהם ניפטר כשבעלי היה תינוק. כלומר- בעלי עכשיו היחידי שנשאר במשפחה. מכיוון שהעניין היה פתאומי ומאוד כואב ומלחיץ רציתי לנסוע עם בעלי לחו"ל, מלכתחילה ההורים שלי התנגדו שאסע(בעיקר אימי) , טענו כי יהיה בעייתי שהילדים ישארו לבד- ללא הורים. מכיוון שהתכנון היה שהם ישמרו עליהם לפחות במרבית הזמן (תכננו לנסוע לשבוע) היינו צריכים את הסכמתם לנושא. בשלב מסוים הצלחנו גם לברר על טיסה מוקדמת ואז רק 5 ימים. הילדים בני 3 וחצי כמעט, בוגרים ומבינים, כבר נשארו לבד בעבר עם הוריי כשעברנו דירה לפרק זמן של 4 ימים, הם עדיין בגן פרטי עד 17:00 במהלך השבוע כך שההתעסקות העיקרית היא אחר הצהריים ובבוקר בהבאה לגן. קרובי משפחה אחרים התנדבו בשמחה לעזור. בקיצור, בסופו של דבר אמא שלי התנגדה, אמרה שמאוד לא נוח לה, שהיא לא מבינה למה זה חשוב שאני אסע, ולמה זה חשוב לי, שזה יהיה מאוד רע לילדים וכו'. בשלב הזה הבנתי שאני "בכוח" לא משאירה את הילדים שלי עם אף אחד וויתרתי. הייתה סטואציה מאוד קשה של עימות, שבסופה הודעתי להם שאני מאוד כועסת עליהם ומאוכזבת בהודעה טלפונית. מאז עברו כמה ימים, אני לבד בארץ, כולל בסופשבוע(בעלי נסע בסוף עם אימו- שהאח הוא לא הבן שלה אבל היא מכירה היטב את המשפחה), ומצד הורי אין קול ואין עונה- לא התקשרו לברר איך אני מסתדרת לשאול מה נשמע, כלום.... כמובן שזה רק החריף א העניין כי בנוסף לתחושת האכזבה הקשה שמלווה אותי מכל הסיפור- יש עכשיו תחושות קשות אחרות על ההתעלמות ברגעים האלו. היה לי מאוד חשוב לנסוע כדי להיות על בעלי, אני חושבת שזה מאוד חשוב לו לקבל תמיכה ברגעים כאלו, ובתחושה שלי התגובה של ההורים שלי היא לא מכבדת אותו ואת הרגשות שלו. אני מרגישה מאוד לבד, אבל גם מאוד כועסת על הסיטואציה, מהיכרותי עם אמא שלי היא טיפוס נמנע שמפחד מעימותים ולכן תעדיף לא לדבר איתי כדי שלא אכעס עליה. מה דעתכם? איך לפעול? קשה לי לראות אתעצמי הולכת ומבקשת סליחה- כי אני מריגשה שצריכים להתנצל בפניי...

 

[תפו ופוזה]

מבטיחה להשיב לך עד הצהריים

חייבת לצאת לצעוד.......

 

[ענתי 10]

../images/Emo201.gif

האמת אני לא מבינה את אמא שלך. מה יכול להיות יותר חשוב מלהיות עם בעלך ברגע משבר שכזה? למה חשוב להיות בחו"ל? כי ראבק, האח של בעלך נפטר

נראה לי שהיא לא רק נמנעת מעימותים אלא גם קצת מאחריות על הילדים. זה לא כזה קשה להיות עם ילדים בני 3.5, בטח ובטח בנסיבות כאלה. מה לעשות? אני לא חושבת שאת צריכה להתנצל, אין לך על מה. אני הייתי מדברת איתה בהזדמנות ומבהירה את העמדה - שאת מרגישה פגועה, בודדה, שלך זה היה חשוב להיות עם בעלך ולתמוך בו (ולבוא ללוויה, לא?), גם אם היא לא תבין ספציפית למקרה הזה אני מאמינה שהיא תפנים את המסר. ובאופן כללי, כאמא ל-3 ילדים, נשואה כמעט 10 שנים - יש המון המון מצבים בהם לא הכל מסתדר איך שאני רוצה ומרגישה לנכון. כן יש המון ויתורים, וכן מרגישים לפעמים לבד. וזה לא אומר שמשהו לא בסדר. כולנו בני אדם, לכולנו יש דעות, רצונות ואילוצים. חשוב לתהיה מסגרת תומכת, אפילו חברה אחת או שתיים שאפשר לדבר איתם על הכל.

 

[יעל נועם]

עצוב וקשה

אני מבינה את מצבך - הרצון הרב לעזור לבעלך ולתמוך בו והעימות עם אמך - לא נעים. בעלך בסופו של דבר נסע עם אמו ואת נשארת לבד ובעימות עם אמך. ההסבר שלך לאי ההתקשרות שלה ברור - חשש מעימות נוסף איתך. אני מבינה את הכעס שלך על אמך, אך אני בטוחה שאת לא רוצה להשאיר את המצב כזה, בוודאי את רוצה לפתור את העימות, אך לא רוצה להתנצל, כי את מרגישה צודקת. אפשר לפתור את העימות גם בלי התנצלות של אף צד, רק עם הבנה הדדית. האם ניסית להבין את אמך, ממה נובעת ההתנגדות שלה? מדוע זה לא נוח לה, האם היו לה תוכניות שהילדים היו יכולים להפריע? האם היא חשש מהשארות איתם כאשר אתם רחוקים ולא יכולים לקפוץ, אם יש בעיה (כמו כאשר עברתם דירה)? מה היחסים בין הורייך לבין בעלך? האם יתכן שהסיפור עורר בה פחדים כלשהם? היות ואמך טיפוס שנמנע מעימותים, כמו שכתבת, סביר מאד להניח שהיא לא תיזום שיחה ואולי תקווה שהזמן ירפא ובמשך הזמן תחזרו לדבר כי הסיפור ישכח. תנסי ליזום את את השיחה - פנים לפנים ולא בטלפון. תנסי להבין מה גרם לה לסרב, אך אל תשפטי אותה ואל תתווכחי איתה - זכותה לדעות ולחששות שלה. וזכותך לרגשות שלך. תוכלי להביע את הרגשות שלך - למה היה לך חשוב לנסוע עם בעלך, מדוע לדעתך זה לא היה מזיק לילדים (כי הם עם סבתא וסבא אוהבים ותמוכים). חשוב שהשיחה תהיה מבלי שיפוט ומבלי טענות, רק הבנה. מצד שני - אולי עדיף להעביר את הנושא מבלי עיסוק נוסף בו. תמצאי סיבה לטלפן להורייך, דברי איתם כאילו שום דבר לא קרה, אל תזכירי את המקרה. אמנם אני, בדר"כ, לא בעד הדחקת עימותים אך יש מצבים שדרך זו עדיפה כדי לא לפתוח דברים אחרים שעלולים ליצור יותר בעיות. שולחת לך

ויד תומכת

 

[נוקית4]

קשה לי לראות או עצמי מדברת איתם כרגע

אני לא רואה את עצמי כרגע מרימה טלפון לדבר על הא ודה. המשבר מבחינתי רק מחריף בהתעלמות שלהם- ובעיקר של אימי. לאורך כל הסופ שבוע למרות שידעו שאני לבד(מצאתי כמובן חברים להיות איתם) לא הרימו טלפון לשאול מה שלומי, האם צריכה משהו וכו'. רק להבהיר- הורי פעילים ועובדים אין בעיה של קושי פיזי לשמור על הילדים. פשוט לא הבינו את החשיבות חד וחלק. חוסר ההבנה וחוסר הרגישות לסיטואציה מטריפים אותי. בעלי הוא אדם מקסים והקשר ביניהם טוב שהסבים שלי ניפטרו הוא תמיד תמך ועזר בכל מה שהיה כרוך בסידורים ובארגונים. אני מרגישה שהסירוב הוא זילזול בו וברגשות שלו.

 

[יעל נועם]

אני מבינה את הקושי שלך כרגע

את הסברת מדוע אמא שלך מנתקת מגע - כי היא לא אוהבת עימותים. לכן היא לא מתקשרת, היא מפחדת ממך, היא מפחדת מתגובתך. אולי היא אפילו מבינה אותך, אך היא לא תיזום את השיחה בגלל החשש שלה. לכן, זה בידייך - חידוש הקשר, להראות לה שאפשר לדבר גם בלי עימות. חבל שיהיה ניתוק, כי כולם סובלים מכך, כולל ילדייך. כיצד בעלך ירגיש כאשר יבין שהוא קשור לנתק עם הורייך? האם יתכן שיהיה לו קשה עם כך וזה לא יועיל לו במצבו העצוב במילא? האם גם הוא מרגיש שהסירוב הוא זלזול בו וברגשותיו? אגב, לגבי קושי פיזי - לעבוד ולהגיע הביתה אחרי יום עבודה ולטפל בשני ילדים קטנים, זה לא קל גם לצעירים, על אחת כמה וכמה למבוגרים שאינם רגילים לטפל בילדים באופן יומיומי. לאנשים מבוגרים יותר קשה לשנות את שגרת היום שלהם.

 

[תפו ופוזה]

מצטרפת ליעל. בהצלחה.

שמחה שהקדימה אותי.

 

[א ו ר ל י ט]

אדם נבחן בעת משבר

בהיותו אדם ללא קשר לתואר שהוא נושא. במקרה זה-אמך כאדם כשלה בלתת, בלחבק, בלתמוך, בלהעניק. מציעה לך להמתין כשבעלך ישוב מחו"ל ולקבל החלטה על המשך הקשר עם אימך ובאיזה אופן היית רוצה שהקשר יראה בהמשך.. יש בהחלט על מה לדבר איתה ומולה כשהרוחות ירגעו.

 

[ליטלושי30]

אני לא הייתי לוקחת את זה כל-כך רחוק...

החלטה על המשך הקשר? אני אישית חושבת שצריך לטפל בעניין נקודתית ולהשתדל שזה לא יפגע בהמשך היחסים. סך-הכל כתבת שכשעברתם דירה הילדים ישנו אצלה 4 ימים, אז היא כן עוזרת. נכון שכאן היא החליטה לא לפרגן בעזרה - אולי היא חשבה שזה "מותרות" - שזה משהו שאת יכולה לוותר עליו. חשבתם שלפעמים סבא וסבתא לא יכולים לשמור על בני 3 וחצי כמעט שבוע שלם? הם מבוגרים וזה ממש לא קל לטפל בילדים שבוע שלם....כן נחוצה שיחה עם אמא שלך כדי להבהיר לה שנפגעת שזהנסיעה היתה חשובה לך ולהבין מה היו המניעים שלה.

 

[אדנת]

זו רק דעתי

רצונך להיות עם בעלך ברגעים הקשים ברור ומובן. את הוריך כנראה כבר לא תשני, קבלי אותם כפי שהם כי הורים יש רק אחד. להבא תדעי שפתרונות עזרה תצטרכי לחפש במקום אחר(חברות, קרובי משפחה אחרים) לא הייתי חושבת על ניתוק גם לא בשביל הילדים בנוסף תזכרי תמיד, הם לא חייבים, גם אם זה נראה תמוה שהם לא רוצים לעזור. ותנחומים לבעלך. חשוב שתהיי בשבילו כשיחזור אז מתחילה באמת ההתמודדות האמיתית עם האובדן

 

[etisag22]

משבר משפחתי

שלום נוקית. סיפור עצוב. את מאד אמפטית ודואגת לבעלך. זה מעולה, מראה על קשר טוב ביניכם. אמא שלך חשה כנראה רגשות מעורבים במה שקשור לבעלך. אני כמובן מנחשת על פי הסיפור שלך. העיניין הוא שאני מאמינה בתקשורת ישירה. במקום לשער השערות ולהכנס לסרטים, סעי לאמך, הכריחי אותה לדבר אתך פנים אל פנים. שיחות חשובות לא נעשות בטלפון. עליך לברר מה מפריע לה, מדוע ניתקה את הקשר אתך. בקשי הסברים. ואת ספרי לה ממה נפגעת. שיחה כזו מבהירה המון דברים, כמעט חושפת הכל, ומטהרת את האוירה. בטוח שתמצאי דרכים אחרות להראות לבעלך את דאגתך והזדהותך. בהצלחה!

 

[נומלה]

אז כרגיל הפורום הזה

לי נשאר למלא את תפקיד פרקליטת השטן. ועלי לומר שחסרה לי המון אינפורמציה. למשל האם אמך עובדת? האם היא גרה קרוב אליך ? בקיצור האם מדובר בלהיות עם הילדים מחמש אחרי הצהריים או לקחת ימי חופשה ולבוא אלייך? וכמה פעמים היא עשתה את זה בעבר? האם היא עזרה בעבר מעבר ל4 ימי מעבר הדירה או שזה היה חד פעמי? כי אולי רק אולי זכותה של אמא לחשוב דברים שונים ממך וזה יהיה עדיין "בסדר". כלומר מותר גם לאמא להגיד "לא זה לא מתאים לי" בלי שיווצר פיצוץ. בנוסף כדי שנבין את הקונטקסט אנחנו צריכים לדעת האם היא תמיד אומרת לא לבקשות העזרה שלך (אם בכלל ישנן כאלה) או שבדרך כלל היא ישר קופצת ועוזרת. בקיצור לקחת מאורע אחד והבאת אותו לכאן. בשביל להגיד משהו חסר הרבה רקע.