משבר לפני חתונה

[keren8710]

משבר לפני חתונה

אני ובן זוגי התארסנו חפני מס' חודשים ועד אז הכל היה טוב ויפה, היינו אוהבים ומאוהבים ורצינו להתחתן וההצעה אכן לא איחרה לבוא. זמן קצר לאחר האירוסין אני ובן זוגי רבנו (יש לציין בפעם הראשונה) והוא נעלב ממני מאוד, הדבר גרר התקף עצבים וכעס בלתי נשלט מצידו שהופנה לחבריו במקום אליי. אח"כ הוא הסביר לי שהוא עשה את זה כי הוא בחיים לא יתייחס אליי בצורה כזאת. ההתקף הזה (כמו שאני מכנה אותו) השאיר אותי בהלם, ממש מזועזעת, הוא צעק ברמות מפחידות וקילל את חברים שלו כמו שאף פעם לא ראיתי אותו, נבהלתי מאוד, אחרי כמה ימים שהתעצבנתי עליו וממש ולא רציתי לדבר איתו הוא בכה לי בטלפון שהוא מצטער ואפילו הביא פרחים ואמר שהוא בחיים לא יעשה את זה שוב. מאז המקרה הרגשתי שירד לי ממנו מאוד, התאכזבתי, נבהלתי ובעיקר כל הזוגיות הזאת התערערה לי, ביקשתי ממנו שילך לסדנת עצבים או משהו בסגנון והבטיח שיעשה את זה אבל אחרי זמן קצר העניין נשכח וכביכול היחסים חזרו לשגרה אבל הדבר ממש מציק לי ואני מרגישה שירד לי ממנו מאוד ולא בטוחה לגבי כל עניין החתונה כבר. אם אני אגיד לו דבר כזה אני חוששת שזה יפגע בו מאוד ובאופן אוטומטי ירד לו מהעניין גם ואני ממש מפחדת מזה. מה עושים? אני חסרת אונים...

 

[מריוס זכריה]

השקפתי על העניין

הפחד שלך נובע מזה שגילית שיש עולם אמיתי שאת עדיין לא יודעת עליו הרבה.
כי עד עכשיו חייתם בסרט ורוד של התאהבות. עכשיו מתחילים החיים האמיתיים.

כי הרי מה ציפית? שלעולם לא תריבו?
מן הסתם, זה בדיוק מה שציפית וקיווית.
אבל זה לא עובד ככה.

עכשיו, תראי: התקף עצבים בלתי נשלט קורה בדרך כלל לשני סוגי אנשים:
- אנשים שלא מסוגלים לשלוט בעצמם
- אנשים שיותר מדי שולטים בעצמם

הסוג הראשון לא רלוונטי לסיפור שלנו. הבעיה שלך היא מהסוג השני.
כי אם אתם כבר חודשים יחד, ואולי יותר (כי כה חודשים זה רק האירוסין), ואף פעם לא רבתם, כנראה ששניכם נורא נורא מתאפקים ומשתדלים. יותר מדי. גם אם את לא מרגישה במאמץ לשלוט בדברים - הוא שם.
מי שמתאפק יותר מדי, בסוף זה יוצא לו כמו הר געש. ויותר מאוחר זה יוצא לו בכל מיני מחלות של סטרס.

לכםן עצם ההתפרצות לא נראית לי מדאיגה. זה לא אומר שהוא מטורף.
גם ההפניה של הזעם לחברים היא סימן בדוק לכך שהוא אכן מתאפק מאוד כלפיך.

כדאי שתבינו שניכם: מלכת אנגליה, זו בדיוק ההתנהגות המצופה ממנה. לעולם לא להתפרץ. לפחות בפומבי (בחדרי חדרים עושים גם דברים אחרים...).
אצל זוג ישראלי, זה לא יכול לעבוד.
נקודה.

סדנאות לשליטה בכעסים זה מתאים לארה"ב. שם מצפים שאנשים יחיו בתוך בקבוק, ואם הפקק רופף, לומדים להלחים אותו. שלא ידלוף כלום מהחרא שהצטבר בפנים.
שם כל אדם שני שיש לו סיכסוך משפחתי, בית המשפט שולח אותו לסדנה כזאת. זה פוליטיקלי קורקט.
זה לא עובד בארץ, וזה לא טבעי לנו, וזה כנראה מיותר לגמרי.
או שאולי את מעדיפה בעל אמריקאי מתוקתק ומנומס, שבחיים לא מתרגז? יש הרבה כאלה מעבר לים. אצלנו - פחות.

הבעיה האמיתית שלכם היא שאתם רצים לחתונה לפני שאתם בכלל מכירים אחד את השניה.
זה שהייתה לכם עד עכשיו מריבה ראשונה, מעיד על זה כאלף עדים.

יש שתי גישות לחתונה.
האחת היא הגישה הדוסית המסורתית. היכרות קצרה והופה לחופה. שני הצדדים בתולים. הם כבר ילמדו מה עושים, וילמדו לאהוב אחד את השניה. אם הם לא ילמדו, תמיד יש את הרב, הרבנית, האמא, החמות, הדוד והדודה, השכנה מלמטה וגאולה השדכנית. כולם יסבירו לזוג הצעיר, שכבר יש לו חמישה ילדים, שחתונה זה פשרה. כל אחד יתצעסק בענייניו ובא שלום גדול על בני ברק (לא באמת, אבל זה לא נושא שיחתנו).

הגישה שניה היא הגישה המערבית. גרים יחד קודם, שנה, שנתיים או שלוש. גם חמש. מכירים היטב. חיים חיים משותפים. ואז מביאים את הסטמפה ושמלת הקצפת והרב עם האידישקייט והבדיחות משנת תרפפו והדיג'יי והאלכוהול והסמים הרכים לכל דורש (החלק האחרון אופציונלי, אלא אם כן אתם בגוש דן, ואז זה כבר חובה).

אתם הקדמתם את המאוחר. אתם באמת לא מוכנים עדיין לחתונה.
חכו עוד שנה אחת לפחות.
בינתיים יהיו עוד מריבות, תלמדו לריב, תלמדו בעיקר שמותר ובריא לריב, ותלמדו אפילו לריב מוקדם יותר, ולא לחכות עד שיגיעו מים עד נפש, ואז להתפרץ.

אתם עוד לא שם. אתם רק בהתפכחות משלב ההתאהבות.
החיים האמיתיים מתחילים ע-כ-ש-י-ו.

האם יתברר שהוא חתן טוב? או שמצא הוא חולה נפש שברח ממוסד? לא נוכל לדעת את זה עד שלא תחיו יחד, ותתמודדו עם המאבקים הזוגיים, כמו כולם.

 

[keren8710]

תודה! וכמה דברים שחשוב לי להבהיר..

מריום קודם כל תודה רבה על המענה! נתת לי כמה נקודות חשובות למחשבה..
אבל חשוב לי להבהיר כמה דברים: ראשית, הוא התוודה בפניי פעם שהיו לו התקפי זעם בעבר (בילדות ובנערות) ושהוא עבד על זה המון והיום הוא כבר לא כזה (כמעט..), האם אני יכולה להיות בטוחה שפעם הבאה הזעם לא יופנה אליי?
דבר שני אנחנו כבר מאורסים, החתונה תתקיים בעוד שנה פחות או יותר. האם זה זמן מספיק טוב בשביל לנסות להכיר אחד את השני טוב יותר? איך ניתן לעשות את זה אחרי שכבר התארסנו ולא ע"י מגורים משותפים? (כי זה כרגע לא אפשרי מסיבות אישיות) האם יש דרכים אחרות??

 

[מריוס זכריה]

תשובות

זה שכבר היו לו התקפים - זה לא מפתיע. זה סגנון אישיות כזה. הוא מתאפק ואז כשהוא לא יכול יותר הוא מתפרץ. זה לא התחיל ביום שהוא הכיר אותך.

אבל הנקודה הכי חשובה שיש לי לומר היא: למה להיות בטוחה שהוא לא יתפרץ עליך? אז מה אם הוא יתפרץ עליך מדי פעם?!? זה אמנם לא נעים - אני מסכים - אבל זה לגמרי חלק מלהיות בקשר אמיתי, עם אדם אמיתי. אל תפחדי מזה!!!
וגם את תתפרצי עליו מדי פעם, כך אני מקווה. תהיו אנשים נורמליים. רבים. זה חלק מהחיים.
אחר כך יש ילדים. גפ הילדים רבים. בינם לבין עצמם ועם ההורים.

מה שאת יכולה לעשות כדי להקל על העניין זה במקום לדחוף אותו לסתום עוד יותר, לתת לו לגיטימציה לבטא כעסים ואי מרוצות בשלב הרבה הרבה יותר מוקדם. נגיד, מתסכל אותו שלוקח לך הרבה זמן להתלבש? הזמן לומר את זה הוא ע-כ-ש-י-ו.

אני לא טוען שאדם אף פעם לא אמור להתאפק. פה זה לא ג'ורה. כמובן.
אבל אנשים שנוטים לאיפוק יתר ציריכם ללמוד השתחררות מ-י-ד-ת-י-ת.
ולפעמים כתירגול, הם צריכים אפילו להתאפק פחות מהנורמלי. לחוות כעס ספונטני.
אחר כך זה יתאזן.

שנה זה זמן לא רע בכלל להכיר בחור, בייחוד אם גרים יחד. אבל אם אתם לא, כמו שאת כותבת, אז ההיכרות תהיה חלקית. זה פחות טוב, אבל לא אסון.
תנסו לעשות דברים יחד. לחוות התמודדות עם קשיים יחד.
לא רק לצאת לדייטים. להיות נחמד בדייט זה יחסית קל. להיות נחמד כשהחשבון במינוס, הילדים עצבניים, הבוס בן זונה והבית שימוש בדיוק נסתם והביבו נוזל לשטיח - זה כבר הרבה יותר קשה.

אבל שוב - לא צריכים לעשות הכל מראש ובאופן מושלם.
תיחשפו לחיים בהדרגתיות.
רק שהציפיות יהיו בהתאם.
ואל תחפשי ביטחון מוחלט - כי אין דבר כזה.
אנשים הם אנשים.
גם את לא מלאך, אני מניח.
פשוט נבהלת. את יכולה להירגע. לא קרה כלום.

 

[keren8710]

תודה רבה מריוס! עזרת לי מאוד...

בהחלט אחשוב על כל מה שכתבת ברצינות ואשתדל ליישם

 

[חובטת שטיחים]

האם יכול להיות שיש סיכוי קטנטן

שאולי לא היית 100% שלמה עם החתונה, ואז ההתפרצות הזאת שלו נתנה לרגש הזה שלך לגיטימציה?
אחרי הכל, אנשים מוכנים לסלוח לבן/בת זוג אהוב על דברים הרבה יותר קיצוניים ולקבל חולשות הרבה יותר קשות מהתפרצות זעם חד פעמית.

 

[איןאריותכאלה]

חובטת - אולי היא שלמה עם הרעיון של החתונה לחתן שהכירה

"המושלם" כביכול, ולא לאדם שמאחוריו, באמת כי הם עוד לא מכירים מספיק.
אני ממש ממליצה לקחת את הזמן
מכירה שני זוגות שהתחתנו בתוך/בשלהי תקופת ההתאהבות
שני הזוגות התגרשו, אחד עם ילדים אחד בלי
וכן - אצל כולם כולל כולם (חוץ מאשר בדיסני, וזו הסיבה שרוב הסרטים הרומנטיים מסתיימים בחתונה, ולא מראים את שנת הנישואים הראשונה.....) - כשמסתיים השלב הזה מגיעים קשיים. אתם לא מיוחדים, רק אנושיים.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

גם לריב

צריך ללמוד.
&nbsp
לי לקח הרבה מאוד שנים וגם הרבה פגישות עם מטפלים זוגיים.
כמו מריוס, אני חושבת שפשוט גילית שהוא לא מושלם, וזה מפחיד אותך..
ואני גם מסכימה איתו לגבי עיניין הזמן המשותף.
&nbsp
במקומך הייתי לוקחת את הזמן עם עיניין החתונה עד שץראו שאתם מסוגלים להתעצבן, להעלב, לכעוס ושזה לא יהיה סוף העולם.