מעמיקה בכל
New member
משבר לאחר לידה
שלום לכולכם. אני אוהבת מאוד לכתוב, אבל לראשונה כותבת לפורום....וזה כנראה קורה לא סתם.....אלא בגלל שאני כבר ממש מתפוצצת...... אני רוצה לשתף אתכם במה שקורה בתוך ביתי שלי....ושתחוו דיעה מה עליי לעשות....או סתם להביע תמיכה ואות הזדהות שממש זקוקה להם... את בעלי הכרתי מגיל צעיר.....נישאנו גם בגיל צעיר יחסית..........למדתי לתואר..... סיימתי את לימודיי....נכנסתי לעבודה קבועה.....וכו'...בעלי חווה יותר תלאות בדרכו שלו.....הוא סיים את לימודיו כבר בכיתה יא'......ולא רצה לצאת ללמוד שום דבר...החליף עבודות רבות......למרות שהיה מאוד רציני והתמסר לכל עבודה בה היה.......רצה הגורל....וטלטל אותו מעבודה אחת לאחרת.....כשברקע אין לו שום תעוןדה להשען עליה......בכוחות משותפים......קנינו את ביתנו.....ולאחר כשנתיים נולדה לנו בת.....הזוגיות הייתה טובה למרות הכל.....תמיד חיזקתי את ידיו....עזרתי.....ותמכתי..... עד לרגע הלידה...... מיום הלידה.....מסיבות שלא אכנס אליהן עכשיו.....נקלעתי לדכאון אחרי לידה.....לא פניתי לשום עזרה מקצועית....כי הייתי מאוד שקועה בעצמי.....בעלי תפס פיקוד על התנהלות הדברים.....והיה קם בלילות.....מכין את מזונה....דואג במקום שנינו....אני רק הסתגרתי ובכיתי....ולאט לאט חלחלה אליי תחושה כאילו הרסתי לעצמי את החיים.....קשה להסביר....הרגשתי שהוא לא ממש שם בשבילי.....והמצב החמיר כשאני חזרתי לעבודה.....הוא המשיך להיות גם אמא וגם אבא בשבילה.....הייתי חוזרת תשושה.....חסרת כוחות.....תחושות איומות של רגשות אשמה......אמא לא טובה וכו'....הוא לא עבד אותו זמן......ויצא שכל היום היה עם הילדה......הרגשתי שמקומי במשפחה נדחק......כמה שמוזר לומר את זה......וכשהעליתי את טענותיי בפניו.....היה אומר שאם הוא לא יהיה ויעשה בשביל הילדה.....לא יהיה מי שיעשה בשבילה.....אמירות מהסוג הזה היו גורמות לי ליותר כעס עצמי על מהותי כאמא.....וחוזר חלילה.....ואני מצידי רטנתי על כך שהוא לא עובד.....ואם אני לא אעבוד לא תהיה פרנסה לבית......כמה שאנחנו בתקופה אחרת מבחינת נשים וגברים......וכמה שגדלתי בדרך של שוויון וחלוקת תפקידים......הרגשתי שמקומי נתפס.....שסדרי העולם השתנו......הילדה גדלה ונעשתה מטבע הדברים מאוד קשורה אליו.....וזה התבטא בכל.....היא פשוט לא רצתה אותי......אחרי שנה התחלתי להתאזן.....עשיתי עם עצמי חשבון נפש ארוך......שלאחריו יצאתי שונה ומחוזקת יותר......התחלתי יותר לדבר על הדברים.....ולשתף קרובים במה שחוויתי.......בתחושות שלאחר הלידה......ברגשות הקנאה בילדה......וכו'.... עוד שנה עברה......נעשיתי מאוד מודעת לעצמי......לכעסים שלי.....הגיעו המון תובנות.....ויחד עם כל אלה חלחלה אליי תובנה שחסר לי.....שבזוגיות הקיימת ישנם המון חורים......שהוא לא ממש ממלא אצלי.......בעיקר שיחה....בעלי לא ממש מצליח להגיע אליי...ולהרגיש אותי.....רק המחשבה על כך גורמת לי לכאב גדול..... בעלי אדם מאוד מסור מבחינת הבית......אבל אני מרגישה שהכל מאוד טכני....מאוד חומרי.....וחסרה לי מאוד שיחה קצת יותר רוחנית איתו.....אני יודעת שאין לי מה לבקש זאת ממנו....כי הוא פשוט לא כזה.....שוחחנו על כך לא מעט.......הכל טכני אצלו.....ואני צריכה מישהו שממש יעשיר אותי.....ואלמד ממנו כל יום דבר חדש........הפסיק הזה שאני מספרת....כל משפט כאן הוא קצה של משפטים אחרים רבים......אני מנתחת את עצמי ואת כל מה שקורה איתי .....איתנו כל דקה ביום...לחדול מכך זה בלתי אפשרי......כי זה משהו שטבוע בי.....אני מנתחת כל דבר......כל אמירה כל משפט......מאמינה שיש סיבה לכל מילה.....ואין מילים סתם...... הלכתי פעם לכמה שיחות.....יועצת שהיא מכרה שלו .....אבל זה לא ממש עזר...כי באיזשהו שלב נחסמתי איתה......בגלל ההכרות שלה עם בעלי..... היום אני שוקלת שוב ללכת לייעוץ זוגי......והפעם ברצינות יותר..... היום אני כבר עומדת על הרגליים....ומנהלת את ביתי היטב....הוא התחיל לעבוד בעבודה איכותית....סוף סוף.....ואני פיציתי על הימים ההם שלא הייתי שם בשביל בתי.....היא משוגעת עליי ואני עליה......בעבודה גם כן עומדת על הרגליים......אבל שוב הבעיה היא שהזוגיות נתקעה......ונפערו בה חורים חדשים.....שלא יודעת אם יש לי בכלל כוחות להתמודד איתם....אני יודעת שאין מנוס מלנסות......ושהמשבר הנורא הזה אוטוטו מאחורינו......הבעיה היא עם התובנות שההבדלים בינינו וחוסר התקשורת הזו מהותיים להמשך.......ללא גישור והבנה אמיתית אין מה להמשיך...... אני קוראת את דבריי ואופטימיות ממלאה אותי......רואה מהיכן התחלתי והיכן אני עומדת היום.......אחרת לגמרי.....אז אולי עוד יש תקווה...... יש עוד המון.....אבל ממש מרגישה כבר התרוקנות כזו....שרק הנפש מבינה...... תודה...תודה...
שלום לכולכם. אני אוהבת מאוד לכתוב, אבל לראשונה כותבת לפורום....וזה כנראה קורה לא סתם.....אלא בגלל שאני כבר ממש מתפוצצת...... אני רוצה לשתף אתכם במה שקורה בתוך ביתי שלי....ושתחוו דיעה מה עליי לעשות....או סתם להביע תמיכה ואות הזדהות שממש זקוקה להם... את בעלי הכרתי מגיל צעיר.....נישאנו גם בגיל צעיר יחסית..........למדתי לתואר..... סיימתי את לימודיי....נכנסתי לעבודה קבועה.....וכו'...בעלי חווה יותר תלאות בדרכו שלו.....הוא סיים את לימודיו כבר בכיתה יא'......ולא רצה לצאת ללמוד שום דבר...החליף עבודות רבות......למרות שהיה מאוד רציני והתמסר לכל עבודה בה היה.......רצה הגורל....וטלטל אותו מעבודה אחת לאחרת.....כשברקע אין לו שום תעוןדה להשען עליה......בכוחות משותפים......קנינו את ביתנו.....ולאחר כשנתיים נולדה לנו בת.....הזוגיות הייתה טובה למרות הכל.....תמיד חיזקתי את ידיו....עזרתי.....ותמכתי..... עד לרגע הלידה...... מיום הלידה.....מסיבות שלא אכנס אליהן עכשיו.....נקלעתי לדכאון אחרי לידה.....לא פניתי לשום עזרה מקצועית....כי הייתי מאוד שקועה בעצמי.....בעלי תפס פיקוד על התנהלות הדברים.....והיה קם בלילות.....מכין את מזונה....דואג במקום שנינו....אני רק הסתגרתי ובכיתי....ולאט לאט חלחלה אליי תחושה כאילו הרסתי לעצמי את החיים.....קשה להסביר....הרגשתי שהוא לא ממש שם בשבילי.....והמצב החמיר כשאני חזרתי לעבודה.....הוא המשיך להיות גם אמא וגם אבא בשבילה.....הייתי חוזרת תשושה.....חסרת כוחות.....תחושות איומות של רגשות אשמה......אמא לא טובה וכו'....הוא לא עבד אותו זמן......ויצא שכל היום היה עם הילדה......הרגשתי שמקומי במשפחה נדחק......כמה שמוזר לומר את זה......וכשהעליתי את טענותיי בפניו.....היה אומר שאם הוא לא יהיה ויעשה בשביל הילדה.....לא יהיה מי שיעשה בשבילה.....אמירות מהסוג הזה היו גורמות לי ליותר כעס עצמי על מהותי כאמא.....וחוזר חלילה.....ואני מצידי רטנתי על כך שהוא לא עובד.....ואם אני לא אעבוד לא תהיה פרנסה לבית......כמה שאנחנו בתקופה אחרת מבחינת נשים וגברים......וכמה שגדלתי בדרך של שוויון וחלוקת תפקידים......הרגשתי שמקומי נתפס.....שסדרי העולם השתנו......הילדה גדלה ונעשתה מטבע הדברים מאוד קשורה אליו.....וזה התבטא בכל.....היא פשוט לא רצתה אותי......אחרי שנה התחלתי להתאזן.....עשיתי עם עצמי חשבון נפש ארוך......שלאחריו יצאתי שונה ומחוזקת יותר......התחלתי יותר לדבר על הדברים.....ולשתף קרובים במה שחוויתי.......בתחושות שלאחר הלידה......ברגשות הקנאה בילדה......וכו'.... עוד שנה עברה......נעשיתי מאוד מודעת לעצמי......לכעסים שלי.....הגיעו המון תובנות.....ויחד עם כל אלה חלחלה אליי תובנה שחסר לי.....שבזוגיות הקיימת ישנם המון חורים......שהוא לא ממש ממלא אצלי.......בעיקר שיחה....בעלי לא ממש מצליח להגיע אליי...ולהרגיש אותי.....רק המחשבה על כך גורמת לי לכאב גדול..... בעלי אדם מאוד מסור מבחינת הבית......אבל אני מרגישה שהכל מאוד טכני....מאוד חומרי.....וחסרה לי מאוד שיחה קצת יותר רוחנית איתו.....אני יודעת שאין לי מה לבקש זאת ממנו....כי הוא פשוט לא כזה.....שוחחנו על כך לא מעט.......הכל טכני אצלו.....ואני צריכה מישהו שממש יעשיר אותי.....ואלמד ממנו כל יום דבר חדש........הפסיק הזה שאני מספרת....כל משפט כאן הוא קצה של משפטים אחרים רבים......אני מנתחת את עצמי ואת כל מה שקורה איתי .....איתנו כל דקה ביום...לחדול מכך זה בלתי אפשרי......כי זה משהו שטבוע בי.....אני מנתחת כל דבר......כל אמירה כל משפט......מאמינה שיש סיבה לכל מילה.....ואין מילים סתם...... הלכתי פעם לכמה שיחות.....יועצת שהיא מכרה שלו .....אבל זה לא ממש עזר...כי באיזשהו שלב נחסמתי איתה......בגלל ההכרות שלה עם בעלי..... היום אני שוקלת שוב ללכת לייעוץ זוגי......והפעם ברצינות יותר..... היום אני כבר עומדת על הרגליים....ומנהלת את ביתי היטב....הוא התחיל לעבוד בעבודה איכותית....סוף סוף.....ואני פיציתי על הימים ההם שלא הייתי שם בשביל בתי.....היא משוגעת עליי ואני עליה......בעבודה גם כן עומדת על הרגליים......אבל שוב הבעיה היא שהזוגיות נתקעה......ונפערו בה חורים חדשים.....שלא יודעת אם יש לי בכלל כוחות להתמודד איתם....אני יודעת שאין מנוס מלנסות......ושהמשבר הנורא הזה אוטוטו מאחורינו......הבעיה היא עם התובנות שההבדלים בינינו וחוסר התקשורת הזו מהותיים להמשך.......ללא גישור והבנה אמיתית אין מה להמשיך...... אני קוראת את דבריי ואופטימיות ממלאה אותי......רואה מהיכן התחלתי והיכן אני עומדת היום.......אחרת לגמרי.....אז אולי עוד יש תקווה...... יש עוד המון.....אבל ממש מרגישה כבר התרוקנות כזו....שרק הנפש מבינה...... תודה...תודה...
