משבר גיל 18
טוב, דיייי, אני נכנע. אני לא יכול עוד. אני נקרע. אני סובל. אני יושב כל היום, בחוסר מעש, קוצץ את ציפורניו, טורף כל דבר עם ציפוי שוקולד. מנסה לחשוב על כמה שיותר סוגי מאכלים שמתחילים באות ס`. הכל, ה-כ-ו-ל, רק כדי לא להשלים עם המציאות. אני בן 18 עוד שבוע. אלוהים ישמור, אני לא מצליח לנשום. הבטן כואבת. הראש מתפוצץ. הבית נראה קטן פתאום. בחוץ נראה שומם. שכחתי מטלפונים. שכחתי מחברים. שכחתי מחיים. שכחתי כמעט מהכול (חוץ מאידיאולוגיה מדינית כמובן). הבעיה היא לא הגיל, אני לא מרגיש זקן - להפך, יש לי עדיין נפש של תלמיד כיתה ד באופן מסויים. אלא שאני מתגייס עוד חצי שנה. אני אזרח בעוד שבוע. ומה בעצם עשיתי? הממממ... אההההההה, אני לא יכול. השגרה. הכל, אותו דבר. במשך 18 שנה. 18 שנה. 18. 18. 18. אני צריך חברה. אני צריך ציונים טובים. אני צריך רשיון. אני צריך כסף. היי, אל תרחמו עלי עכשיו. אני אדם מאד מאד מאושר (בלי עין רעה - חייב להוסיף או שאמא תרביץ). בסופו של דבר גם השגתי עד עכשיו כל מה שרציתי. הגשמתי כל חלום. כבשתי כל פסגה. אבל זה הדברים הקטנים, הדברים הקטנים שמציקים לי כ``כ. אהה, עכשיו בלי הרבה קשר להודעה, אני רק רציתי לומר למנלטארמה שזה ממש חבל שאת רואה אותי ככה. אני, לצערי, רחוק מלדעת הכל ולכן אני משתדל להגיב ולהעלות רק את הנושאים שאני מכיר ומבין בהם (נכון שאני לא פרופסור להרגלי אכילה, אבל קראתי דבר או שניים). ותאמיני לי, שאם קצת קצת פסיכואנליזה את תוכלי לגלות בדיוק מה הם אותם דברים שאני לא מבין בהם דבר. טוב, זהו, סיימתי. אני הולך להכין לי מרק עוגיות בשמן זית.
טוב, דיייי, אני נכנע. אני לא יכול עוד. אני נקרע. אני סובל. אני יושב כל היום, בחוסר מעש, קוצץ את ציפורניו, טורף כל דבר עם ציפוי שוקולד. מנסה לחשוב על כמה שיותר סוגי מאכלים שמתחילים באות ס`. הכל, ה-כ-ו-ל, רק כדי לא להשלים עם המציאות. אני בן 18 עוד שבוע. אלוהים ישמור, אני לא מצליח לנשום. הבטן כואבת. הראש מתפוצץ. הבית נראה קטן פתאום. בחוץ נראה שומם. שכחתי מטלפונים. שכחתי מחברים. שכחתי מחיים. שכחתי כמעט מהכול (חוץ מאידיאולוגיה מדינית כמובן). הבעיה היא לא הגיל, אני לא מרגיש זקן - להפך, יש לי עדיין נפש של תלמיד כיתה ד באופן מסויים. אלא שאני מתגייס עוד חצי שנה. אני אזרח בעוד שבוע. ומה בעצם עשיתי? הממממ... אההההההה, אני לא יכול. השגרה. הכל, אותו דבר. במשך 18 שנה. 18 שנה. 18. 18. 18. אני צריך חברה. אני צריך ציונים טובים. אני צריך רשיון. אני צריך כסף. היי, אל תרחמו עלי עכשיו. אני אדם מאד מאד מאושר (בלי עין רעה - חייב להוסיף או שאמא תרביץ). בסופו של דבר גם השגתי עד עכשיו כל מה שרציתי. הגשמתי כל חלום. כבשתי כל פסגה. אבל זה הדברים הקטנים, הדברים הקטנים שמציקים לי כ``כ. אהה, עכשיו בלי הרבה קשר להודעה, אני רק רציתי לומר למנלטארמה שזה ממש חבל שאת רואה אותי ככה. אני, לצערי, רחוק מלדעת הכל ולכן אני משתדל להגיב ולהעלות רק את הנושאים שאני מכיר ומבין בהם (נכון שאני לא פרופסור להרגלי אכילה, אבל קראתי דבר או שניים). ותאמיני לי, שאם קצת קצת פסיכואנליזה את תוכלי לגלות בדיוק מה הם אותם דברים שאני לא מבין בהם דבר. טוב, זהו, סיימתי. אני הולך להכין לי מרק עוגיות בשמן זית.