משבר גיל הזהב

[zs1957]

משבר גיל הזהב

קשיש סירב לעבור לבית אבות :"יתחילו עם אשתי". הצרות בחיי הנישואים לא נגמרות גם אחרי עשרות שנים של זוגיות. קשישה בת 85 תובעת את בעלה מכיוון שהוא מסרב לעבור להתגורר עמה בדיור מוגן לקשישים בנימוק, שדיירי המקום עלולים להתחיל עם אשתו היפה. הבעל בטוח בצדקתו, ולמרות הקשיים בניהול חיי היום יום בביתם הוא מסרב לעבור להתגורר בבית אבות. האשה ספרה כי בעלה דואג ,שתפגוש שםכל מיני גברים אחרים, שיחפצו בה. לדבריה, קנאתו עוברת את גבול הטעם הטוב . האשה מדגישה בתביעה שהגישה לבית המשפט למשפחה כי אינה מעונינת להתגרש מבעלה אל אף, שהוא כולא אותה בבית ומררר את חייה ברוב קנאתו .היא אוהבת אותו וכל מה שהיא רוצה, שיעברו לגור ביחד בבית האבות למען איכות חיים טובה יותר. במקרה, שיסרב לעבור לדיור מוגן מבקשת האשה להפרד מבעלה הקנאי ולחלק את הרכוש המשותף, שצברו במשך שנות נישואיהם שווה בשווה. אך בוודאי היא מעדיפה לא להתגרש. מעריב יום רביעי 23/12/09 זהבה

 

[ליאורלילי]

נראה לי שגם הורי סובלים ביחד....

 

[ענתי44]

סבא וסבתא שלי

היו זוג מדהים. ( ההורים של אמא ) היא התחתנה איתו בניגוד לרצון של אביה ודיי נושלה, כשחלה בהתקף לב וגם כשאיבד את החנות שלו היא הפשילה שרוולים ובגיל כמעט 60 חזרה לעבוד וטיפלה בנכה. והוא אהב אותה, ובזקנה טיפל בה. סבתא היתה בריאה כשור רק עם בעיות בברכיים שהקשו על הליכתה. הוא, סבא, היה הרגליים והלב שלה. כל ילדיהם עברו דרומה והם נותרו קשישים לבד. שהסתדרו לבד וסירבו לעזרה או לכסף שיקל עליהם. אמא שלי היתה נוסעת כל שבוע לטפל בהם, בעיקר בסתא שהיה חולה לב ואושפז המון. בשלב מסוים רצו הוריי להשכיר את דירתם בחיפה ולשכור להם דירת קרקע לידינו ( בדירה שלהם היו הרבה מדרגות ) הם כבר מצאו שוכר ודירה לידינו וסבא שלי מאוד רצה. אבל סבתא שלי התנגדה וזה בוטל. בשלב מסויים סבא ביקר מאמא שלי ללכת עם סבתא לבית אבות כדי שיהיה להם טיפול טוב אבל סבתא התנגדה. הבנתי אותה. היא גרה מאז היתה אם צעירה באותה דירה, הכירה את השכנים, הצוות הרפואי במרפאה השכונתית או המוכר במכולת ( ידעה בדיוק כמה גולדות הוא לוקח ממנה )וסבא שלי ויתר, למרות שהיה לו קשה לטפל בה. ויתר כי אהב אותה מאוד. אחרי מותו אמא לקחה אותה אלינו, אמא ואני טיפלנו בה כשלושה חודשים, ומבחינתינו זה היה לצמיתות. אבל דוד שלי לקח אותה אליו לאילת. למחרת כשהיה בעבודה היא אמרה לאשתו שהיא רוצה הביתה והדודה העלתה אותה על אוטובוס מאילת לחיפה. למזלה, למחרת בבוקר נכנסה השכנה שהיה לה מפתח והיתה אחת לכמה ימים נכנסת עלפי בקשת אמא שלי לבדוק שהכל בסדר היא מצאה את סבתא על הרצפה הקרה בתוך שלולית שתן. סבתא נלקחה לבית חולים והשכנה התקשרה והזעיקה אותנו, שבכלל לא ידענו שחזרה לחיפה. הפציעה היתה חמורה אבל בשל גילה לא ניתחו, הרופאים אסרו על אמא להעבירה לאשדוד. בקיצור אמא נאלצה לסדר לסבתא בית אבות בחיפה. סבתא נשארה שם על כסא גלגלים עוד כשש שנים. היא טופלה שם בצורה טובה ביותר. ואנחנו הגענו המון. בעיקר אחותי וגיסי שכל שישי בערב התייצבו אצלה. אני הייתי בראיון עם מחלקת קשישים בעירייה ונאמר לי שהמגמה היום לאפשר עד כמה שניתן השארת קשישים בטריטוריה שלהם. כמובן בתנאי שהם במצב בריאותי מתאים. יש היום ממש מערך שלם לאפשר לקשישים להמשיך לגור בבית, כשהם מקבלים שירותים של אוכל, רחצה ואפילו מתנדבים שבאים בקביעות להקשיב ולדובב את הקשישים. מתקינים להם לחצן מצוקה ומפקחים שהכל בסדר. כמובן שזה סידור שלא מתאים למשל לחולי אלצהיימר שצריכים טיפול 24 שעות. במקרה שהבאת מדובר באדם קנאי שלא יפליא אותי שקנאתו הטרידה את האישה כל חיי הנישואים. אבל קשישים רבים, חוששים מהמעבר מהסביבה המוכרת להם.