משבר גדול.
שלום לכולם, אולי זה יצא קצת ארוך אבל אני בכל זאת אודה לכל אחד שיקדיש זמן לקרוא ואולי לעזור איכשהו.
אני בת 26,נשואה טרייה(מספר חודשים) ונמצאת עם בעלי בזוגיות סה"כ 8 שנים.
היחסים שלי ושל בעלי מאז ומתמיד היו מאוד טובים. בעלי בן אדם מדהים,מכיל,אוהב מאוד,בן זוג טוב, לא החסיר ממני דבר,היה שם וקיבל אותי בכל מצב ובכל סיטואציה כמה גרועה שהיא לא הייתה. אין לי מילה רעה לומר עליו כאדם וכבנזוג (כמובן שאף אחד לא מושלם.)
כמה חודשים לפני החתונה, התפתח ביני לבין בחור נוסף רומן. לא חשבתי יותר מידי לפני שנכנסתי לזה, להפתעתי גם לא הרגשתי רגשות אשמה יותר מידי ובאופן כללי נורא הפתעתי את עצמי בדרך התנהגות שלי, הרי איך יכלתי לעשות דבר כזה לבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם,הכי קרוב אלי והכי יקר לי? בנוסף, מהרגע שהתחיל כל הסיפור עם הבחור השני, היחס שלי לבעלי השתנה לגמריי, התנקתי ממנו רגשית, התייחסתי אליו בצורה מזעזעת, נגעלתי מהמגע שלו..פשוט חודשים של בין כמעט התעלמות מוחלטת ליחס קר ומגעיל מצידי.
בשלב מסוים לא יכלתי יותר להמשיך עם החיים הכפולים, בנוסף הבחור השני התחיל להקשר ולהתאהב וגרם לי להבין שזה או אני או הוא.
הייתי מאוד מבולבלת,לא ידעתי מה לעשות, נפדתי מהבעל והייתי עם השני, נפרדתי מהשני וחזרתי לבעל ושוב חוזר חלילה..בקיצור בלאגן אחד גדול.
כרגע אני ובעלי החלטנו להתגרש(החלט שבאה מיוזמתי).
מה שלדעתי גרם לבגידה זה המצב המיני ביני לבין בעלי. כבר מספר שנים שאין לי תשוקה לבעלי(מהצד שלו יש), לא נמשכת,לא רוצה לקיים יחסי מין בכלל. חייתי עם המצב ולא הרגשתי שום חוסר מכיוון שהיה לי מאוד טוב עם בעלי. מרגישה אליו הרגשה מאוד קרובה כמו של אח,אבל לא משהו מיני. אבל כנראה שזה מצטבר ומצטבר ובסוף מתפוצץ בצורה הכי לא צפויה שיש. כמובן עם הבחור השני יש לי המון תשוקה אליו, הסקס טוב ואני רוצה כל הזמן.
עד היום אני מרגישה בלבול אחד גדול. מצד אחד אני מרגישה שלא באמת נתתי הזדמנות אמיתית לשפר את הקשר עם בעלי(הלכתי מספר פעמים לטיפול פרטני לבד), אבל כל פעם שעזבתי את הבחור השני והייתי עם בעלי, לא הצלחתי להיות שם באמת. הראש היה במקום אחר ותמיד רציתי לחזור. פשוט לא הצלחתי.
לא יודעת ממה זה נובע-ילדותיות, אימפולסיביות, חוסר מחשבה...אבל כרגע אני מוותרת על הנישואים שלי ולא כל כך מבינה למה ומצד שני גם לא יכולה להיות עם הבעל בלי להתגעגע לשני..בעלי בן אדם נדיר, מפחדת שהפספוס יהיה גדול מידי ואני אתעורר מאוחר מידי..למרות שהקרעים שיצרתי בקשר שלנו הם גדולים מאוד כבר.
כרגע אני עם הבחור השני, הוא מאוד רציני בקשר אליי, משקיע, מתאמץ...מיותר לציין שהראש והלב כל הזמן עושים השוואות..
לא יודעת אם אני עדיין אוהבת את הבעל או שזה הרגל פשוט...אם אני אוהבת, איך יכלתי לעשות לו את מה שעשיתי ואיך אני מסוגלת לעזוב? כן מתגעגעת, כן מרגישה פספוס אך עדיין ממשיכה עם זה..מפחדת שוב לעזוב את השני-לא מגיע לאף אחד מהם את כל הבלאגן הזה, מפחדת להצטער גם על זה ועוד פעם לפגוע.
מרגישה מאוד רע עם כל העיניין..איך אני מסוגלת להתגעגע לבעל וכל הזמן לעשות השוואות ולנבין כמה טוב ומתאים הוא בשבילי ועדיין להשאר עם השני? מצד שני, איך חוזרים לבעל בלי תשוקה, בלי רצון לסקס, נרתעת מהמגע שלו..
מה לעשות?
שלום לכולם, אולי זה יצא קצת ארוך אבל אני בכל זאת אודה לכל אחד שיקדיש זמן לקרוא ואולי לעזור איכשהו.
אני בת 26,נשואה טרייה(מספר חודשים) ונמצאת עם בעלי בזוגיות סה"כ 8 שנים.
היחסים שלי ושל בעלי מאז ומתמיד היו מאוד טובים. בעלי בן אדם מדהים,מכיל,אוהב מאוד,בן זוג טוב, לא החסיר ממני דבר,היה שם וקיבל אותי בכל מצב ובכל סיטואציה כמה גרועה שהיא לא הייתה. אין לי מילה רעה לומר עליו כאדם וכבנזוג (כמובן שאף אחד לא מושלם.)
כמה חודשים לפני החתונה, התפתח ביני לבין בחור נוסף רומן. לא חשבתי יותר מידי לפני שנכנסתי לזה, להפתעתי גם לא הרגשתי רגשות אשמה יותר מידי ובאופן כללי נורא הפתעתי את עצמי בדרך התנהגות שלי, הרי איך יכלתי לעשות דבר כזה לבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם,הכי קרוב אלי והכי יקר לי? בנוסף, מהרגע שהתחיל כל הסיפור עם הבחור השני, היחס שלי לבעלי השתנה לגמריי, התנקתי ממנו רגשית, התייחסתי אליו בצורה מזעזעת, נגעלתי מהמגע שלו..פשוט חודשים של בין כמעט התעלמות מוחלטת ליחס קר ומגעיל מצידי.
בשלב מסוים לא יכלתי יותר להמשיך עם החיים הכפולים, בנוסף הבחור השני התחיל להקשר ולהתאהב וגרם לי להבין שזה או אני או הוא.
הייתי מאוד מבולבלת,לא ידעתי מה לעשות, נפדתי מהבעל והייתי עם השני, נפרדתי מהשני וחזרתי לבעל ושוב חוזר חלילה..בקיצור בלאגן אחד גדול.
כרגע אני ובעלי החלטנו להתגרש(החלט שבאה מיוזמתי).
מה שלדעתי גרם לבגידה זה המצב המיני ביני לבין בעלי. כבר מספר שנים שאין לי תשוקה לבעלי(מהצד שלו יש), לא נמשכת,לא רוצה לקיים יחסי מין בכלל. חייתי עם המצב ולא הרגשתי שום חוסר מכיוון שהיה לי מאוד טוב עם בעלי. מרגישה אליו הרגשה מאוד קרובה כמו של אח,אבל לא משהו מיני. אבל כנראה שזה מצטבר ומצטבר ובסוף מתפוצץ בצורה הכי לא צפויה שיש. כמובן עם הבחור השני יש לי המון תשוקה אליו, הסקס טוב ואני רוצה כל הזמן.
עד היום אני מרגישה בלבול אחד גדול. מצד אחד אני מרגישה שלא באמת נתתי הזדמנות אמיתית לשפר את הקשר עם בעלי(הלכתי מספר פעמים לטיפול פרטני לבד), אבל כל פעם שעזבתי את הבחור השני והייתי עם בעלי, לא הצלחתי להיות שם באמת. הראש היה במקום אחר ותמיד רציתי לחזור. פשוט לא הצלחתי.
לא יודעת ממה זה נובע-ילדותיות, אימפולסיביות, חוסר מחשבה...אבל כרגע אני מוותרת על הנישואים שלי ולא כל כך מבינה למה ומצד שני גם לא יכולה להיות עם הבעל בלי להתגעגע לשני..בעלי בן אדם נדיר, מפחדת שהפספוס יהיה גדול מידי ואני אתעורר מאוחר מידי..למרות שהקרעים שיצרתי בקשר שלנו הם גדולים מאוד כבר.
כרגע אני עם הבחור השני, הוא מאוד רציני בקשר אליי, משקיע, מתאמץ...מיותר לציין שהראש והלב כל הזמן עושים השוואות..
לא יודעת אם אני עדיין אוהבת את הבעל או שזה הרגל פשוט...אם אני אוהבת, איך יכלתי לעשות לו את מה שעשיתי ואיך אני מסוגלת לעזוב? כן מתגעגעת, כן מרגישה פספוס אך עדיין ממשיכה עם זה..מפחדת שוב לעזוב את השני-לא מגיע לאף אחד מהם את כל הבלאגן הזה, מפחדת להצטער גם על זה ועוד פעם לפגוע.
מרגישה מאוד רע עם כל העיניין..איך אני מסוגלת להתגעגע לבעל וכל הזמן לעשות השוואות ולנבין כמה טוב ומתאים הוא בשבילי ועדיין להשאר עם השני? מצד שני, איך חוזרים לבעל בלי תשוקה, בלי רצון לסקס, נרתעת מהמגע שלו..
מה לעשות?
