משבר בנישואין

dorit124

New member
משבר בנישואין

התחתנתי לפני כחצי שנה ומאז בעלי פתח עסק שלא הלך לו כל כך טוב, אני גיליתי אחרי כחודש מהחתונה שאני בהריון, הוא את כל התסכולים שלו הוציא עליי והיה חוזר מאוחר בלילה כך שמאז שהתחתנתי אני לבד וגם עוברת לבד את ההריון. בנתיים הוא בתהליכי סגירת העסק ואני מידי פעם עזבתי להורים שלי כדי לזעזע אותו קצת, יצא לנו לנהל שיחה עם אחיו הדתי מעין יעוץ דבר שלא עזר, אני בנתיים החלטתי לחזור הביתה כי בסכה זה גם הבית שלי והגעתי למסקנה שזה שאני לא בבית שלי אני מענישה רק את עצמי. אנחנו מדברים רק על התינוקת שצפויה לבוא או על הבית כי כל פעם שאני מנסה להעלות את הבעיות שלנו או שאנחנו צריכים ללכת ליעוץ הוא מתעצבן, ואתמול גם אמר שהוא לא מרגיש שהמשפחה שלי היא גם שלו כי הם נתנו לי מקלט אצלם שרבנו (הוא לא היה מגיע הביתה ואני אמורה להשאר לבד בפחד?), רק עוד אוסיף שמהמשפחה שלו לא ראינו גרוש בזמן שההורים שלי כל הזמן תומכים. אני כבר לא יודעת מה לעשות האם להתגרש?
 

dorit124

New member
רק עוד אוסיף

ואומר שלפני הנישואין הוא היה שונה לחלוטין לכן לא צפיתי שכל זה יקרה, לי יש עבודה טובה ואני מוציאה הרבה כסף על הבית ועל עוד דברים בזמן שהוא כמעט ולא מוציא בטענה תמידית "אין לי, אני בצרות בעבודה", יש עוד אלף ואחת דוגמאות, ואני יודעת שזה קשר לא טוב אבל אני בחודש 5 ולא רוצה שלילדה שלי לא יהיה אבא ואני רוצה משפחה . מה לעשות?
 

seeyou

New member
../images/Emo140.gif-בין מה שרוצים למציאות!../images/Emo178.gif

את לא רוצה הרבה- אבל יש מצב נתון: אין תקשורת עם הבעל והדבר שמציק לי זה הילדה תוולד באוירה לא כול כך נעימה זה לא מספיק " יהיה אבא " על הניר! ילד צריך עולם שלם מסביבו-הרבה תשומת לב על מנת להתפתח נכון ולא עוד מקרה סעד אין לי זכות לתת לך עצה החיים שייכים רק לך(לפחות עד הלידה) ורק את צריכה להבין מה ניתן לתקן בזוגיות או אם בכלל ניתן
 

neshem1

New member
הדבר היחיד הברור פה

שהבחור לא יודע לחיות בזוג ודיי מתוסכל מכל השינויים שבאו לו פתאום: חתונה , הריון, עסק חדש יכול להיות שצריך לקחת את החיים צעד צעד לפני ששוברים את הכלים. לגבי חוסר ההערכה שלו לנתינה של המשפחה שלך, תבקשי מהם שיפסיקו לתת לכם, ברגע שהוא יראה שיש מחסור בבית הוא יתחיל להזיז את התXX שלו. ותפסיקי פשוט תפסיקי לברוח להורים - תתמודדי מולו
 
שנה ראשונה

לנישואים היא לא קלה.יש משבר הסתגלות למסגרת.יש כאלה שמגיבים בחרדה לקראת התרחבות המשפחה.בעיות כלכליות מלחיצות.לפי דעתי בשנה הראשונה נקבעים הכללים שיקבעו את טיב הקשר.אבל לשם כך צריך לשוחח.לנסות להבין אחד את הבעיות של השני.את גם לא צריכה לצפות שמשפחתו תתמוך בכם.[או להאשים אותו על כך]לא הייתי ממליצה לעזוב לבית ההורים עם כל בעיה שמתעוררת.להתייעץ כן[לא בטוחה שעם ההורים ]עם חברה טובה.האם את עובדת?אם לא אז חשוב שתעבדי.כך תהיה לך יותר עמדה בבית. בהצלחה החיים מזמנים לנו משברים ועלינו להתמודד איתם.
 

dorit124

New member
כולם אומרים לי

שהשנה הראשונה היא קשה ומי שעובר אותה זה טוב אבל מרגיז אותי הזלזול התמידי שלו באנשים שאוהבים אותו וכל הזמן רק מנסים לעזור לו ובמקרה הזה אלו ההורים שלי ואני, כי כל משבר שהוא עבר בעיקר משבר כספי ההורים שלי ואני היינו שם ואילו המשפחה שלא לא, אז אני מרגישה שהוא יורק לבאר שהוא שותה ממנה כי אם מזכירים לו שאנחנו היינו שם בשבילו הוא מכחיש ואומר "אין לי אף אחד, תמיד אני אצטרך להסתדר לבד" וזה מרגיז נורא...
 

ניקולי

New member
נתבקשתי...

לכתוב את תגובתי...במקום הנכון על כן אני כותבת שוב... רק רציתי לאמר שזה כלל לא נכון מה שאומרים.. לגבי השנה הראשונה אני מתכוונת... אין דבר כזה השנה הראשונה הכי קשה מה שאני מנסה להגיד זה שאם השנה הראשונה במבחן אז כל השנים הבאות אחריה תהיינה במבחן וכל החיים הנישואים יהיו במבחן.. מנסיוני הקודם והנוכחי, נוכחתי לדעת שאם זה הולך זה הולך מלכתחילה ואם לא אז אין בכלל למה להתאמץ אין פה מקום לחשוב או להעלות על הדעת.. שהשנה הראשונה לנישואים אמורה להיות מבחן לחיי נישואים תיקנים או לא..
 
כל בעיה היא גם הזדמנות

אבל לעיתים קשה להתמודד עם הרבה הזדמנויות שקורות בבת אחת... קרו אצלכם כמה שינוים מהותיים בבת אחת. גם נישאת, גם נכנסת להריון וגם בעלך החל לעסוק בעסק עצמאי וטרוד בבעיות העסק והפרנסה. טבעי שכל אחד מהשינויים בפני עצמו יוצר מערכת אילוצים לא מוכרת שגוררת חיכוכים ובעיות - אצלך הכל קרה בבת אחת. קיבלת עצה שטובה באופן עקרוני - שתצאי לעבוד - אבל ברור שכעת היא לא מעשית כי את בחודש חמישי להריונך וסביר שתעבור עוד כשנה עד שתוכלי לחשוב לצאת לעבוד. ייעוץ בהחלט יכול לעזור, אבל לא יעוץ על ידי קרוב משפחה אלא על ידי מישהו נייטרלי שאיננו מזוהה עם צד זה או אחר מביניכם (ראי איזה חוסר אמון יש לאחיך במשפחתך). מאידך, חשוב שנושא הייעוץ יבוא כדרך לפתור בעיה או בעיות ולפיכך חשוב שתדברו על הבעיות עצמן. חשוב שתהיי חזקה לא לברוח לבית הורייך (את אומרת "גם זה בית שלי" וכאן את משדרת שאת לא שלמה לגמרי עם כך שבנית לך ואת עדיין בונה בית חדש, משפחה משלך) כי עבורו זה מסמל עונש ונטישה - גם כך הוא מתוסכל מהכשלון שהוא חווה בעסק שפתח וכל ביקורת פוגעת בדימוי העצמי שלו ונקלטת אצלו כשיפוט שלילי. תוסיפי לזה את הפחדים שיש לו כנראה כמו לך מהעובדה שהמשפחה מתרחבת (כנראה מוקדם מהמתוכנן ובטרם שניכם מוכנים נפשית לכך) ותביני שגם הוא נמצא במצוקה נוראית. נסי לדבר איתו בגוף ראשון ולא בגוף שני, כלומר לנסח את מה שאת צריכה, מרגישה ורוצה ולא את מה שהוא לא עושה או צריך לעשות או צריך לא לעשות. הרבה יותר קל יהיה לו להקשיב לך בצורה זו. נסי להיות חזקה ותומכת כי למרות שאת עצמך זקוקה לתמיכה הרי שגם בעלך זקוק לתמיכה ולפירגון ממך. נסי לגייס תמיכה לעצמך לא על ידי הצדקת הביקורת כלפיו אלא על ידי עידוד ועזרה (כמו שיש לך ממשפחתך) להתמודד עם הקיים ביחד איתו. בכל מקרה, השתדלי לא לנטוש אותו אלא להשאר לצידו גם נוכח הבעיות והכי חשוב - תדברי איתו באופן חברי ולא ביקורתי. אם תצליחי להתגבר על חלק מהקשיים שאתם עומדים בפניהם כעת, הרי שתהפכי חלק מהבעיות שניצבות בפניכם להזדמנות ליצור חוויה משותפת של צוות מנצח - חויה שתגבש ותחזק אתכם בהמשך חייכם. אם זה לא יצליח, תישאר בזכרונכם חוויה שלילית שעלולה ליצור קרע ופירוד של ממש.
 

s h o o s h a

New member
בדרך אל האושר

נישאתם לפני שנה ועוד לפני שהספקתם להבין שאתם זוג נשוי כדת משה וישראל, על כל המשתמע מכך, גם נכנסת להריון, על כל המשתמע מכך, בן זוגך פתח עסק שלא ממש מצליח לו בו כרגע וכל אלו יחד יצרו דוד נוח מאד להתפוצצות ענקית. מה לעשות במצב כזה? אם היית ממשליה את חייך לסיר לחץ, הרי שפתיחה מיידית אינה מומלצת אלא פתיחה מבוקרת של כפתור האדים לשחרור הלחץ. נכון? בדיוק אותו דבר יש לעשות ל/בזוגיות שלכם. בראש וראשונה לשחרר לחצים. להפסיק להטיח האשמות האחד נגד השני. הרי כל אחד מכם עושה כמיטב יכולתו למען הזוגיות הזו. פניה לייעוץ הנה מצויינת וכאן בהחלט מצטרפת לאלו הסוברים כי פנייה לבן משפחה (אחי בעלך) אינה נכונה שכן, בן משפחה אינו אובייקטיבי בראייתו. שיחות עם איש מקצוע מסוגלות להעלות לפני השטח נושאים שכרגע, אחד מול השני, אינכם מסוגלים לדבר ביניכם מבלי שיהפכו למריבה ענקית. באשר לאמירותיו על משפחתך וההשוואות שאת עושה עם משפחתו - כנראה שגם לאלו יש להם חלק לא מבוטל בהתנהגותו (אולי הוא חש לא נוח בעזרה שקיבל ממשפחתך שכן גאוותו וחינוכו היו כי עליו להסתדר ולהתמודד לבד ובעצמו). ואומר לך עוד דבר אחד נוסף - להתגרש תמיד תוכלי, היום, בעוד שנה או בעוד 10 שנים. אלא שאם לא תטפלי היום בבעיות שנוצרו ייתכן מאד ותמצאי את עצמך בעוד מספר שנים במערכת חדשה בסיטואציה דומה/זהה שכן "דרך הבריחה" במקום ההתמודדות היא הקלה ביותר אבל הכי פחות נכונה. מאחלת לשניכם שתדעו למצוא את שביל הזהב בדרך אל האושר. בהצלחה
 

dorit124

New member
טוב זה מה שקרה הערב...

אני אמורה לנסוע עם אחותי מחר לאילת כדי להרגע והוא הסיע אותי להורים כי משם אנחנו יוצאות מחר וניסיתי לפתוח את החוסר דיבור שלנו על ההורים שלי ורבנו ממש חזק והוא יצא מהאוטו ואמר שנמאס לו ושהוא רוצה להתגרש וזה סופי מבחינתו... החיים שלי בזבל, התקשרתי לאמא שלו כי דאגתי שהוא נעלם ככה,אז היא אמרה "שהיא דיברה איתו ושאני אסע לאילת ושהוא מאד עצבני ושאני אחזור והיא מאמינה שזה משבר ושהכל יסתדר"...את האמת בא לי לקחת כמות נדיבה של כדורי שינה ולא לקום יותר!
 
חס וחלילה

שלא תחשבי על קיפוד חייך כעל פיתרון, זו בריחה שיש בה איבוד השפיות ברגע המעשה. הרימי ראש היתמודדי עם הרע, ותני למוחך למצוא פתרונות. ובכן- כאשר יש קוץ בכף הרגל, גם שרירן מהולל יצלע עד אשר הקוץ יצא, ואפילו לאחר שהוציאו, מפאת רגישות מקום הקוץ, ימשיך עוד זמן מה לצלוע. והנה לך גם זאת- אין מדבריך הבנה שמדובר כאן במשבר מהותי, זוהי לא צליעה מלידה, זוהי צליעה של קוץ, אשר במהותה זמנית. מדבריך אני מבין שבן זוגך נמצא במצב פנימי מעיק, דומה שאלו הן הסיבות להתנהגותו, ועל אף שאינני מאמין שזו הדרך לפתור בעיות, הרי בהחלט אני מבין. רוצה לאמר- עשי אתנחתא, לא להעלות את הבעיות על השולחן, תני לנפח האמוציות לרדת ולפנות מקומו לנפח גדול יותר של החלק השכלתני בזוגיות, גם אם אינך מסכימה, נסי להבין, ומשתביני, תקל עליך מלאכת מציאת הפתרונות. הצעדים הראשונים הם צעדי הלמידה, מאחר שהתפרשתם על כמה נושאי למידה בעת ובעונה אחת, המתחים גאו (עסק,הריון,משחקי "חתול ועכבר" שאת מבקשת לעשות) ואסיים בזאת= הסבלנות היא תכונתו הנפלאה של בעל התבונה, במקרה שלך היא רלוונטית ועוד איך. מה פתאום כדורי שינה? הסירי סוג זה של פתרון בכל צורה מלכסיקון מחברת הפתרונות שהכינות לעצמך. בהצלחה
 
תבלי היטב עם אחותך באילת

נצלי את הזמן כדי להרגע ולחשוב בראש צלול. זהו שלב ב"הורדת סיר הלחץ מעל האש". דעי לך דבר אחד - לא משנה מה יהיה, את יכולה להתגבר על הכל. אפילו אם תישארי לבדך עם ילד קטן, תוכלי להתגבר על כך ולבנות לך חיים טובים. את רק צריכה להאמין בעצמך. יש לך משפחה שתומכת בך, את צעירה וכל החיים לפנייך. אם תפנימי ותאמיני בכך, תוכלי להיות פחות לחוצה ומפוחדת מהעתיד ותוכלי לפעול באופן שקול יותר בתוך הנישואין שלך, כדי לנסות ולשפרם (ראי תגובתי הקודמת אלייך). בהצלחה
 

system 1

New member
מזמן לא

כתבתי כאן, אבל, צר לי לראות כי הבעת את הרצון ... לא לקום יותר - בשום פנים אל תחשבי עלזה, החיים לפנייך, כואב לך בפנים, גשי לטיפול מקצועי (פסיכולוג) שיעזור לך להתגבר על המשבר בחיי הנישואין, גם אם תהיה פרידה, הצעתי לך, 1. קחו פסק זמן, שניכם לבד, החגים באים אז תבלו באיזה מקום לבד ללא המשפחה - כן, דווקא בתקופת החגים, שם תנסו להירגע, לחזור לימים של תחילת הנישואין, של החברות, 2. הרבה קרה במהלך זמן כה קצר, 3. נכון, יתכן מאוד שבעלך גדל עם רוח עצמאית וגם ניסה להיות עצמאי בתקופה קשה של המשק, אז, הוא מתנהג "ככפוי טובה" כי בפנים קשה לו לקבל את העובדה שהוא לא יכול להיות עצמאי! זה רק אומר , שכדאי שתתחילי ליצור מצב של ריחוק (פיזי, כלכלי, ) מההורים שלך, אולי זה יעזור - אבל, רק אחרי שתנוחו, ותדונו על המשך הדרך שלכם, על הדברים המפריעים, על הדברים הכואבים, ותנסו לבנות תוכנית (מעשית - של איך הוא חוזר למעגל העבודה, איך אתם הולכים להתמודד עם התינוק\ת שבדרך איך אתם מנהלים את מערכת היחסים ומשלבים אותה עם המשפחה שלך ושלו ועוד) וכך תוכלו לראות את המשך חיי הנישואין יחד. ממה שהעלת בפנינו נראה כי : משבר העבודה של בעלך יחד עם ההריון הולידו את המצב, מעורבות ההורים\משפחה, בחיי הנישואין של זוג צעיר, מעיבה על הקשר שאמור להיווצר\להתחזק בין בני-זוג, ואינה תורמת (אם העזרה הכספית הכרחית, אפשר אולי לעשותה בדרך צנועה, ולא להשתמש בה כדגל או מנוף) סך הכל, יש לך עבודה טובה את מסתדרת טוב עם ההריון וגם אם תמצאי עצמך בהליכי גרושין, תמיד המשפחה שלך תהיה לצידך ועם ילד\ה אחד\ת תוכלי להסתדר יפה, והאבא תמיד יכול להיות שותף, אז אל תכנסי לדיכאון (מרגישה שקשה, קחי עזרה מקצועית) החיים לפנייך בהצלחה
 

dorit124

New member
עדכון...

חזרתי מאילת (היה כיף), והחלטנו לפתוח דף חדש, אמרתי לו בשקט שמאז שהתחתנו לא אני ולא הוא תיפקדנו כזוג נשוי ועכשיו צריך לפתוח דף חדש... הייתי מאד רגועה (מה שקשה לי בדר"כ כי אני ישר מתעצבנת ומתגוננת), ומאז (בלי עין הרע טפו טפו טפו) הכל בסדר אפילו היה סקס... מה אגיד לכם מקווה שהכל יסתדר... הוא עכשיו סגר את העסק ומחפש עבודה ועד אז הוא משקיע את עצמו בבית (צביעה וכו'), אפילו אני נתתי מעצמי (או יותר נכון מכספי) מטבח שעלה בסביבות 10.000 ש"ח שהוא יתקין אותו וגם קניתי דליים של צבע כדי שהוא יצבע את הבית... האם אתם חושבים שעינייןן הכסף לא צריך להציק לי הכוונה היא שמאז שאנחנו מכירים אני מוציאה כמעט את כל כספי על כל מיני דברים בזמן שהוא לא מוציא כמעט כלום...כי אגיד לכם את האמת המצב קצת מציק לי כי אני מרגישה שאני זאת שלובשת את המכנסיים בבית, אני הבעל והוא האישה וזה מציק בעיניין הכסף. מה אתם אומרים?
 

theVictim

New member
נתראה ברבנות

כל המחחות האלה הם חבל על הזמן כשייולד הילד הריבים רק ילכו ויחמירו להתראות ברבנות
 
למעלה