משבר אמון

[אייבורי]

זה מפני

שההודעה חסרה את הדרמה הנדרשת.

 

[מיציפיצי1]

קראתי שוב ושוב ולא ראיתי ש"קרה" שם משהו

הכל קרה רק בתוך הראשים של שניכם (או שלושתכם אם את מחשיבה דמות וירטואלית בתור "ראש"). "כמעט" נחשב רק בגול בכדורגל... עליכם הומצא המשפט "חיים בסרטים" ממש ככה, הוא יצר לעצמו סרט של מאהבת (במציאות בטח מדובר באיזה כונפה מובטלת ומכוערת, 90 קילו עם שערות בבית השחי... שיושבת משועממת מול המחשב ומצ'טטת עם גברים חרמנים) והתאהב בה, התבחבש ברגשות של עצמו כלפי אותה פנטזיה, רץ אלייך שתנסי להציל אותו מעצמו, ואת שיתפת פעולה עם הפנטזיה שלו ונכנסת לשחק בסרט שלו כאילו את שחקנית של טלנובלה רדודה במיוחד. בסדר, אז קורה שגבר קצת מתבלבל עם הרגשות שלו, זאת סיבה לעשות כזאת דרמה? עדיין לא מאוחר לך לצאת מהסרט הזה לגשת אליו בחיוך, ללטף לו את הראש ולהגיד "יופי חמודי, התעוררת מהחלום? אתה רואה, הכל בסדר, לא קרה כלום, אני כאן, יש לך משפחה נחמדה, עבודה טובה , חברים, הכל בדיוק כמו שהיה, לך תשתה כוס מים ותתלבש יפה, אנחנו מוזמנים הערב לארוחה אצל ההורים שלך ואתה יודע שאמא שלך לא אוהבת שאנחנו מאחרים, נכון מאמי?"

 

[גארוטה]

משבר אמון? אולי יותר

שעור לחיים? היית כנראה שבויה כל כך במה חושבים עליכם כולם מסביב "זוג מושלם שכזה, הכל מצויין וטוב. הזוג הנוצץ של החבר'ה. המושלם ממש" שגם האמנת בזה למרות שאולי זה לא היה ממש כך ולכן הפגיעה שלך כל כך קשה ויותר מכך ,ההפתעה והתמיהה איך במשבר הרגשי שעבר עליו הוא בחר לפנות לעידוד בשדות זרים ולא אצלך, ופה המקום שלך לשאול למה? בעיני הרבה יותר חשוב להבין את הטריגר למעשיו מאשר את התוצאה ושם גם נמצאת האחריות שלך, הלמידה שלך והניצול של המקרה לתקן ולהבין ולמנף את היחסים למקום טוב יותר ובטוח יותר, ליחסים שמדברים ומשתפים ולא ליחסים שבורחים מהתמודדות כשנתקלים בבעיה. בסופו של דבר הבחירה היא שלך אם להשאר עם הכעס, הזעם והטינה או לפנות מקום להבנה, למידה וסליחה ,כל בחירה שתעשי תיקח אותך למקום אחר בחיים.

 

[קרה גם לי]

קראתי את כולכם

כמה וכמה פעמים. אני מבינה את רוח הדברים. כנראה שאצלנו בפרובינציה האנשים יותר תמימים ואני בניהם, כאלה שמאמינים באהבה ובזוגיות ונאמנות. ונגיד שזה לא כך, אין פה חציה של גבול מסויים? זה בסדר מה שהוא עשה? פלירטים זה סבבה. גם לעשות ביד מול סרט פורנו עם בלונדינית שמנה זה בסדר. אבל לנהל מערכת יחסים שכוללת טלפונים וקביעת פגישות ולהגיד לה "אני אוהב אותך" כולל כל מיני מחוות, זה בסדר? משהו שאמורים לקבל בזוגיות? (והיא אמיתית לגמרי. ילדה בת 19 עם גוף טוב ופנים יפות, מתוסבכת מהחיים שמסתפקת בגבר בן 31, ששולח לה מכתבים ותמונות באינטרנט). הבנתי ת'עבודה שאני צריכה לעשות על עצמי ולהפסיק את הסרטים שבראש שלי. אבל כאן אני שואלת על העובדות. מה, אם לא ידעתי והוא לא נפגש אז הכל בסדר? אלה החיים?

 

[מיציפיצי1]

אני חוזרת - אין עובדות

הכל היה סרט, לשום דבר שקרה שם מאחורי המקלדת והמסך לא היה קשר ישיר לעובדות מציאותיות. את יודעת מה היה קורה איתי אם הייתי תרגשת מכל פעם שבעלי היה מביט בעיניים מזוגגות בפרסומת עם בר רפאלי בלבוש מינימלי וממלמל "אני מאוהב"? אני חושבת שאם תתיחסי לזה בהומור ("אז מה חבוב, שוב אתה מאוהב כמו תיכוניסט זב חוטם במלכת הכיתה?") זה יכול להיטיב עם שניכם...

 

[גבר בעיר]

מה הקשר לפרובינציה

מי קובע מה בסדר ומה לא? רק את ולכן אם תחליטי, גם לעשות ביד מול סרט פורנו עם בלונדינית שמנה זה יכול להיות לא בסדר ולא חסרות נשים שאכן חושבות כך. יחסים וירטואלים הם לא יחסים אמיתיים. זה הפרוש של המילה וירטואלי, מדומה. אם אני אציע לך במקום נופש באילת, סיור וירטואלי במלון הרודס, זה יספק אותך. ודאי שלא. את תצטרכי את להרגיש את האויר, להריח את הריחות, לגעת בספות של הלובי. את לא יכולה לקרוא לזה נופש. אם את משווה את מה שהוא מקבל ממך במציאות ליחסים מדומים באינטרנט אז יקירתי, את בבעיה רצינית. איפה המגע, איפה החיבוקים, איפה השינה המשותפת ואיפה הריחות. במציאות המדומה הוא יכול להיות הכל והיא יכולה להיות הכל, אבל אין לזה שום קשר למציאות. במציאות עובדים דברים חדשים שלא קיימים כשיושבים מול מחשב. אני אשאל אותך עוד שאלה. יש באינטרנט בחורות שמתפשטות מול גברים תמורת כסף. אם הוא היה עושה את זה, היית מרגישה כאילו הוא הלך לזונה?

 

[גבר בעיר]

שכחתי כמובן להגיד לך

שאני נורא אוהב אותך ושבא לי לעשות איתך אהבה לאור הירח כל הסופשבוע הקרוב. אני שולח לך תמונה שלי ואני רוצה שתפנטזי רק עליי בפעם הבאה שאת שוכבת עם בעלך... נשיקות אהובה שלי

 

[גבר בעיר]

ככה זה בוירטואלי

אני יכול להיות מה שאני רוצה ולכתוב מה שעולה לי בראש גם את. אני לא בטוח שבמציאות. זה היה כל כך עובד...

 

[קרה גם לי]

עונה לשניכם

אני נפגעתי מניהול מערכת היחסים הרגשית. מההתמסרות *הרגשית* למישהי אחרת וההסתרה במשך כל הזמן. מזה שהוא בלב ידע שהוא מאוהב באחרת ושהיא עושה לו כל כך הרבה והוא המשיך את זה והסתיר את זה. גם מזה שלא היתה לו בעיה לקבוע להיפגש איתה שבוע אחרי שילדתי. ברור לי ותמיד היה לי ברור שאין ולא היה שם כלום. אבל הוא הרגיש שהיה והסתיר. זה משבר האמון. בדיוק כמו שכותבת פהבפורום הרוחנית. היא משקפת די יפה את המצב.

 

[Betterfly]

אהובי

מכל המחזרים הרבים, אתה היחיד שהחזיר את הניצוץ לחיי. מצרפת לך תמונה שלי מחייכת, once again.

 

[reko]

איפה כאן הבגידה בפועל??

אין בגידה ואין כלום. לחזור לשיגרה.

 

[מריוס זכריה]

כן לבטא את הכעס

ניחוש: אני חושב שאולי את לא מעזה להביא לחדר הטפולים את כל הכעס שלך.אולי את חושבת שזה לא יפה (אתם הרי זוג מושלמים). אולי את לא סומכת עליו שיעמוד בזה. אבל אין מנוס. את הכעס והכאב צריך להוציא, גם אם חמש פגישות רק תצעקי ותבכי. בשביל זה יש טיפול. הוא יצטרך לעמוד מול זה, להכיל אותך, ובאיזה שהוא שלב תשתחררי מהפגיעה. מריוס

 

[קרה גם לי]

זוג מושלם

כתבתי את המשפט בציניות גמורה. אז, פעם, לפני הכל, חשבנו שהכל מושלם. היום ברור לנו כמה האמנו לעצמנו, למשהו שהוא לא נכון. ואני מעזה מאוד לכעוס ולהטיח. אמרתי הכל, בבית וגם שם בטיפול. מה אני חושבת עליו ועליה ועל שניהם ועל עצמי... יאמר לזכותו שהוא עומד בזה יפה. בולע המון רוק וממשיך לעבוד קשה כדי לתקן. הוא באמת בן זוג טוב. אני זו שמתקשה לסלוח לעצמי על התמימות שחייתי בה והובילה אותי לפגיעה. אני מחיה את זה כדי להשאיר אצלי מתח כדי לא להיפגע שוב. אגב, המטפלת אומרת שזו תגובה מאוד טבעית לטראומה ומה שאני חוויתי הוא ממש טראומה. קיבלתי שוק טוטאלי מהסיפור. הרי האיש גרם לי כל השנים להאמין שאני כליל השלמות עלי אדמות ואין אף אחת המשתווה לי בעולם. וההתפכחות קשה...

 

[מריוס זכריה]

מי בדיוק גרם לך להאמין בזה? לא הוא.

"זוגות מושלמים" (הציניות הייתה מובנת לי) מורכבים מ"אנשים מושלמים". "אנשים מושלמים" גדלית ב"משפחות מושלמות", עם "הורים מושלמים". מוכר לך? לאור מה שכתבת, אני חושב שכעסך יוצא עליו, ועל עצמך, ואולי הוא בעצם הכעס על מי שגידל אותך תוך שימת דגש יתרה על רושם חיצוני וקבלה חברתית, על חשבון הצרכים הרגשיים האמיתיים. אם כן, את יכולה בהחלט להניח קצת לקטע הזוגי ולקחת את הטיפול אליך, לעצמך, לבדוק על מי ועל מה את באמת כועסת (לא על זה שהיית "תמימה", זה סתם תרוץ). הילדות שלכם קטנטנות. אולי גם אתם מחנכים בצורה דומה? הדברים הללו עוברים הרבה פעמים מדור לדור. זה זמן מצוין לעצור ולבדוק את סגנון ההורות, מה אתם רוצים שיהיה שם, וכולי. יש לך איפה לבדוק, לכי על זה. מריוס

 

[קרה גם לי]

צודק לגבי טיפול לעצמי

כבר הבנתי שאני זקוקה לזה. על מי שגידל אותי מזמן הפסקתי לכעוס. אין לי כוח לזה יותר

מעדיפה לשחרר. תודה על ההתייחסות