רק לעופר מותר להתפלסף???
או שגם לנו?! בסופו של דבר, גם הנושא הזה מגיע לאם-כל-הדילמות: שאלת המצוי והרצוי הידועה לשימצה... על המצוי אין מה להכביר מילים. כולנו שומעים את הרדיו בישראל ואוזנינו מאפירות לעיתים מרוב ייאוש... על הרצוי - יש-גם-יש להכביר מילים (או יותר נכון - להשחית מילים... ובכל זאת): כמובן שהרצוי הוא שדרן קולח, רהוט, דובר עברית נכונה ותקנית אך עם זאת שאינו מנותק מהסלנג ומהשפה היומיומית, בעל קול נעים והגייה נכונה, שיודע לשחק עם האינטונאציות אך בו בזמן לא נשמע כמו קריין פרסומות בקניון וכמובן-כמובן - אחד כזה שיש לו מה להגיד!!! אינטיליגנט, מעורב בנעשה במדינה, עם הגיון בריא ויכולת אילתור, עם הומור במידה ורצינות במידה, שיודע לנצל את מומנט האינטימיות של הרדיו אך מאידך לא הופך ל"רדיו שכונה", שיודע מתי להגיד מילה ומתי לשתוק!!! (מה שנקרא ברדיו - לתת למוסיקה לדבר), שיש לו כבוד למאזינים, לשידור, למרואיינים, למדיה... וזה נכון אגב, לעניות דעתי, לגבי שדרן חדשות / מגיש שירים / שיפטר / בעל תוכנית אישית / בבוקר / בערב / בלילה / באוויר / בים / וביבשה! עכשיו צא ומצא אחד כזה. בהצלחה!! (ולשון הזכר היא כמובן רק מפאת נוחות. הדברים אמורים באותה מידה גם לגבי בנות המין הפחות חזק פיזית). ולשאלתך בעניין ה"אההה...". בהנחה שאתה מעט מתקשה למצוא את השדרן האולטימטיבי שלי - ה"אהה..." של השדרן שלך יהיה נסבל אם לפחות מה שהוא אומר בין "אההה..." ל"בההה..." הואהה מענייןההה מאוד! (ואם הוא משמיע אלוויס פרסלי, יש לו עוד נקודת זכות). סאלאמת!