Evil sinner
New member
מרש חתונה שונה
"עוד 3 ימים את מתחתנת ואני גאה בך ששמרת עצמך לחתונה" בן זונה- הוא מקניט ואני בקושי עומדת ישר, שוב צמרמורת בבטן התחתונה ושרירים בין רגליי מתכווצים בכאב, בתולה הא? עד שהכרתי אותך, הפאזל של חיי היה כמעט מושלם, לימודים אקדמיים, עבודה נחשבת ורווחית, הרבה חברים ואהבת חיי שעמה אני עומדת להתחתן. מה חסר? יש לי הכל. אבל כדי להתחתן בכנסיה היוקרתית ביותר [ובפחות מזה לא אסתפק] צריך לעבור מפגשים עם הכומר [...] וארוחות משותפות, להראות רצינות ומסירות, קטן עליי. אני והארוס מופיעים תמיד בהופעה מוקפדת, שלובי ידיים, אני חסודה וצנועה, ורק מבטיי מבהירים לך על המופקרת הקטנה שבתוכי שרוצה לקרוע ממך את הגלימה. איך היית מישיר אליי מבטים כשאף אחד לא הסתכל ואני הייתי נקרעת מבפנים ונועצת ציפורניים בבשרי. קח אותי. עכשיו. לפני הטקס נשלחנו כל אחד לוידוי, להתנקות מחטאנו לפני ברית הנישואים. "סלח לי אני כי חטאתי" "דברי בתי" "לאחרונה אני מוצפת בתחושות מוזרות" "למשל?" "אני רוצה שתזיין אותי" "סליחה?" התחלת להשתנק ולהשתעל לזמן מה. מעולם לא הייתי כזו ישירה, אבל אני חייבת, כל גופי כואב, קח אותי,זיין אותי, פתח אותי, פלח אותי, קרע אותי, נשוך, מצוץ, אהוב... אני מתפוצצת. "אתה מבין אבי? כשהייתי קטנה לימדו אותי שיש לקיים כל אשר מבטיחים, אחרת ההבטחה הופכת לשקר" "אכן" "ולכן אני רוצה שהזין שלך יקיים את מה שהבטיחו לי עיניך" הוא יבטל לי את החתונה. הוא יבטל לי את החתונה ויכריז עליי כאישה בלתי כשירה לנישואים, לא אכפת לי, אני רוצה אותך עכשיו. "אולי עדיף שהאב ג'פרסון ימשיך איתך בשיחה זו" אך הוא לא קם ממקומו, הרגשתי את נשימותיו הכבדות וידעתי כי הוא שואף לקירבו את ריח רטיבותי, התשמתי גם אני, מריחה את זיעתו ונושכת שפתיי. בוא אליי. ************************************************* הבד הלבן מתוח על עורי, ושרשרת פנינים מעטרת את צווארי כשכל שיערי משוך מעלה בכדי שתראה את גבי החשוף, וכי אינך יודע שדרשתי להנמיך את סף שמלתי כדי שתוכל לראות התחלה זעירה של חריץ עכוזי החצוף, להתסיס אותך עוד. תן לי את מבוקשי. המוזיקה מתחילה, אני מתחילה ללכת והמעבר עוד ארוך, הפעם עליי להסתכל בעיניך ואין שום סיבה שאסיט מבטי קדימה, ושוב אתה מספר לי על כל מעללי זימתך, לו רק יכולת. צעד, אתה מטיח אותי על הקיר ואני מרגישה מבעד לגלימה את קשיחות איברך, אוחז חזק בכתפיי ונושק לי בתובעניות, נושך את לשוני ומוצץ את שפתיי... עוד צעד ועוד אחד, אתה תולש את כתפיית שמלתי השמוטה ולש את שדיי, אני מכניסה ידיי תחת גלימתך להרגיש את עורך החם והנעים, אני צריכה אותך בתוכי עכשיו, כולי מסוחררת, עוד צעד, אתה קורע בשיניך את שרשרת הפנינים וממולל חלקן על פלג גופי העליון, על משקעיי צווארי, פיטמותיי, טבורי, ולשווא מנסה להכניס אותן לתחתוניי, אני לא לובשת. אתה מסיר מעליי את שמלתי ופושט גלימתך, אתה נלחץ אליי וכך אנחנו דוממים דקות ארוכות, שאיברך על ירכתיי ביטני והבל נשימתך עוטף אותי, אתה מוחץ אותי אל הקיר ועוד מעט אין לי אוויר לנשימה. עוד שני צעדים ואני כבר ליד בעלי המיוחל... אתה מרים אותי כנגד הקיר אוחז בעגבותיי חודר אליי ומזיין אותי במרץ, אגנך נע במהירות בלתי אפשרית ואני שורטת ולופתת ומנשקת כל פיסת עור המוגשת לפי הפעור, גל אור עצום פוגע בי ומפוצץ אותי באלפי גוונים וצלילים אני מכווצת את שריריי הפנימיים, כמעט נועלת אותך בתוכי ואתה כשקיבלת אישור, גומר בתוכי טלטלה עצומה, ונשאר בפנים לעוד רגעים ממושכים. והנה אני מקודשת, עד שהמוות יפריד ביני לבינו, ואתה עוד חייב לי. לשזור אמת במחשבותיי הטמאות.
"עוד 3 ימים את מתחתנת ואני גאה בך ששמרת עצמך לחתונה" בן זונה- הוא מקניט ואני בקושי עומדת ישר, שוב צמרמורת בבטן התחתונה ושרירים בין רגליי מתכווצים בכאב, בתולה הא? עד שהכרתי אותך, הפאזל של חיי היה כמעט מושלם, לימודים אקדמיים, עבודה נחשבת ורווחית, הרבה חברים ואהבת חיי שעמה אני עומדת להתחתן. מה חסר? יש לי הכל. אבל כדי להתחתן בכנסיה היוקרתית ביותר [ובפחות מזה לא אסתפק] צריך לעבור מפגשים עם הכומר [...] וארוחות משותפות, להראות רצינות ומסירות, קטן עליי. אני והארוס מופיעים תמיד בהופעה מוקפדת, שלובי ידיים, אני חסודה וצנועה, ורק מבטיי מבהירים לך על המופקרת הקטנה שבתוכי שרוצה לקרוע ממך את הגלימה. איך היית מישיר אליי מבטים כשאף אחד לא הסתכל ואני הייתי נקרעת מבפנים ונועצת ציפורניים בבשרי. קח אותי. עכשיו. לפני הטקס נשלחנו כל אחד לוידוי, להתנקות מחטאנו לפני ברית הנישואים. "סלח לי אני כי חטאתי" "דברי בתי" "לאחרונה אני מוצפת בתחושות מוזרות" "למשל?" "אני רוצה שתזיין אותי" "סליחה?" התחלת להשתנק ולהשתעל לזמן מה. מעולם לא הייתי כזו ישירה, אבל אני חייבת, כל גופי כואב, קח אותי,זיין אותי, פתח אותי, פלח אותי, קרע אותי, נשוך, מצוץ, אהוב... אני מתפוצצת. "אתה מבין אבי? כשהייתי קטנה לימדו אותי שיש לקיים כל אשר מבטיחים, אחרת ההבטחה הופכת לשקר" "אכן" "ולכן אני רוצה שהזין שלך יקיים את מה שהבטיחו לי עיניך" הוא יבטל לי את החתונה. הוא יבטל לי את החתונה ויכריז עליי כאישה בלתי כשירה לנישואים, לא אכפת לי, אני רוצה אותך עכשיו. "אולי עדיף שהאב ג'פרסון ימשיך איתך בשיחה זו" אך הוא לא קם ממקומו, הרגשתי את נשימותיו הכבדות וידעתי כי הוא שואף לקירבו את ריח רטיבותי, התשמתי גם אני, מריחה את זיעתו ונושכת שפתיי. בוא אליי. ************************************************* הבד הלבן מתוח על עורי, ושרשרת פנינים מעטרת את צווארי כשכל שיערי משוך מעלה בכדי שתראה את גבי החשוף, וכי אינך יודע שדרשתי להנמיך את סף שמלתי כדי שתוכל לראות התחלה זעירה של חריץ עכוזי החצוף, להתסיס אותך עוד. תן לי את מבוקשי. המוזיקה מתחילה, אני מתחילה ללכת והמעבר עוד ארוך, הפעם עליי להסתכל בעיניך ואין שום סיבה שאסיט מבטי קדימה, ושוב אתה מספר לי על כל מעללי זימתך, לו רק יכולת. צעד, אתה מטיח אותי על הקיר ואני מרגישה מבעד לגלימה את קשיחות איברך, אוחז חזק בכתפיי ונושק לי בתובעניות, נושך את לשוני ומוצץ את שפתיי... עוד צעד ועוד אחד, אתה תולש את כתפיית שמלתי השמוטה ולש את שדיי, אני מכניסה ידיי תחת גלימתך להרגיש את עורך החם והנעים, אני צריכה אותך בתוכי עכשיו, כולי מסוחררת, עוד צעד, אתה קורע בשיניך את שרשרת הפנינים וממולל חלקן על פלג גופי העליון, על משקעיי צווארי, פיטמותיי, טבורי, ולשווא מנסה להכניס אותן לתחתוניי, אני לא לובשת. אתה מסיר מעליי את שמלתי ופושט גלימתך, אתה נלחץ אליי וכך אנחנו דוממים דקות ארוכות, שאיברך על ירכתיי ביטני והבל נשימתך עוטף אותי, אתה מוחץ אותי אל הקיר ועוד מעט אין לי אוויר לנשימה. עוד שני צעדים ואני כבר ליד בעלי המיוחל... אתה מרים אותי כנגד הקיר אוחז בעגבותיי חודר אליי ומזיין אותי במרץ, אגנך נע במהירות בלתי אפשרית ואני שורטת ולופתת ומנשקת כל פיסת עור המוגשת לפי הפעור, גל אור עצום פוגע בי ומפוצץ אותי באלפי גוונים וצלילים אני מכווצת את שריריי הפנימיים, כמעט נועלת אותך בתוכי ואתה כשקיבלת אישור, גומר בתוכי טלטלה עצומה, ונשאר בפנים לעוד רגעים ממושכים. והנה אני מקודשת, עד שהמוות יפריד ביני לבינו, ואתה עוד חייב לי. לשזור אמת במחשבותיי הטמאות.