"מרשי", "מרשתי"

[עלה אדום]

"מרשי", "מרשתי"

ציטוט מ-YNET; מאמר על בועז יונה (פרשת "חפציבה") ששוחרר מהכלא מוקדם מהצפוי: "נורמטיבי" (שם התואר החביב על עורכי הדין בתיאור מרשיהם המושחתים במיוחד) (סוף ציטוט). כינוי הנאשמים "מרשי" ו"מרשתי" כאילו היו אדונים וגבירות נכבדים ונכבדות - צורם, לפחות בעיניי. מאיפה הביטוי הזה נכנס לעברית? מתי? האם יש עוד עיסוקים שבהם המועסקים מכנים את מעסיקיהם בכינויים מתרפסים למיניהם כגון "מרשי" ו"מרשתי"? שפה יוצרת תודעה, כבר דיברו על זה כאן ...

 

[אנילי מילי]

מעניין. אף פעם לא ראיתי בכינוי

'מרשי' כינוי מתרפס. עד כמה שאני מבינה, 'מרשה' הוא אדם שהפקיד את ענייניו (המשפטיים) בידי שליח=עורך דין. השולח הוא המרשה, והמורשה הוא מיופה הכוח שפועל בשמו. אבל אני מסכימה אתך, שהשימוש המאוד נפוץ ב'מרשי' בתקשורת בפי עורכי דין, במקום להשתמש בשם האדם או במעשים שעשה, מעצבן. לא משום שיש פה התרפסות, אלא משום שזהו חלק ממכבסת מילים: לא הנאשם ברצח, בשוחד, באונס, אלא מרשי.

 

[Amirmel]

לא מכבסת מלים

"מרשי" הוא אכן מי שנתן לי הרשאה (=ייפוי כוח), והמורשה הוא בא כוחו. מי שאינו מצוי בעולם המשפט ונתקל בשפה המשפטית רק מהתקשורת רואה את השימוש בביטוי כמעט רק כשמדובר בסניגורים במשפטים פליליים, אבל השימוש בו נפוץ מאוד כיוון שהוא מבהיר מיד את מהות הקשר, ומה עניינו של עורך הדין בסיפור. למעשה, כמעט כל מכתב שיוצא מתחת ידי נפתח "הריני לפנות אליך בשם מרשי, מר פלוני אלמוני".

 

[daviduuu]

לענ"ד זו מילה נימוסית ויפה מאין כמותה.

 

[עלה אדום]

זה מה שהיה לאב"ש (1965) לומר בנושא

מֻרשה ז. מיֻפה כח, מי שקיבל הרשאה להופיע או לפעול בשם אחרים בענין מסוים: מֻרשה לפעולות הקרן הקימת בבתי הספר. ועדת מֻרשים. - בית מֻרשים, בית נבחרים, פרלמנט, כנסת; מוסד נבחר של מֻרשי העם במדינה דמוקרטית, המוסמכים לדון ולחוקק חוקים למדינה. מֻרשון ז. פרלמנט, כנסת, בית מֻרשים... מֻרשוני ת. פרלמטרי, של מֻרשון: סיעות מֻרשוניות... ------------ ------------- ---------------- אז מתבקשות כמה שאלות: מי כינה את הפרלמנט בעברית "בית מורשים" ומתי? (זה לא תפס, חבל. שפה יוצרת תודעה, אמרנו. תארו לכם "בית מורשים" במקום "בית נבחרים"...) מתי התחילו להשתמש ב"מרשי" "מרשתי" בשפה המשפטית והאם זה תרגום ישיר משפה אחרת? מתי מושג זה 'נוּכס' (בלעדית?) לשפה המשפטית? עובדה היא שיועצי מס, רופאים, מתווכים, סרסורים, עורכי חופות וקידושים וכיוצ"ב לא מכנים את הקלייננטים שלהם "מרשי" ו"מרשתי". ולדוידו - העובדה שמדובר במילה כל כך מנומסת ומכובסת - היא היא שהטרידה אותי מלכתחילה. עכשיו, שאני רואה מה הייתה הכוונה המקורית ולאן המילה התגלגלה - זה דווקא מחזק את אי הנחת.

 

[Amirmel]

מערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו

שונה ממערכות היחסים בין בעלי המקצוע האחרים שמנית ללקוחותיהם. מהות עבודת עורך הדין היא לפעול כשלוח של הלקוח ולפעול בשמו. לכן הוא מורשה והוא דובר בשם מרשו (או שולחו - גם בביטוי הזה משתמשים אם כי פחות כי הוא פחות "מפוצץ"). השירות של בעלי מקצוע אחרים אינו מתבטא בדרך כלל בדיבור בשם הלקוח. גם לגבי עורכי דין, הביטוי "מרשה" או "שולח" מתייחס כמעט תמיד לייצוג ולא לפעולות אחרות. לאלה משתמשים בד"כ בביטוי "לקוח".

 

[daviduuu]

מילה מנומסת - מטרידה?!

אגב, למה את מתכוונת במילה 'מכובסת"? מדובר כאן במונח משפטי טהור. את לא מצפה שעורך דין יגיד משהו בסגנון: "חשודי"; מואשמי; התפקיד של הסנגור, כפי שאת ודאי יודעת, הוא לייצג חשוד. 'מרשי' הוא התואר המשפטי ההולם לשימוש כלפי האדם שהסנגור מייצג אותו.

 

[עלה אדום]

כפי שאתה רואה

"מרשי" ו"מרשתי" לא נולדו כ"מונח משפטי טהור". הם התקבעו ככאלה וכך מקובל להשתמש בהן כיום, אבל ייתכן שזה לא השימוש הבלעדי בהן מאז ומעולם בשפה העברית. מאחר שאנחנו בפורום השפה העברית, ולא בפורום נימוסים והליכות, יהיה מעניין אם נוכל להמשיך את הדיון בשאלת השימושים במילים אלו, ואולי במילים נרדפות שהיו מקובלות בזמנים אחרים, ואולי בהשוואה למילים מקבילות בשפות אחרות - והכל תוך דגש על הלשון עצמה וגלגוליה.

 

[עלה אדום]

תשובת האקדמיה ללשון העברית

אולי יעניין אתכם ואולי לא,
פניתי בנושא גם לאקדמיה, וזו התשובה שקיבלתי:

בירור במאגרי המילון ההיסטורי מעלה שהמילים מַרשה ומורשה כמונחים משפטיים מופיעים כבר בספרות הגאונים בהקשר של מינוי שליח: "שמי שמרשה [את] חבירו ולאחר שיתן לו הרשאה נמלך ומבקש לבטלה ומרשה אחר יש לו רשות" (הלכות "ראו" ממונות; כאן מדובר בפועל בצורת בינוני). גם הרמב"ם משתמש במילה הזאת (הדוגמה מובאת גם במילון אבן שושן) בהלכות שלוחין ושותפין: "וכן מי שנתחייב לו חבירו שבועה אינו יכול להרשות אחר עליו ולהשביעו שאין שם דבר שיקנה לו ואין אדם מרשה על תביעת דברים..." (ג, ה).
אשר ל'מורשה' – יש שימוש במונח הזה בספרות הקראים מראשית האלף השני לספירה.
אצל פרשני הרמב"ם מצאתי שימוש בזוג המונחים, למשל: "שאין זה אלא בין המורשה והמרשה, כלומר שהוא לתקנת המרשה שלא יוכל המורשה להחזיק בממון..." (כסף משנה, המאה הט"ו-ט"ז)
המונח מורשה מקביל למונחים מיופה כוח או בא כוח. מכאן קצרה הדרך לשימוש במונח זה לציון נציג, ציר. שימוש זה מופיע במאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה בסוף המאה התשע-עשרה. ייתכן שהוא התפתחות פנימית בעברית וייתכן שהושפע מן הרוסית, כפי שעולה מבדיקתה של עמיתתי ד"ר קרן דובנוב (שהיא דוברת רוסית): מילה הקרובה ברוסית היא poverennyj, משורש ver שעניינו אמונה ונאמנות. למילה זו ולמילה מורשה שתי תכונות משותפות: (1) צורת בינוני סביל; (2) שימוש בשתי המשמעויות 'מיופה כוח של מישהו', 'ציר/נציג, כגון של ממשלת מדינה כלשהי'.
אפשר לשער שהמונח מרשה נכנס לתחום המשפטי קודם כול בהקשר האזרחי ולאו דווקא בהקשר הפלילי. עורכי דין מייצגים את לקוחותיהם בבירורים ברשויות וכדי לעשות זאת הם נעשים מיופי כוח של לקוחותיהם. סביר שמן ההקשר הזה התגלגל השימוש גם אל הדיונים בבית המשפט ומכאן גם אל התחום הפלילי.
בברכה
רונית גדיש

תודה לרונית גדיש, וחג שמח לכל באי הפורום.