תשובות קצרצרות
רק הבהרה: אינני מתכוון להמשיך בדיון הזה. אני לא אוהב את ההתעסקות האובדנית שאימצנו לעצמנו בפוליטיקה קטנה. מפלגה צריכה לדעת לתת למנהיגה הזדמנות להוביל אותה לבחירות ולעמוד מאחוריו עד (לפחות) אחרי הבחירות. מרצ בעיני היא בית להבעה וקידום אידאולוגיה מסוימת. יש כל כך הרבה עשייה שיש לקדם בעזרת המפלגה שכל התעסקות בפוליטיקה פנימית ניראה לי מיותר בצורה מחרידה. נוער מרצ (שכבר סיימתי את חברותו בו) בוודאי חייב להרחיק עצמו מכל פוליטיקה פנימית ולהיות שופר אידאולוגי בלתי-פרסונלי בתוך מרצ ותו לא. סיפור הרשימה השחורה: פעילת מפלגה שלחה ליו"ר המפלגה דואל בו היא מפצירה בו להיפגש יותר עם חברי מפלגה, דבר שלטעמה הוא לא עשה מספיק, היא צירפה לדואל שלה רשימת חברי מפלגה איתם היא מציעה לו להיפגש. ברשימה היא ציינה ליד כל שם תיאור קצר, לדוגמה: "חסר כוח, אך מאוד אידאולוג". גורם במפלגה שהגיע לידו הרשימה הזאת הוציא הודעה לעיתונות כאילו מדובר ברשימת חיסול של ביילין שיצאה תחת ידיו או תחת ידי מישהו ממשרדו. ביילין הוא פוליטיקאי נקי. הוא הרחיק ביד רמה מאוד את ניצני השחיתות שהחלו להתפתח במרצ (ויש עוד דרך לעשות על-מנת להרחיק את כולם). אני מסכים שהוא פוליטיקאי מנוסה ולעיתים גם טקטיקן לא רע בכלל. אינני רואה את הכינויים האלו ככינויי גנאי, כל עוד הם נמצאים בתוך גבול יושר מסויים שביילין נמצא בתוכו. יתרה מזאת, אני חייב לציין כי התחושה שאני תמיד מקבל מביילין, ואפילו בצורה חזקה יותר כאשר אני שומע אותו מדבר "בחדרי חדרים", היא תחושה של שליחות אידאולוגית ועניין בלתי פוסק בדיונים אידאולוגיים פרופר. וזו גם הציפייה שהוא מקרין כלפי הסביבה שלו (לפחות איך שאני מרגיש). כוחה של מרצ היא בחדותה. אין לי בעיה עם מנהיגים חדים. אגב, בניגוד לאלוני, ביילין יודע להביע ביקורת חדה באותה מידה, אך מבלי לרדת לפסים אישיים והכללות.
