המציאות איננה בולאנית שחור או לבן
כפי שניסית לציירה. המציאות מכילה תחום רחב ואינסופי של אפשרויות.
זה לא שאתה צורך הכל או צורך כלום. יש מנעד רחב של טווח נאה באמצע.
לדוגמא אם אתה מרוויח X, אבל לומד לחיות מ- 80% הכנסתך למשל,
אין הדבר אומר שאתה חיי בדוחק, רחוק מכך.
אוכל להשתמש על עצמי בתור דוגמא, כדי להסביר אך מבלי לחשוף את
הפרטים המספריים כמובן:
אשתי ואני חיים טוב, כנראה יותר מרוב הישראלים. בעיקר הדברים גרים בוילה
לא זולה במושב בשרון על כל המשתמע מכך (ואין הלוואות עליה כן),
באיזור מגורים יקר גם, נוסעים על רכבים חדשים מדי שנתיים, מבלים בחופשות
בשפע בארץ ובחול, אוכלים במסעדות כמו מלכים. לא חסר כלום בבית, סלון
אשתקד קנינו במאה אלף שח בקירוב. זה כדי לקבל פרופורציה.
המטרה להראות ולהוכיח, שבחיי סגפנות של ממש אין.
כשמשווים את קצב הצריכה החודשי של משק הבית שלנו, אנחנו עמוק בתוך
העשירון העליון. לא יודע באיזה מאיון בדיוק אבל איפה שהוא להערכתי בין אחוזון
90-95 סדר גודל גס. באמת דוגמא שרוב האנשים שמכירים מוכנים לאמץ בשתי
ידיים. משמע, אינני סגפן ובטח שלא מסכן. רחוק מכך.
אבל איך זה שעדיין יש ברשותנו ממון רב (ביחס) לגילנו ?
שהרי לא ירשנו כלום - הורי שיבדו לחיים ארוכים עודם בחיים וכך גם של אשתי.
לא בצענו אקזיט, אני ואשתי עובדי מדינה שכירים. ומעולם לא מילאנו
פיס או לוטו.
כל ההון שצברנו מקורו למעשה כלול בתוך 7 הכללים שמופיעים בספר,
ועוד אחד שלא מופיע בספר (שהוא השקעות הון ונדון בספרים אחרים).
אגב את הספר המומלץ קראתי לראשונה במקרה לפני חצי שנה, בדיעבד הבנתי
שאני ואשתי מיישמים את מה שמופיע בו, אך מבלי שאף אחד טרח ללמדנו.
למעשה רוב העשירים לא למדו את החומר היכן שהוא, גם עבורם זה יותר מזל
משכל ואולי גם להפעיל את הראש ולחשוב. מודה כי הרקע האקדמאי שלי
הוא מתמטיקה אז לבטח הדבר עזר .
אז איך מצליחים להגיע לכך בכל זאת ?
הכיצד ניתן גם לחיות טוב וגם לצבור הרבה הון ?
איך עושים גם וגם ?
שעור במתמטיקה ומספרים:
בשל פעולה נכונה לאורך השנים, אנו כיום צורכים סביב מחצית מכלל מקורות
הכנסותינו כולם גם יחד, ולכן ממשיכים לצבור מהר יחסית - בגלל העודף שנוצר.
ההסבר הוא, שככל שצבר ההון גדל, הוא צומח גם בריביות שהוא מייצר בעצמו.
באיזה שהוא שלב ההון מספיק גדול, עד שהריביות שהוא נושא גדלות בעוצמתן על
החסכון שאנו מייצרים מהשכר לבדו. וכך ההכנסה הכוללת שלנו (שכר פלוס
ריביות מהון) גבוה , שמאפשרים גם לחיות טוב, אבל גם להמשיך ולחסוך
הלאה.
הפרקטיקה היא מעניינת:
אמנם בהתחלה כשאין לנו שום צבר הון, כשאנו צעירים, נגיד בני 21, ישנו בלית
ברירה הכרח לייצר את ההון הראשוני, וזה יכול להגיע אך ורק ממקור אחד שזה
ההכנסה הפנויה שהשארנו בצד ולא צרכנו אותה מהמשכורת. משמע שאת התנופה
הראשונית בחיים אין ברירה, אלא לייצר בצעירותנו משכר נמוך וזה קשה.
אבל אחרי שעוברים את שלב המאוץ הראשוני, נגיד אחרי העשור ראשון,
המשכורות גדלות וצבר ההון עצמו מתחיל להרים את הראש, ואז אפשר לשחרר
את הרסן בהדרגה אט אט. כיום ההכנסות שלנו מריבית גבוהות עד שהן לבדן
מנפחות את צבר ההון בצורה נאה, ואינני צריך לחסוך כל כך הרבה מהמשכורת
השוטפת (למרות שאני עושה זאת בכל זאת - התרגלתי) שהרי כח האינרציה
האחוזי עובד במלוא תפארתו פה.
הבנה במתמטיקה בסיסית של אחוזים, של ריבית דריבית, ומיד מבינים שזהו
רק מאמץ ראשוני שנדרש בהתחלת הקריירה, עד שמשיגים את המסה
הקריטית הראשונה, נגיד המיליון הראשון, והשאר כבר טס לבד אחרי זה
כטייס אוטומטי. שב קצת עם אקסל ושחק עם זה, תלמד איך הדבר עובד.
אז אם לתקן את הרושם המוטעה וחוסר ההבנה הכמותית:
לא מדובר פה בחיים ארוכים בלתי נגמרים של 40 שנות סגפנות בלתי נלאות.
חלילה. אלא שצריך לייצר את המסה הקריטית הראשונה באמצעות מאמץ
התחלתי, נקרא לכך סגפנות גילאי 20 עד 30, אך כשמגיעים לסף מסוים משם
אפשר כבר לשחרר וזה טס נהדר.
זה משהו שלא מלמדים בבית ספר, ולצערנו גם לא ההורים כי הם בעצמם בורים
גמורים בתחום. לכן אני שולח אתכם באהבת חינם לקרוא ספרים שיעבירו לכם את
הידע במרוכז ובמתומצת. דוקטורט בשווי של עשר שנים אבל בקריאה מרוכזת
של כמה ימים. כמה מאות עמודים מספר או שניים.
שני ספרים, תתחילו מהם. את שמות שניהם העברתי כאן בשרשור זה.
מבחינתי זו שליחות, זו האפשרות שלי להחזיר לחברה בחזרה בלי כל עלות
או מאמץ. קצת זמן שאני שם פה על המקלדת ותו לא. זוטה.
שימו לב שברגע שיש את המיליון הראשון, הוא לבדו מייצר נטו אחרי מיסים
כ- 40 אלף שח ריבית נטו (4%). זה כבר מצטרף לחסכון ולצבר הון שלא
מהמשכורת שלנו.
כשיש את המיליון השני, הוא מייצר לבדו 80 אלשח שח בשנה נטו.
כשיש כבר 5 מיליון, הם מייצרים לבדם 200 אלף שח בשנה נטו ריבית,
שלא מהמשכורת, והם ממשיכים לתפוח לבדם ולעבוד עבורנו.
כשיש כבר 10 מיליון הם מייצרים 400 אלף שח בשנה רק ריבית נטו.
אני מקווה שהתמונה מתחילה לחלחל אט אט בקרב הספקנים איך זה עובד
ומדוע הסגפנות נדרשת רק בתחילת הדרך של המאוץ הראשוני,
ושאחרי זמן מה זה רץ גם בלי מאמץ סגפני ניכר, או בכלל.
למרות שאני תמיד בעד התנהלות כלכלנית הדוקה ולא פזרנית.
אז מה המאמץ שאני כן עושה היום ?
למשל אני קונה לאשתי רכב חדש כל שנתיים בכ- 140 אלף ש"ח, ומסתפק בזאת,
ולא קונה לה בימר או מרצדס בחצי מיליון שח, גם אם אני תאורטית יכול.
זה המאמץ הסגפני של אדם במעמדי. הוא מוותר על המרצדס לטובת
משהו זול ופרקטי יותר, אבל לא רכב אשפתות בשקל תשעים חבוט וגמור.
בגיל 20 הסגפנות שלי באה ליידי ביטוי בנסיעה על טרנטה ב 5000 שח.
בגיל 30 הסגפנות שלי בא ליידי ביטוי ברכב משומש סביר בעלות 26 אלשח.
בגיל 40 הסגפנות שלי באה ליידי ביטוי בויתור על המרצדס היוקרתית
והסתפקות ברכב משפחתי צנוע ב- 140 אלשח.
או איך שהעשירים אומרים:
they live well below their means.
וזה בדיוק מה שעשיתי לכל אורך חיי. היה X כסף, טרחתי תמיד להוציא פחות מ X.
השתדלתי שזה יהיה הרבה פחות מ X. והיום אני קוצר את הפירות
בענק. עברתי את הנקודה הקרטית של צבר ההון שמכאן והלאה הוא כבר
עובד לבד. ולמרות זאת אני עדיין מסוגל לזכור איך מתנהלים, קרי עדיין חוסך עוד
גם מהשכר. לא חייב, אבל עושה את זה מתוך הרגל ומשמעת קפדנית.
התרגלתי.
מסתבר שכך העשירים עובדים גם. המחקר גילה.
זה לא צרוף מקרים.