מרד גיל שנתיים?

ב ה י ר

New member
מרד גיל שנתיים?

שני בת שנה ושמונה באופן שיטתי זורקת את הצלחת שלה בסיום או באמצע הארוחה ניסיתי לא להעיר , להעיר, להוציא אותה מהכיסא ולאסוף איתה את האוכל והכלים, בפעמים הראשונות היא אספה זה היה ניראה לה משחק היא זורקת אני מורידה אותה מהכיסא ואנחנו אוספות יחד...באיזה שהוא שלב היא השתעממה ולא רצתה לאסוף איתי ניסיתי להתעקש לקחתי לה את היד וכיוונתי אותה למזון שהיא זרקה בכדיי להראות לה שבכל מקרה היא חייבת לאסוף. הקטנה שלי השכילה ולמדה וברגע שאני מובילה לה את היד לאסוף את מה שנפל היא כבר לא מוכנה לקמץ את אגרופה ולאסוף אלא מנופפת לי ביד בהפגנתיות. אז הפסקתי, היא זורקת ואני מנקה תוך כדיי אמירות כועסות מיצידי ואילו היא משועשעת עם עצמה ואחריי כמה דקות באה אליי לחיבוק ליראות שאני לא כועסת, אני מתרצה, מתלוננת בפניה ומחבקת (איך אפשר שלא...) זה מתסכל אותי .... הארות יתקבלו בברכה.
 

irisgh

New member
להוריד את הצלחת עוד קודם.

(זה פטנט רק להורים שלא לחוצים מכמה הילדה אוכלת). לקח לנו הרבה זמן להבין, שכשיניב גומר לאכול, הוא נהנה לשחק. והיה חבל לנו על כל טיפה של ויטמינים.. ותאמיני לי, ממש אין לו בעיה של משקל נמוך או משהו. בכל אופן, כשהוא היה רעב הוא אכל, אח"כ התחיל לשחק. מה עושים? מתבוננים בה היטב, תוך אכילה. לרוב, לפני הזריקה באים סימנים קטנים. (התחלת משחק, הסתובבויות מצד לצד, זריקת פרור, האטה באכילה, נסיון לתקשר איתכם. תבדקי מה אצלך, אלו סתם אפשרויות). ואח"כ תבוא זריקת הצלחת. מה שצריך לעשות זה להוריד את הצלחת מהשולחן עם הסימנים הראשונים של שיעמום. ובנוסף, אם העיפה, אף פעם לא להחזיר לאכול. שיהיה ברור שבזה מסתיימת הארוחה. מה שאת לא רוצה שיהפוך למשחק, לא לתת להפוך למשחק. אופציה שניה - לאכול בלי צלחת כמובן. אמיר (אמנם בן רק 11 חודש) אוכל ישר מהשולחן, כי תוכן הצלחת מעולם לא הגיע לפיו..
ואז תגלי שבאותו שלב בדיוק היא תפזר את האוכל עצמו על הרצפה.
 

irisgh

New member
ובלי לכעוס אם כבר זרקה

רק להגיד - 'אני מבינה שסיימת לאכול'. ואם היא לא הבינה את הקשר קודם, היא תבין בפעם השלישית שתסיימי את הארוחה עם הסימנים הללו.
 

אמאבולי

New member
אולי צריך לקחת לה את הצלחת?

לנו גם היתה תקופה כזאת (ועדיין מידי פעם זה "בורח"...)וכשבולי הגיעה לשלב שבו היא הופכת את הצלחת, הודעתי לה שאם היא שבעה היא יכולה לרדת מהכסא, והיא לא מקבלת עכשיו את הצלחת. בד"כ היא כעסה עליי, אח"כ אמרה שלא תעשה שוב ושהיא רוצה להמשיך לאכול יפה. אחרי שניסתה אותי פעם אחת, וראתה שהיא באמת לא מקבלת את הצלחת כשהיא זורקת שוב - היא הפסיקה. אולי זה יכול להתאים גם לכן.
 

גלילה2

New member
ראיתי בסופרפארם צלחות נצמדות

זו צלחת פלסטיק רגילה עם פקק ואקום בתחתית. אני לא ניסתי אבל אולי זה יכול לעבוד. אני מדמיינת את הפרצוף המופתע כשהיא תנסה לזרוק את הצלחת ולא תצליח להרים אותה
הצעתי את זה בתור אפשרות אבל גם לי נראה שכפתרון לטווח רחוק עדיף באמת שתבין שאם היא זורקת את הצלחת אז הארוחה נגמרה, וכמובן לנסות לעצור אותה לפני...
 

ב ה י ר

New member
לא עוזר

ויותר מזה ניתן לשים מעט מים וכך זה יוצר ואקום יותר חזק היא כבר למדה כיצד לגרום לצלחת לזוז. הפיתרון של להוציא את הצלחת לפניי הזמן ולא להחזיר עושה לי רע , קשה יהיה לי לא להחזיר לה את הצלחת....ומה אם היא לא אכלה מספיק? איך עומדים בזה ?
 

אפרתש

New member
אל תילחצי מהנושא של האוכל

אז היא לא גמרה את ארוחת הערב. לא קרה כלום. היא שותה עדיין חלב לפני השינה? תוכלי להגדיל את כמות החלב באותו יום. כדי לוודא שלא תהיה רעבה בלילה. אם היא מתלוננת שהיא רעבה - תציעי לה תפוח או משהו דומה. אל תציעי לה שתחממי שוב את השניצל ותכיני סלט חדש. היא צריכה להבין שהארוחה נגמרה והמסעדה (עם אמא המלצרית החרוצה) לא עומדת לשירותה כל היום.
 

irisgh

New member
אנסח את זה אחרת, כדי להקל עלייך:

אני אנסח את זה אחרת, כדי להקל עלייך להוציא לפועל את מה שנראה לך כגזרה: כרגע את גם לא 'שומעת' את מה שהיא 'אומרת' (שכרגע היא מעדיפה לשחק מלאכול), וגם אח"כ עוד כועסת עליה. זה פייר? לא עדיף 'להקשיב' לסימנים שלה? בנוסף, היא הגיע לגיל, כנראה, שהיא לא רוצה שיאלצו אותה לעשות דברים. לאלץ אותה לאכול כשהיא רעבה למשל, לאלץ אותה לאסוף מהרצפה. לטעמי, לקחת את היד שלה ולאסוף איתה זו איסטרטגיה לא נכונה. זו איסטרטגיה כוחנית למעשה, ושני עלתה על זה, ומתקוממת. היא אולי גם מתקוממת נגד זה שמרוב שאת דואגת לכך שאכלה מספיק, את לא קשובה למה שהיא משדרת לך - שהיא סיימה, לבנתיים, לאכול. ולגבי בעיית הרעב: בגיל הזה, לא הייתי נוקטת 'סנקציות'. אחרי שעה וחצי את יכולה להציע לה עוד ארוחה קלה. יתכן שאפילו כשהיא רעבה (מה שאני בכלל לא בטוחה), אין לה סבלנות לשבת לאכול כל כך הרבה זמן. עובדה, היא לא. את יכולה לנסות להציע יותר ארוחות קטנות. שעה וחצי אחרי האוכל תציעי פרי למשל. או פרוסה עם משהו. אם היא רעבה, היא תאכל. אם היא לא תאכל, אז עזבי. וגם, בגיל הזה, אין לי בעיה להציע שוב את אותה ארוחה. אבל לא מיד. אלא אחרי פרק זמן. הזכרון שלהם לא עד כדי כך ארוך טווח. [לכן הסחות הדעת עדיין פועלות]. בגיל יותר מבוגר (של סביבות השנתיים וחצי ומעלה), שלהתחיל להיות בררניים זה תחביב עבורם, דרך להפעיל את העולם, צריך לנקוט באסטרטגיות אחרות. [יש ילדים ש 'לא אוכלים' 'לא רעבים' , ואז, אחרי שעה, רעבים ומבקשים למשל צ'יפס. דווקא להוציא שוב את צלחת ארוחת הצהריים שנשארה כמעט שלמה, עדיף במקרה הזה. כמובן, בהנחה שלפחות חלק מההצע הוא לטעמם במידה סבירה].
 
למעלה