פוני ארוך זה יפה
פוני ארוך יפה גם לבנים וגם לבנות. זה מסתיר את הכיעור. אני אוהבת את זה, מאוד. מהרגע שבו היה אפשרי לספר אותי, כל החיים שלי היה לי פוני חתוך בקו ישר עקום שכזה, ושתי קוקיות בגובה לא הכי סימטרי עם שביל ביניהן. לימים הפך לשתי צמות, שגרמו לעיניים שלי להראות קרובות אחת לשנייה ונראיתי ממש... הממפ, רע. סוף יסודי נמאס לי מהפוני, אז פשוט התעלמתי מכל עיקומי האף של אמא שלי שתומכת בשתי קוקיות+פוני (עד מתי, גוד דמאיט?! אני מדמיינת את עצמי בת 60 עם שתי קוקיות קטנות ופוני עקום!) והארכתי פוני. זה היה ממש מעצבן וכל הזמן הפוני היה לי על הפרצוף. יכולתי לראות דרכו אבל הוא גירד נורא ונכנס לפה ולאף ועקץ לי בעיניים. שנאתי לשים סיכות בצדדים של הראש, זה לוחץ וזה מכוער אז פשוט חייתי עם זה. אני חושבת שלמרות כל העיצבון, נורא אהבתי את זה. זה היה ממש יפה לי... כמו שאמרתי, פוני ארוך יפה לכולם, מסתיר את הכיעור. בעיקר אצלי, שיש לי הרבה שיער והרבה כיעור (טוב אולי כיעור לא *הרבה*, אבל יש, תודה לאל לאף אחד לא חסר!) היום אני כבר עם שיער נורמאלי, הכל באותו אורך תודה לאל. אז כיום לא רק הפוני הארוך מציק לי בפנים - אלא כל השיער. על העיניים שלי, על הפרצוף שלי, בעיקר כשיש רוח... אני הולכת ברחוב כמו איזה גוש של שיער אדום עם איזה משהו לבן מתחתיו. אבל אני אוהבת את זה. זה יפה. מסתיר את הכיעור.