מרגיש שחייב לשתף....

מרגיש שחייב לשתף....

אמנם כבר שנתיים לבד , אבל רואה את המשפחתיות עכשיו ב6 אמאות ובוכה...
 


 

niva99

New member
אולי לשנות את הכינוי לחיובי יותר?


&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למה להתווכח עם הרגשות? או להתעלם מהם?

אני דווקא חושבת שכולנו עוברים בשלב מסוים סוג של געגועים למשפחתיות תקינה.
אני חושבת למשל שלי הרבה יותר קל בנושא הזה מאשר לגרוש שלי שנשאר בלי הילדים איתו והוא רואה אותם מפעם לפעם.
הרבה פעמים אני מסתכלת ורואה שהילדים שלי פה עם חברים ופעילויות וצחוקים, ואני חושבת שהוא מפסיד את זה, ומצד שני הם מפסידים את אבא שלהם שיהיה חלק מחייהם. למרות הכל, כשגרים יחד במשפחה גרעינית זה אחרת ושונה מהורים גרושים.
&nbsp
אנחנו תמיד רוצים את הטוב ביותר עבורינו ועבור ילדינו. לפעמים הטוב ביותר בתנאים נתונים זה גירושין. אבל עדיין קיים הצער על מה שלא הושג. למה להתכחש לכך?
&nbsp
אם זה משתלט ולא מאפשר תפקוד - זו בעיה. אבל אם זה רק לרגעים - למה זה לא בסדר?
&nbsp
 
ממילא החיים מזמנים איספור התמודדויות עם הרגשות האלו


אני חושב שמוטב להתמודד איתם כשהם עולים אל מול משפחות אמיתיות מהחיים שלנו, ולא מול משפחות מפלסטיק, כאלו שנבחרו להופיע בטלביזיה המסחרית כי יש בהן משהו סנסציוני וצהבהב. האנרגיות שיש לנו בשביל התמודדויות כאלה מוגבלת, ומוטב לנצל אותה בתבונה.
&nbsp
 
למזלי זה לא משתלט וזה רק לרגעים (לפעמים ארוכים)

אבל כן . החיים לבד אחרי מעל 30 שנה של זוגיות מתוכם 25 שנים נשוי עם ילדים זה לא משהו שאפשר למחוק . ומזלי שקשר עם הגרושה וכמובן עם הילדים מצויין , וזה די טבעי הגעגוע למשפחתיות , בעיקר שאתה רחוק ולבד ....
 
למעלה