מרגישה תקועה
אני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון.
אני בת 27, לסבית, עובדת, חושבת על לימודי פסיכולוגיה או סוצולוגיה נורא מתלבטת, אני מתנדבת במקום עם נוער בסיכון שזה דבר נורא מספק וגורם לי להתגאות בעצמי כי זה לא קל.
אני כבר שנתיים לא בזוגיות אפילו לא במשהו שהתקרב לזוגיות וזה משגע אותי, אני נראית טוב, יוצאת למסיבות של הקהילה אבל נורא קשה לי להתחיל עם בנות ואני גם לא רוקדת זה לא שאני מחכה שהן יעשו את הצעד אבל אני פשוט רוצה שיקרה משהו ואז מתבאסת שלא קורה.
אני מרגישה שזה מתחיל להשפיע עליי ביום יום אני מתחילה להתייאש מהמחשבה שאני אהיה בזוגיות, שלא יהיה לי עם מי לחלוק את העתיד שלי.
אף אחד לא יודע מה אני מרגישה, אני תמיד מקרינה שטוב לי מחייכת מאושרת אבל בפנים אני גמורה ואני לא יודעת מה לעשות אז אני מנסה לשכנע את עצמי לא לחשוב על זה ביום יום אבל ברגע האמת שזה בבית במיטה אני נשברת
אני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון.
אני בת 27, לסבית, עובדת, חושבת על לימודי פסיכולוגיה או סוצולוגיה נורא מתלבטת, אני מתנדבת במקום עם נוער בסיכון שזה דבר נורא מספק וגורם לי להתגאות בעצמי כי זה לא קל.
אני כבר שנתיים לא בזוגיות אפילו לא במשהו שהתקרב לזוגיות וזה משגע אותי, אני נראית טוב, יוצאת למסיבות של הקהילה אבל נורא קשה לי להתחיל עם בנות ואני גם לא רוקדת זה לא שאני מחכה שהן יעשו את הצעד אבל אני פשוט רוצה שיקרה משהו ואז מתבאסת שלא קורה.
אני מרגישה שזה מתחיל להשפיע עליי ביום יום אני מתחילה להתייאש מהמחשבה שאני אהיה בזוגיות, שלא יהיה לי עם מי לחלוק את העתיד שלי.
אף אחד לא יודע מה אני מרגישה, אני תמיד מקרינה שטוב לי מחייכת מאושרת אבל בפנים אני גמורה ואני לא יודעת מה לעשות אז אני מנסה לשכנע את עצמי לא לחשוב על זה ביום יום אבל ברגע האמת שזה בבית במיטה אני נשברת
