מרגישה תקועה
היי, אני לא כ"כ יודעת אם זה המקום הנכון לשתף, אבל אני אנסה. אני בת 26, סיימתי תואר ראשון, חוויתי מערכת יחסים רצינית (4 שנים) שנגמרה לא מזמן, היו לי תקופות שהייתי מוקפת באנשים, היו לי תקופות שהייתי בודדה, היו אנשים שהרחקתי מעצמי, היו אנשים שבגדו בי, היו אנשים שאהבתי, היו אנשים שלא היה לי אכפת מהם. חוויתי חוויות בחיים שלי, אבל איכשהו אני מרגישה שלא הפקתי שום מסקנות מהן, כאילו כלום, אני עדיין ממשיכה לעשות את אותן הטעויות, עדיין לפעמים הולכת עם הראש בקיר (או באדמה) ואיפושהו בפנים אני אולי יודעת (וגם זה לא תמיד) שמה שאני עושה לא בהכרח נכון- אבל אני עדיין ממשיכה באותה הדרך. אני מרגישה בת 18, מבחינת מחויבות או בשלות לחיים, וכשבגיל האמיתי שלי מסתכלים עלי כבר בתור אישה בוגרת שאמורה להיות יציבה ולהקים משפחה בקרוב, אני מתחילה לחשוב מה לא בסדר איתי, ואז אני בעצם מגיעה למסקנה של הפסקה הנ"ל. אני מאמינה שאדם תמיד צריך תמיד ללמוד (לא בהכרח לימודים של ידע ואקדמיה), בשביל להתפתח ולא להיתקע באותו המקום כל החיים, אבל בתכלס- אני לא מיישמת את זה בכלל, עדיין דורכת באותה משבצת כבר כמעט עשור. זה מרגיש רע ובעיקר אני לא מצליחה להתקדם בחיים כי אני לא מפיקה שום מסקנות או לקחים וגם כי אני לא מרגישה "מוכנה" לצאת לעולם האמיתי. מה אני יכולה לעשות? אני מרגישה כ"כ תלויה באוויר וזה משגע אותי. איך אני יכולה להפסיק לחזור על אותן הטעויות? ולהפתח לדרכים ודברים חדשים?
היי, אני לא כ"כ יודעת אם זה המקום הנכון לשתף, אבל אני אנסה. אני בת 26, סיימתי תואר ראשון, חוויתי מערכת יחסים רצינית (4 שנים) שנגמרה לא מזמן, היו לי תקופות שהייתי מוקפת באנשים, היו לי תקופות שהייתי בודדה, היו אנשים שהרחקתי מעצמי, היו אנשים שבגדו בי, היו אנשים שאהבתי, היו אנשים שלא היה לי אכפת מהם. חוויתי חוויות בחיים שלי, אבל איכשהו אני מרגישה שלא הפקתי שום מסקנות מהן, כאילו כלום, אני עדיין ממשיכה לעשות את אותן הטעויות, עדיין לפעמים הולכת עם הראש בקיר (או באדמה) ואיפושהו בפנים אני אולי יודעת (וגם זה לא תמיד) שמה שאני עושה לא בהכרח נכון- אבל אני עדיין ממשיכה באותה הדרך. אני מרגישה בת 18, מבחינת מחויבות או בשלות לחיים, וכשבגיל האמיתי שלי מסתכלים עלי כבר בתור אישה בוגרת שאמורה להיות יציבה ולהקים משפחה בקרוב, אני מתחילה לחשוב מה לא בסדר איתי, ואז אני בעצם מגיעה למסקנה של הפסקה הנ"ל. אני מאמינה שאדם תמיד צריך תמיד ללמוד (לא בהכרח לימודים של ידע ואקדמיה), בשביל להתפתח ולא להיתקע באותו המקום כל החיים, אבל בתכלס- אני לא מיישמת את זה בכלל, עדיין דורכת באותה משבצת כבר כמעט עשור. זה מרגיש רע ובעיקר אני לא מצליחה להתקדם בחיים כי אני לא מפיקה שום מסקנות או לקחים וגם כי אני לא מרגישה "מוכנה" לצאת לעולם האמיתי. מה אני יכולה לעשות? אני מרגישה כ"כ תלויה באוויר וזה משגע אותי. איך אני יכולה להפסיק לחזור על אותן הטעויות? ולהפתח לדרכים ודברים חדשים?