חמודה
אני מבינה אותך, השאלה היא האם כך גידלה אותך אמא שלך היקרה, אספר לך את סיפורי, כאשר אמא שלי נהרגה במפתיע מתאונת דרכים ששמעתי עליה ברדיו, רציתי להתאבל והרגשתי בדיוק כמוך אך מהר מאוד, נזכרתי שאמא שלי לימדה אותי תמיד להיות מטופחת ובאמת למען זיכרה של אמא שתמיד היתה מטופחת הקפדתי בהופעתי החיצונית ידעתי שאמא מסתכלת עלי מלמעלה, זו הסיבה שהפכתי להיות מורה וללמוד תואר ראשון כי אמא רצתה. חייתי למען אמי לאחר מותה יותר מאשר בחייה, אני לא מצערת על כך, אמא שלי הייתה כועסת אילו ידעה שאני מזניחה את עצמי. וקוס פוקוס תני לעצמך זמן תתאבלי תסבלי יבוא יום ותקומי בבוקר ותראי צבעים אחרים בחיים צבעים בהירים ואז תעברי לשלב הבא באבל על תפחדי ממה שאת מרגישה כולנו עברנו את זה. אושה
