מרגישה ש..(הודעה מוזרה)

[הוקוס פוקוס1]

מרגישה ש..(הודעה מוזרה)

מרגישה שלא רוצה פינוקים ודברים שנראים לי בקטגוריית "מותרות" כרגע.. מעצבן אותי ללכת לטייל סתם כך בעיר או בקניון.. לא בא לי לצבוע שיער כמו תמיד..(ולא איכפת לי שיש כבר שורשים ארוכים..) לא בא לי להוריד שיערות.. לא בא לי לצאת לבילויים,נראה לי מאוד מיותר בא לי רק מה שהכרחי כדי לשרוד. מוכר? הוקוס..

 

[סְקָאלִי]

נשמע אופייני

לעצב גדול או אולי אפילו לדכאון קל, שבעצמם אופייניים למי שנמצא בתקופת אבל ... זה די טבעי שאת מרגישה ככה, ממי. לא בכדי הגדירו בדת היהודית שנת אבל.

גדול.

 

[הוקוס פוקוס1]

../images/Emo10.gif../images/Emo10.gifעידכונים ממני..

אז הלימודים לא מצליחים לי, מצליחה בקושי לעבור מבחנים ,לא יותר מזה (לא רגילה לזה..) נראה לי שיהיה לי את הרב במועדי ב'..(אף פעם לא עשיתי מועד ב'!!) לא מרגישה טוב שוב, כמעט התעלפתי השבוע ובשבוע שעבר גם.. ממש הרגשתי שאני נופלת וראיתי שחור בעינים,דפיקות לב מואצות,סחרחורות וכו'. אין לי ספק שהמצב הנפשי משפיע מאוד,אך בכל זאת אני פונה עכשיו לבדיקות כלליות (המשפחה מודאגת).. חוץ מזה,רק הולך ונהיה יותר גרוע. זהו. אין מה לספר יותר. הוקוס פוקוס1

 

[libi4]

כל כך מבינה אותך...

את ההתפרקות הזו לגורמים... אני כל כך מחזיקה את עצמי שלא אתפרק...הבעל והילדים זקוקים לי שלא נדבר על העובר שבפנים.... כל כך קשה... מאחלת לשתינו רק טוב יותר... הולך ונעשה לי יותר ויותר קשה... רע לי ממש... השאלה איך מתמודדים???

 

[הוקוס פוקוס1]

...

כל הכבוד לך שאת מצליחה להחזיק מעמד במצב הזה, עם משפחה ובהריון.. (אני רואה זאת גם אצל אחותי,שיש לה ילדים קטנים וגם לה אני אומרת זאת,היא אומרת כמוך שאין ברירה.. ושמבפנים עצובים,אך צריך להראות שימחה לילדים) הוקוס פוקוס1

 

[libi4]

נכון

אני לא חושבת שאפשר להגדיר את זה ככה....מחזיקה מעמד...כי אני ממש ממוטטת מה-כ-ל.....וההריון גם....אני כל כך עצובה...ובני בכורי בן ה-4 גם עצוב ואימי חסרה לו מאוד.... קשה.. אולי תעשי לי הוקוס פוקוס ומשהו ישתנה???

 

[הוקוס פוקוס1]

.

הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי ויכולתי לעשות משהו כדי להחזיר את האימהות של כולנו..

הוקוס פוקוס1

 

[מיקימק]

הי הוקוס פוקוס

ממש כואב לי לקרוא את ההודעה שלך. אני רוצה לומר לך שנראה לי שאת מגיבה בטבעיות, ואולי כדאי לך להקשיב קצת לגוף? תורידי מעצמך את הלחץ של הלימודים, תדברי עם מי שאחראי על זה, אני בטוחה שיבינו למצבך. תתני לעצמך קצת מנוחה. נראה לי שאת ממש זקוקה לזה. בינתיים שולחת לך חיבוקים ועידודים

 

[סְקָאלִי]

ממינק'ה,

להןריד מהלחץ, ומהר. מסכימה עם כל מה שמיקימק אמרה. אמנם עכשיו תקופת בחינות, אבל גם כאן - את יכולה לדחות חלק למועד ב'. ובסמסטר הבא את יכולה להפחית קצת במערכת? מה כבר יכול לקרות? בטח לא דברים יותר גרועים ממה שכבר קרה לך. הגוף שלך מאותת לך שהנפש צריכה קצת ספייס. תני לה. ואולי תקחי קצת משהו להרגעה? אולי משהו צמחי? תתיעצי עם רופא המפשחה לגבי מה שיכול להתאים.

 

[הוקוס פוקוס1]

.

הרופאה שלי המליצה על רגיעון (טבעי)..ואמרה שאקח אפילו כמה חודשים ללא חשש. יש לי בבית רגיעון (במהלך השיבעה ולאחריה כל מי שבא לבקר מקטגוריית החברים או המשפחה הקרובה הביאו איתם רגיעון עבור כולנו).. אבל לא רוצה לקחת כי בפעמים שלקחתי כדור אחד לא השפיע עליי ושני כדורים הפכו אותי למסטולית.. הוקוס..

 

[סְקָאלִי]

אז אולי במהלך היום אחד, ולפני שאת

הולכת לישון 2?

 

[אושה המתוק]

חמודה

אולי תתחילי לאכול כמו שצריך, כמה זמן עבר מאז אמא נפטרה? נראה לי שאת בתחילת הדרך, על תתיאשי הדברים יסתדרן לך בסופו של דבר, הלוואי ויכולתי לחבק אותך, עד יעבור זעם. בבקשה למעננו על תתיאשי, תחשבתי שאמא שלך לא היתה רוצה שתסבלי. אושה

 

[הוקוס פוקוס1]

3 חודשים..

תודה על הדאגה.. אני דווקא אוכלת.. במשך 5 שנים בערך הייתי עם אותו המשקל (רזונת) תמיד כשניסיתי לעלות,אפילו לא הצלחתי.. מאז שזה קרה,עליתי 3 ק"ג.. (צריך לקחת בחשבון שאני זו שגם מבשלת ועושה קניות עכשיו) כל הזמן אוכלת.. הוקוס.

 

[מיכל של הכוכבים]

ליבי והוקוס פוקוס יקרות

נכון, הצער הוא נורמלי. מוות של אמא הוא דבר קשה וכואב אבל עד כמה שזה ישמע בילתי אפשרי אנחנו חייבות להמשיך הלאה. הדברים שלי מופנים במיוחד אליך ליבי, כשיש בבית ילדים ובבטן עוד תינוק את חייבת לשמור על עצמך ולא להתפרק לגורמים. חייבים לזכור את אמא שלנו אבל להמשיך הלאה. שולחת לשתיכן חיבוק גדול.

 

[libi4]

../images/Emo51.gif

 

[הוקוס פוקוס1]

הלכתי לקופת חולים..

וקיבלתי כמה ימים חופש מחלה..אז אני נחה.. תודה..

 

[libi4]

אני חושבת שגם אני צריכה בדיוק כך

אבל אני מפחדת מהלבד......מפחדת מההתמודדות... הגעתי לעבודה הבוקר והתפוצצתי מבכי.....ככה פתאום.... לא יודעת מה יהיה....??? אולי אלך לאמא סופסוף בפעם הראשונה לבד....אחרי החודש....??? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף

 

[לולי80]

הוקוס פוקוס, ליבי......מתוקות

שולחת לכן חיבוקים מבינה את כאבכן... לצערנו אין תרופה למכה הזו... רק נשיקה של אמא... תהיו חזקות חיבוק גדול !!!!!!!!!!!!!!1 אוהבת את כולכן ממעמקי ליבי... פה בשבילכן לולי

 

[הוקוס פוקוס1]

../images/Emo178.gif

תלכי,תיראי אם זה מקל או מכביד עליך.. אני הייתי אתמול בבית העלמין וזה עשה לי קצת רע לעומת הפעמים הקודמות שהייתי ואז זה היה מעין "שיחרור" כזה.. ותנוחי. מישהי יודעת האם יש שיטה להוציא את המחשבות מהראש? להיות לוח ריק? "טבולה ראסה"?(=בארמית) ואולי להצליח לישון קצת..? הוקוס פוקוס1

 

[לולי80]

הוקוס

לי עוזר פשוט לבכות לשמוע איזה שיר שמעורר אצלי את כל הרגשות האיומים האלו ופשוט לבכות אפילו כמה שעות טובות... אני מרגישה אחר כך כלל כך מרוקנת אז הולכת לישון וקמה חדשה עד הפעם הבאה.... פה בשבילך ילדונת.... אוהבת לולי