מרגישה רע
לא מכתב סיום פרק אן התחלה חדשה. לא מכתב בקשה או מכתב תודה. אולי מכתב תמיכה, אולי מכתב תגובה לא אספר על עצמי או אתרפק על זכרונות העבר רק אציין שהייתי יפה, רעננה ורציתי נורא להצליח ולחיות בעיקר לחיות אף פעם לא הייתי הילדה הטובה וכל המאמצים והנסיונות נכשלו ונחלו תבוסה עצומה.אני בטוחה שאהבת אותי ורצית שיהיה לי טוב רק היית יותר מידי קשה, יותר מידי לא מרוצה יותר מידי כועסת וממורמרת על החיים שלך והפנית אליי את כל הכעס הזה.זה כאב נורא כי הייתי ילדה ורציתי להיות כזאת. כאב לי כי פגעת בי נורא, כי לא סמכת עליי, כי לא היית מרוצה למרות כל המאמצים לספק אותך . למרות שהייתי הילדה הכי יפה, התלמידה הכי טובה . תמיד לא עזרתי מספיק, לא נתתי כסף, לא הייתי חכמה. את הלילה השחור ההוא אני לא אשכח. כעסת ורבת איתי בלי שום סיבה מוצדקת. אני בכיתי וצעקתי עליך חזרה. לא עבר הרבה זמן ואת נפלת בבית אני הנשמתי אותך וקראתי לאמבולנס / לא רצית לדבר איתי יותר ולא לראות אותי . האשמת אותי במה שקרה לך. חצי שנה אחרי חטפת דום לב. אני כבר לא ממורמרת ולא כועסת גם עליך ה' כבר לא אולי כבר לא מרגישה. רק אתמול כשאמרת לי אחי שהרגתי את אמא הרגשת נורא ושאני לא יכולה יותר. אתה לא הבנת אף פעם ולעולם לא תדע כמה אהבתי את אמא שלך שהייתה גם קצת שלי. לא תדע לעולם כמה קשה היה לא לענות לה או לריב איתה חזרה. וכמה אני מצטערת על זה שרבתי איתה חזרה. לך אחי תמיד היו יחסים טובים ומושלמים ולא כי אתה היית יותר בסדר אלא כי ככה אמא רצתה. מבקשת ממך סליחה אח שלי וגם ממך אמא. מתרחקת ממך כי אני לא מסוגלת יותר להתמודד עם רגשי האשמה. לא יודעת מה יהיה ואיך אני אמשיך ככה. לא יודעת....
לא מכתב סיום פרק אן התחלה חדשה. לא מכתב בקשה או מכתב תודה. אולי מכתב תמיכה, אולי מכתב תגובה לא אספר על עצמי או אתרפק על זכרונות העבר רק אציין שהייתי יפה, רעננה ורציתי נורא להצליח ולחיות בעיקר לחיות אף פעם לא הייתי הילדה הטובה וכל המאמצים והנסיונות נכשלו ונחלו תבוסה עצומה.אני בטוחה שאהבת אותי ורצית שיהיה לי טוב רק היית יותר מידי קשה, יותר מידי לא מרוצה יותר מידי כועסת וממורמרת על החיים שלך והפנית אליי את כל הכעס הזה.זה כאב נורא כי הייתי ילדה ורציתי להיות כזאת. כאב לי כי פגעת בי נורא, כי לא סמכת עליי, כי לא היית מרוצה למרות כל המאמצים לספק אותך . למרות שהייתי הילדה הכי יפה, התלמידה הכי טובה . תמיד לא עזרתי מספיק, לא נתתי כסף, לא הייתי חכמה. את הלילה השחור ההוא אני לא אשכח. כעסת ורבת איתי בלי שום סיבה מוצדקת. אני בכיתי וצעקתי עליך חזרה. לא עבר הרבה זמן ואת נפלת בבית אני הנשמתי אותך וקראתי לאמבולנס / לא רצית לדבר איתי יותר ולא לראות אותי . האשמת אותי במה שקרה לך. חצי שנה אחרי חטפת דום לב. אני כבר לא ממורמרת ולא כועסת גם עליך ה' כבר לא אולי כבר לא מרגישה. רק אתמול כשאמרת לי אחי שהרגתי את אמא הרגשת נורא ושאני לא יכולה יותר. אתה לא הבנת אף פעם ולעולם לא תדע כמה אהבתי את אמא שלך שהייתה גם קצת שלי. לא תדע לעולם כמה קשה היה לא לענות לה או לריב איתה חזרה. וכמה אני מצטערת על זה שרבתי איתה חזרה. לך אחי תמיד היו יחסים טובים ומושלמים ולא כי אתה היית יותר בסדר אלא כי ככה אמא רצתה. מבקשת ממך סליחה אח שלי וגם ממך אמא. מתרחקת ממך כי אני לא מסוגלת יותר להתמודד עם רגשי האשמה. לא יודעת מה יהיה ואיך אני אמשיך ככה. לא יודעת....
