מרגישה רע....

[עמיתה פיתה]

מרגישה רע....

היי בננות..אתחיל בברכת שבת שלום וסופ"ש נעים=]]

אני מרגישה מועקה בלב...מועקה נוראית.. ארענן את פרטיי מאחר ואני כותבת כאן לעתים דיי רחוקות(אבל קוראת כאן כמעט כל יום).. שמי עמית,אוטוטו בת 20,גרה בדרום,איבדתי את אמי לפני 9 וחצי שנים ממחלה קשה.בת הזקונים לעוד 2 אחים. יש לי חבר בן גילי כבר שנה,יש לנו קשר מאד יציב יחסית לגילנו הצעיר, הוא אוהב אותי בצורה מדהימה,ממש "מעריץ" אותי,ואניי אוהבת אותו באותה מידה..הוא מעניק לי את כל מה שלא היה לי בשנים האחרונות-המון חום ואהבה ביטחון ותמיכה

פשוט מקסים.ילד רגיש ומיוחד.. לי מאד חשוב המשפחה,אני חושבת שאני לא צריכה להרחיב זה דיי ברור מדוע.. וזה לא שאבא שלי לא אדם חם להיפך,פשוט מאז מות אמי כל אחד פנה לפינה שלו

המשפחה של החבר מאד נחמדים..,הוא הבכור,אבא מופנם שקט לא מדבר הרבה, האמא קצת יותר דומיננטית.כשאני מגיעה אליהם זה מלווה בחיבוק ונשיקה,המילים כמו "יקירתי",אפילו פעם היא קנתה לי מתנה לכבוד זה שהחבר-הבן שלה סיים את לימודי העתודה ,על העובדה שאני עודדתי ותמכתי בו.. הכל באמת טוב ויפה ואתם בטח חושבים שאני פרנואידית משהו.. אבל עדיין אני מרגישה קור מסיים,וזה משהו שפשוט מרגישים ואי אפשר להסביר.. מעולם לא התעניינו באיך אני מרגישה(ואני יחסית הרבה נמצאת אצלהם ).. בעיקר האמא.,לעולם לא שאלה אם הכל בסדר,איך זה קרה לאמא שלי ז"ל,איך אני מרגישה או מתמודדת עם האובדן,אם חסר לי משהו,לא יודעתתתת זה משגע אותי שהיא אף פעם לא מדברת איתי על זה(ושוב אני אגיד-יוצא לי הרבה להיות אצלהם ולשבת איתם,וגם שאני מגיעה אני לעולם לא ניכנסת ישר לחדר של החבר אלא יושבת איתם תמיד קצת לפני) וכן,יש תק' שאני מרגישה חרא(ולא קשה לראות עליי לצערי אני דיי שקופה

) ואני כן מצפה שמישהיא..כמוה למשל..תתעניין קצת.זה לא היה חשוב לי אם לא הייתי כל כך אוהבת את הבן שלה..כי אני חושבת שמה שיש ביננו הוא נדיר.. ואני באמת שלא מחפשת את ה"רחמים" או כל משהו מעין זה.. פשוט קצת להרגיש שמתעניינים..ושאכפת..זה הכל.. וזה עצוב לי שזה ככה..באמת שזה מפריע לי ובגלל זה מצאתי לנכון לכתוב את זה ולשתף אתכן.. אשמחלשמוע תגובות,חוות דעת.. באהבה עמית

 

[האחת bgnh]

כשאין סוכר... גם המלח מתוק (ציטוט

ממך..) כמה זה נכון גם במה שאת מספרת פה! תראי, קודם כל אני מזדהה איתך 100% ויותר. אני מאוד מכירה את ההרגשה שהיית רוצה שדווקא אדם כ"כ משמעותי כמו אמא של החבר תתעניין, ואולי אפילו תהיה גם אמא בשבילך... הגעגוע לדאגה אמהית הוא נורא קשה וכולי איתך. יש ימים שכל מה שזקוקים לו הוא החיבוק או המבט האוהב של אמא. מצד שני (חייב שיהיה..) אולי כל הנושא קשה עבורה. אולי היא בתוכה עברה דבר דומה והיא תקועה שם. רציתי להציע לך אולי לדבר איתה אבל אני לא בטוחה שזה יהיה נכון ויישים. אולי לא ממש עזרתי אבל אני מקווה שהעברתי לך את אהבתי. נעמי

 

[Ofra m]

שלום לך וברוכה הבאה

מסיפורך הבנתי שאת מאוד רצוייה במשפחתו של החבר וגם האמא מאוד מחבבת אותך,לגבי מה שאת מרגישה זה מאוד מובן שאת מספרת את זה לנו אבל לאמא של הבחור זה אולי לא ברור כי היא א. לא קוראת מחשבות. ב. יש הרבה אנשים שפוחדים שאם ידברו על כאב כזה ענק עם אדם הם יעוררו אצלו עצב,או מבוכה,אולי היא פוחדת שאת תדחי אותה ואולי עוד מיליון סיבות ולכן דעתי היא שתשתפי אותה בצורה מאוד עדינה ואפילו עקיפה,מה שאת מרגישה,זאת אומרת אם קשה לך לומר לה ישירות מה שאת מרגישה את יכולה לספר לה על "חברה" שאיתה זה קורה לך ודרך זה היא תבין ואז תוכלי לדעת אם היא קרה בכוונה ואני ממש לא מאמינה שזו הסיבה. שיהיה לך סופ"ש טוב עופרה.

 

[איחוד האחת]

שלום עמית

לעיתים קרובות יש אנשים שלא ממש יודעים כיצד לנהוג במצבים כאלו... ואולי היא לא רוצה שתרגישי שהיא "מחטטת" לך בחיים? ואולי היא לא באמת יודעת מה לומר או איך להשתתף? מאוד מבינה את רצונך ביחס, חום והתעניינות בעיקר מדמות אימהית, אבל נסי להבין שלא תמיד האחר יודע למה אנו מצפים ממנו. מה שאני מציעה הוא, קודם כל להגדיר לעצמך את רצונך ואת הציפיות שלך מהקשר שלך איתה, ורק אח"כ לנסות ולהעלות את הענין בצורה עדינה, לשוחח איתה, ולהגדיר קצת יותר את מערכת היחסים שלכן. איני מכירה את הנפשות הפועלות אבל אם היא נראית לך מתאימה לשיחה כזו, עשי זאת וכך תדעי מול מה את עומדת, בעיקר כשאני מבינה מדברייך שהקשר שלך עם בנה חשוב לך. שיהיה

 

[עמיתה פיתה]

תודה על התגובות החמות

ועל הענות המהירה

כן אין ספק שזה קשה לי כל הסיטואציה הזאת.אני יודעת שהיא לא קוראת מחשבות..זה מובן לי,ומובנת לי העובדה שלא כל אחד יודע איך להתמודד או להגיב במצבים כאלה..אבל אני נותנת לה פתח..זה לא שאני מאדדדדדדד סגורה.. לפני 3 שבועות השתחררתי(עשיתי ש.לאומי)..וזאת תק' מאד מבלבלת,לפחות עבורי,וישבנו אצלהם בחצר..ודיברנו היא ואני..וגם החבר היה בסביבה..על אהה ודהה וירדו לי מזה דמעות..אמרתי אני מבולבלת מאד..וקצת קשה לי אבל היא לא ניחמה במיוחד..לא אמרה הרבה..(אפילו לא הציעה טישו)... וזה לא שהיא בן אדם מגעיל או משהו כזה חשבתי אולי זה בגלל שיש לה שלושה בנים,ואין לה בנות אז אולי הא לא יודעת מה לעשות במצבים כאלה.. לא יודעת זאת רק דוגמא.. בכל מיקרה לא בא לי ממש לדבר איתה על זה,יכולהיות שזה ישאר ככה,פשוט לא מרגישה בנוח להגיד מה אני מרגישה..לפחות לא כרגע.. שוב תודה יקירות

שבת שלום ומבורכת.. שנישמע רק בשורות טובות

 

[סְקָאלִי]

היי עמית.

קודם כל, טוב לראות אותך שוב! אני מאוד מבינה את מה שאת מתארת. אני מניחה שגם בנות אחרות מזדהות עם החוויה שלך. קורה שאנחנו נתקלים בדמות נשית מבוגרת, שאנחנו מצפים ממנה לרוך ולאמפטיה, ואולי בסתר לב ובלא מודע גם למשהו יותר מזה ... כשלא מקבלים את זה, זה כואב. ואגב, כשכן מקבלים יחס חם ורך, גם זה לעתים קרובות עלול לאכזב, כי זה אף פעם לא יכול למלא את מה שאנחנו באמת צריכות. חוץ מאיתנו, יש כמובן גם את הצד השני. צריך לקחת בחשבון שלעתים קרובות אנשים לא יודעים איך להתמודד עם הכאב של אחרים. לא בטוחים אם מותר לשאול או לדבר על זה, מפחדים לעורר כאב או בכי. לא יודעים איך להתמודד עם בכי ... קראתי גם את ההודעה השניה שכתבת בנושא. ייתכן שהיא כבר רגילה לבנים ... אבל ייתכן שהיא גם בן אדם פחות אמפטי. זה לא אומר שהיא לא מחבבת אותך. זה רק אומר שכנראה קל לה יותר לתקשר בנוגע לדברים פרגמטיים, מאשר בנוגע לרגשות. אם את רוצה, את יכולה ליזום איתה תקשורת מהסוג שהיית רוצה. אני מאמינה שבן אדם צריך לקחת על עצמו אחריות למצבים. אם את רוצה לשנות את אופי התקשורת ביניכן, הייתי מציעה לך להתחיל במנות קטנות, בשיתופים קטנים, בסיפור אקראי פה ושם. תראי איך היא מגיבה. אם את רואה שקשה לה עם השיתוף הרגשי - אז היא כנראה לא בנויה לזה. אם את רואה שהיא מגיבה, ומתעניינת, את יכולה להמשיך ולשתף, ואפילו לברר איתה אם זה בסדר מצידה שאת משתפת אותה בדברים האלה. אם תרצי לדון בזה עוד, או לשתף אותנו בהתקדמות, את מאוד מוזמנת ...