מרגישה רע עם עצמי בזמן האחרון...
בשבוע האחרון אני מרגישה כל כך רע עם עצמי ועוד עם כל מה שקורה איך לא.. הייתה לי שיחה עם דודה שלי שכמובן על אמא והיא אמרה שהדחקתי יותר מדי ואני לא מדברת עליה וכולי וכולי.. בתכלס ידעתי שהשיחה הזאת תגיע מתישהו רק לא חשבתי שהיא תגיע עכשיו.. דודה שלי אמרה לי שאני צריכה להתחיל לפרוק (היא לא יודעת שאני נמצאת בפורום)ולהתחיל לדבר עליה בכוח אפילו שאני לא רוצה לדבר עליה או לשמוע עליה בכלל ..אולי לחלק זה נשמע מוזר אבל לא רוצה ...היא אמרה שהיא הייתה רוצה שהבנות שלה יבקרו אותה בבית העלמין חס וחלילה אם לה יקרה משהו ... מכיוון שאני בכלל לא מבקרת שם אלה רק באזכרות .. ואמרה שאני צריכה להוריד את כל החומות ששמתי והמשפחה עצמה המורחבת היא החומה שתגן עליי וכולי...הרגשתי ממש רע עם עצמי באותו הרגע ואפילו עכשיו שאני חושבת על זה לעומק כאילו איזה בת אני מה נראה לעצמי שאני לא מבקרת אותה אחרי כל מה שהיא נתנה לי כל חיי אבל אני לא מצליחה ללכת לשם וכנראה שאני בת רעה ואדם רע אם זה מה שאני עושה לאישה שבעצם נתנה לי הכול כדי שאני אחיה בשלום החום ובאהבה ...חשבתי על השיחה שהייתה לנו אחרי זה והסקתי שאני פשוט לוקחת את כל השיחה הזאת ולא עושה איתה כלום כי בכל האהבה שיש לי למשפחה שלי הם לא יודעים מה אני מרגישה מה אני חווה .. היה לי קושי להגיד לדודה שלי מה אני באמת מרגישה.. כי כשהיא שואלת אותי איך אני מרגישה כלפי המוות ולמה אני לא מדברת זה לא אותו הדבר אם היא הייתה שואלת אותי איך אני מרגישה לגבי הכול ולא רק לגבי זה .. לכן אני מעדיפה לשמור על "החומות" כביכול ששמתי לעצמי ויותר מזה אפילו לחזק אותם .. אני לא רוצה לפתוח הכול עכשיו עם התקופה של התיכון והבגרויות כי אני צריכה את הכוחות הפייזים והנפשיים כדי לעבור אותם ...ולא אכפת לי אם הכול יתפרץ לי בעתיד כמו שדודה שלי אומרת הבעיה היא שדודה שלי לא יודעת שאני חזקה מאוד חזקה מבפנים ואני יודעת לשמור ולהגן על עצמי ברגעי משבר.. היה לי גם קושי לבכות לידה ובכללי יש לי קושי לבכות ליד כולם .. אני לא רוצה להראות שאני חלשה מבחינתי בכי זה אומר חולשה ולא אכפת לי מה כולם אומרים וקורה לי לפעמים אבל ממש לפעמים שאני נשברת ובוכה וגם זה שאני לבד בחדר בלילה .. אבל הפעם זה היה שונה הפעם בכיתי לידה כי היא הציבה לי את האמת מול הפנים והאמת היא שפשוט שכחתי בן אדם .. שכחתי שהיה בן אדם בבית .. אני שונאת שנותנים לי ביקורת והיא באמת נתנה לי המון המון המון ביקורת .. אבל אני לא אשבר לא עכשיו ולא בעתיד הקרוב .כי אני הבנתי ממה שחייתי עד עכשיו אפילו שאני תלמידת תיכון וממש לא אכפת לי מה חושבים עליי שהחיים הם כמו ספר וצריך למלא את הספר ולצבור זיכרונות ופשוט לחיות את החיים מבלי להתעסק בדברים שמקשיים עלינו להמשיך ואם לא היה לי את החומות החזקות שלי שמגנות עליי המוות של אמא שלי היה הדבר הגדול ביותר שהיה מקשה עליי להמשיך את החיים ואת הבגרויות והתיכון....
בשבוע האחרון אני מרגישה כל כך רע עם עצמי ועוד עם כל מה שקורה איך לא.. הייתה לי שיחה עם דודה שלי שכמובן על אמא והיא אמרה שהדחקתי יותר מדי ואני לא מדברת עליה וכולי וכולי.. בתכלס ידעתי שהשיחה הזאת תגיע מתישהו רק לא חשבתי שהיא תגיע עכשיו.. דודה שלי אמרה לי שאני צריכה להתחיל לפרוק (היא לא יודעת שאני נמצאת בפורום)ולהתחיל לדבר עליה בכוח אפילו שאני לא רוצה לדבר עליה או לשמוע עליה בכלל ..אולי לחלק זה נשמע מוזר אבל לא רוצה ...היא אמרה שהיא הייתה רוצה שהבנות שלה יבקרו אותה בבית העלמין חס וחלילה אם לה יקרה משהו ... מכיוון שאני בכלל לא מבקרת שם אלה רק באזכרות .. ואמרה שאני צריכה להוריד את כל החומות ששמתי והמשפחה עצמה המורחבת היא החומה שתגן עליי וכולי...הרגשתי ממש רע עם עצמי באותו הרגע ואפילו עכשיו שאני חושבת על זה לעומק כאילו איזה בת אני מה נראה לעצמי שאני לא מבקרת אותה אחרי כל מה שהיא נתנה לי כל חיי אבל אני לא מצליחה ללכת לשם וכנראה שאני בת רעה ואדם רע אם זה מה שאני עושה לאישה שבעצם נתנה לי הכול כדי שאני אחיה בשלום החום ובאהבה ...חשבתי על השיחה שהייתה לנו אחרי זה והסקתי שאני פשוט לוקחת את כל השיחה הזאת ולא עושה איתה כלום כי בכל האהבה שיש לי למשפחה שלי הם לא יודעים מה אני מרגישה מה אני חווה .. היה לי קושי להגיד לדודה שלי מה אני באמת מרגישה.. כי כשהיא שואלת אותי איך אני מרגישה כלפי המוות ולמה אני לא מדברת זה לא אותו הדבר אם היא הייתה שואלת אותי איך אני מרגישה לגבי הכול ולא רק לגבי זה .. לכן אני מעדיפה לשמור על "החומות" כביכול ששמתי לעצמי ויותר מזה אפילו לחזק אותם .. אני לא רוצה לפתוח הכול עכשיו עם התקופה של התיכון והבגרויות כי אני צריכה את הכוחות הפייזים והנפשיים כדי לעבור אותם ...ולא אכפת לי אם הכול יתפרץ לי בעתיד כמו שדודה שלי אומרת הבעיה היא שדודה שלי לא יודעת שאני חזקה מאוד חזקה מבפנים ואני יודעת לשמור ולהגן על עצמי ברגעי משבר.. היה לי גם קושי לבכות לידה ובכללי יש לי קושי לבכות ליד כולם .. אני לא רוצה להראות שאני חלשה מבחינתי בכי זה אומר חולשה ולא אכפת לי מה כולם אומרים וקורה לי לפעמים אבל ממש לפעמים שאני נשברת ובוכה וגם זה שאני לבד בחדר בלילה .. אבל הפעם זה היה שונה הפעם בכיתי לידה כי היא הציבה לי את האמת מול הפנים והאמת היא שפשוט שכחתי בן אדם .. שכחתי שהיה בן אדם בבית .. אני שונאת שנותנים לי ביקורת והיא באמת נתנה לי המון המון המון ביקורת .. אבל אני לא אשבר לא עכשיו ולא בעתיד הקרוב .כי אני הבנתי ממה שחייתי עד עכשיו אפילו שאני תלמידת תיכון וממש לא אכפת לי מה חושבים עליי שהחיים הם כמו ספר וצריך למלא את הספר ולצבור זיכרונות ופשוט לחיות את החיים מבלי להתעסק בדברים שמקשיים עלינו להמשיך ואם לא היה לי את החומות החזקות שלי שמגנות עליי המוות של אמא שלי היה הדבר הגדול ביותר שהיה מקשה עליי להמשיך את החיים ואת הבגרויות והתיכון....
