מרגישה צורך לשאול

מרגישה צורך לשאול

אני מתחילה טיפול אישי ומפאת הרגישות בנושא רציתי לשאול שאלה קצת מפגרת אבל.... האם אפשר לבכות בטיפול? פשוט מדברים על נושאים רגישים אצלי ורציתי לדעת עם המאמן מבין תדברים האלו הוא שהוא עלול להגיד שהוא לא פסיכולוג ולהפסיק הטיפול?
 
נינוחות ואמון באימון

אם יש לך אמון במאמן ואם הוא עושה את חלקו באימון בצורה נאמנה, השאלה לא אמורה לעלות כלל - את תרגישי נינוחה מספיק כדי לבכות והמאמן יקשיב וימתין עד שהגל יעבור. תדאגי רק לטישו, אם המאמן לא הביא משלו. בעניין של הבהרת ציפיות, המאמן איננו פסיכולוג והאימון אינו טיפול אלא הרבה עבודה שלך, בהנחיית המאמן. כלומר, המאמן לא אמור "למצוא מה לא בסדר" ו"לתקן" בנפשך, אלא לעזור לך לעבוד בצורה הכי אפקטיבית למטרה עבורה הגעת לאימון, על בסיס המבנה הנפשי הנוכחי שלך. חלק מהתהליך בוחן את העבר ויכול לגעת בנקודות רגישות שילוו בבכי, בדיוק כמו שבניית תמונת העתיד אליו תכווני עשויה להיות מרגשת ומלווה בדמעות. בהצלחה
 
תודה על ההסבר המפורט

אבל לא דיברתי על לבכות בקטע של לשבת בחדר ולבכות התכוונתי שאם תוך כידי הטיפול יגעו לי בנקודות רגישות (ויש המון כאלו אצלי) אם ברגע שהוא יראה דמעות על הפנים שלי אם פשוט הוא יצטרך להגיד לי תעזבי את החדר או שמיבחינת מאמן אישי הטיפול ממשיך כרגיל. אני פשוט מפחדת שיווצר מצב לא נעים כי תמיד שמדברים איתי על הנקודות האלו אני פגיעה מתמיד
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
איך קוראים לזה

את קוראת לתהליך שאת הולכת אליו טיפול, אבל אצל מאמן. אין כזה דבר. מאמן עושה אימון - חשוב לחדד זאת כי אימון הוא לא טיפול כפי שאיציק הסביר יפה. את השאלות שאת מפנה אלינו, עלייך להפנות אל המאמן. עלייך לומר לו את חששותייך וציפיותייך ולברר איתו את עמדתו בנושא. יש מאמנים שנרתעים מיותר מדי רגשות באימון, בעוד עבור אחרים זה בסדר גמור. הבירור יקל על שניכם בבנית הסכם אימון נכון וציפיות נכונות לתהליך ויגדיל את הסיכוי שתהליך יהיה מוצלח.
 

bridges

New member
את יכולה להיות חופשיה ביותר עם מאמן

קשה לי להאמין שמאמן יפסיק תהליך של אימון אישי רק בגלל שבכית. מה שמעניין אותי זה מה עומד מאחורי החשש שלך: ואם מאמן יעבוד עמך מספר פגישות ואז יציע לך לפנות לטיפול במקום או בנוסף לאימון, מה זה אומר עלייך? מה מטריד אותך בטיפול פסיכולוגי? כמו שענבל כתבה, אני ממליץ שתעלי את זה מול המאמן שלך. בהצלחה, רונן
 

Dana23410

New member
שאלה שעולה...

ראיתי את התגובות שלכם בנוגע לעניין של לבכות באימון ופתאום התחלתי לפקפק באימונים שלי.. אני כבר שנתיים וחצי נפגשת עם מאמנת ואני לפעמים בוכה... יכול להיות שזה כבר הפך להיות טיפול למרות שהיא לא פסיכולוגית? האם זה נורמלי להפגש כל כך הרבה זמן?
 
מבחן התוצאה

אם האימון עזר לך לבנות חזון עתידי, להגדיר מטרה ולהתוות תכנית פעולה, הרי שהיה אפקטיבי. ליווי של מאמן (המקורי או אחר, לפי המטרות שהגדרת) במהלך ביצוע תכנית הפעולה איננו יוצא דופן אבל להבנתי מתבצע לרוב בקצב דליל יותר מאשר בשלב האימון. היות שאימון בנוי על הקשבה ואמפתיה, יתכן שמצאת אוזן קשבת. זה בסדר גמור כשלעצמו, אבל אפקטיביות האימון צריכה להימדד כיצד במקביל את מתקדמת על פי תכנית הפעולה שלך. אם האימון נשאר אינטנסיבי ונותן לך בעיקר אוזן קשבת, אני חושב שיש מקום לבחון את מידת האפקטיביות שלו ומה באמת את צריכה. בהצלחה
 

bridges

New member
השאלה היא מה קורה באימון

כפי שכתבתי אין שום בעיה שדברים עולים ובכי עולה בזמן טיפול. אני נותן פה "כללי אצבע" מסוימים, זה עדיין לא אומר שאם את מרגישה שהתהליך עוזר לך ויש לך תוצאות אז את צריכה להפסיק רק משום ש"זה לא אימון". יכול להיות שאת עוברת עם המאמנת תהליך מעצים ומעשיר שאיננו תהליך אימון קלאסי וגם איננו תהליך טיפולי וזה בסדר גמור. בעיקרון תהליך אימון הוא תהליך קצר מועד, של עד 15 פגישות, אולם לעתים יש מתאמנים שבוחרים להיפגש, לאחר מכן, בתדירות נמוכה (נגיד פעם בחודש) לאורך זמן על מנת לראות את ההתקדמות בתכנית הפעולה. יש מקרים שבהם יש מספר נושאים שעליהם רוצים להתאמן, לדוגמה: זוגיות ואח"כ קריירה וכו'. במקרה הזה למעשה יש רצף של מספר תהליכים אימוניים שיכולים להמשך גם שנים. השאלה שאת רוצה לשאול את עצמך: האם יש לי חזון שמהווה את המצפן שלי למימוש המטרות האימוניות שלי? האם יש לי תכנית פעולה שכוללת יעדים ברורים? האם יש לי תוצאות מהאימון? רונן
 

יודה ב

New member
דנה היקרה,

זה שאת נפגשת שנתיים וחצי עם מאמנת עוד לא הופך את זה לתהליך אימון. לתהליך חייבת להיות התחלה, אמצע וסוף, בהגדרה. לגבי שאלתך אם זה נורמלי? השאלה הנכונה יותר היא לשאול האם זה אפקטיבי? אם את מתקדמת לקראת מטרה שאת רוצה זה בסדר. אם לא, או אם אין שם מטרה בכלל, כדאי שתשקלי המשך המפגשים.
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
מה קובע אם האימון מועיל

יקירה, בכי באימון זה לא אינדיקציה לכך שזה בסדר או לא בסדר. משך האימון שאת מציינת ארוך במיוחד ומזמין התבוננות. הכל תלוי באופן שבו אתן עובדות. באופן כללי אימון הוא מוכוון מטרה/מטרות. לא תמיד זה בדיוק כפי שכתבו עמיתי - חזון ותוכנית פעולה. לעיתים המטרות הן אישיות ועמוקות יותר והאימון מקדם אותך אליהם. שאלי את עצמך - מה את מפיקה מכל פגישה? מדוע את בוחרת להמשיך? האם את מרגישה שבכל פגישה אתן זזות לכיוון שנכון לך ומקדם אותך? האם את מפחדת להיות בלי המאמנת? אם כן, יצרתן תלות שלא אמורה להיות באימון, ונכון להיגמל ממנה. אם לא, והפגישות הן אפקטיביות עבורך, אזי את נמצאת בתהליך טוב ופורה, גם אם מתמשך. אולי זה הקצב שלך שלך - רק את יכולה לומר מה מתאים לך.
 

Dana23410

New member
הרהורים

האימון הוא בהחלט אפקטיבי. אני לא בטוחה שהשגתי את כל המטרות שאותם קבעתי בהתחלה אבל האימון שינה כיוון לדברים נוספים ובאמת כמו שנאמר זה עובר נושאים וכל הזמן מתקדם... אני כן מרגישה שהוא מוביל אותי לכיוון טוב ושינה את צורת המחשבה שלי.. ורק לאחרונה התגלו דברים שלא דימיינתי אפילו שיהיו בהתחלה- גילויים חדשים שגרמו לצמיחה.. הפחד האמיתי שלי הוא התלות באימון.. האוזן הקשבת נהפך לצורך בסיסי.. האם זה משהו שלא אמור לקרות באימון? אני מבינה את ההבדל בין טיפול לאימון אבל למה אימון תמיד חייב להיות קצר טווח?
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
משך האימון

האימון לא חייב להיות קצר טווח. זה תלוי בגישה. יש גישות מובנות אשר מכוונות ל-10 או 12 מפגשים עם תהליך מובנה, ויש גישות פתוחות וגמישות יותר. האימון בדרך כלל קצר יותר מתהליך טיפולי, והוא ממוקד יותר. אימון במיטבו מאפשר לך לצאת לעולם ללא תלות במאמן. גם אם יש תלות מסויימת במהלך הדרך, חלק מהתהליך אותו את אמורה לעבור הוא לאפשר לך עצמאות ואי-תלות. זו גם חלק מהסיבה שאימון הוא בדרך כלל פחות ארוך. תהליכים ארוכים יוצרים הרגלי תלות - להתרגל להביא כל בעיה אל המאמן ולדון בה שם. נכון יהיה עבורך לבדוק כיצד למצוא אוזן קשבת במקום אחר (גם אם את בוחרת להמשיך באימון). תפקיד המאמן הוא לא להיות "אוזן קשבת" (כמובן שהוא מקשיב, אבל זה לא התפקיד העיקרי שלו) - תפקידו להיות הזרז והמאפשר בתהליך הצמיחה שלך. זה לא אותו הדבר. מאמן טוב יאתגר אותך למצוא כיצד לספק צרכים כמו "אוזן קשבת" בעוד מקומות. כל עוד המאמן מספק את הצורך הזה, אין דחף לחפש אותו בחוץ - אצל בן זוג, חברות, בני משפחה וכו'. כולנו זקוקים לאוזן קשבת מדי פעם, וחשוב שיהיה ערוץ כזה בחיים שלנו, שאינו תלוי באיש מקצוע.
 
תלות באימון

שלום לך דנה יקרה, אני לא ממהרת לקבוע תלות באימון דרך הרשת, בצורה כזו. גם יש לי בעיה מסוימת עם העניין תלות. אני יודעת שאני בוודאות תלויה באכילת אוכל בריא. כשאכלתי אתמול קופסת שמנת חמוצה, כל היום היום, סבלתי מכאבי בטן. בניגוד לבד"כ שאני קלילה ושמחה. אני גם תלויה ביוגה. תני לי כמה ימים ללא תרגול, וכואב לי הגב. והכתפיים. תלויה לגמרי. אני גם תלויה בתרגול סדיר של "התמקדות" (סוג העבודה הרגשית שאני עובדת איתה - לאחרים ולעצמי). שבוע בלי תרגול ואני כבר עצבנית. אני גם תלויה באימון, במיוחד כשאני צריכה אותו. אני תלויה בצמיחה קדימה. בהתפתחות. בתהליכי עבודה עם עצמי, נעזרת באחרים בד"כ, ומעט לבד או עם ספרים. ואני מתכננת להמשיך בכך כל חיי. תלות. ללא ספק. רק שאין לי שום בעיה איתה. להיפך. זה סוד ההצלחה שלי והחיים הממש ממש טובים. אני מעודדת מתאמנים לקחת הפסקה אחרי 12 פגישות, ואז לבחור אם לצאת לסיבוב חדש או לא. לפעמים עושים גם 40 פגישות אם צריך. ובדרך אכן עובדים על כמעט כל תחום בחייהם. אם אנשים רוצים לסיים את האימון, אני מציעה להם בהחלט לשקול כוון עבודה אחר. סדנה, מאמן אחר, קבוצה שנפגשת בקביעות. משהו. לא לנוח על זרי הדפנה, ואז להתחיל ללכת אחורה. אני מציעה לאנשים לקבל החלטה שהם ממשיכים לעבוד ולהתקדם כל חייהם. ואחרי כל זה, יתכן שמשהו בעבודה הזו עם המאמנת מפריע לך. משהו שיוצר מחשבה על תלות לא נכונה. ושווה לבדוק מה זה. אבל לא כי זה שנתיים וחצי. אלא כי את מרגישה שמשהו מפריע, אם את מרגישה.
 

מקצבים

New member
האם אפשר לבכות בטיפול

האם את בתחילתו של תהליך טיפול או אימון אישי ? בכל מקרה , אם בטיפול ואם באימון - עליך להיות את. אםעולה הצורך לבכות - תני לבכי לצאת. מאמן מנוסה ידע איך לנהוג, ואם הוא יחוש שהמקרה שלך אינו בתחום ההתמחות שלו ויפנה אותך הלאה - עליך לשמוח בכך שנתקלת באיש מקצוע אחראי שיודע לשחרר ולהפנות לאיש מקצוע מתאים יותר לעניינך. בהצלחה רבה
 

tapuachcoach

New member
אין שום בעיה עם בכי

הבכי לשכעצמו הוא מקום של פריצת דרך חשובה ומשמעותית. ולמרות שרב המשיבים כאן בדיון התייחסו למיקוד, אפקטיוביות ומכוונות למטרה שבתהליך האימוני הקלאסי, הרי אם נעשית עבודה על הפן הרגשי, ועולה מטען שחשוב לפרוקו - הרי בכי יכול להיות צעד חשוב ומשמעותי מאד עבור המתאמן, שכן דווקא אז הוא פתוח לשחרר ולצאת לחופשי ממקומו הנוכחי לקראת הגשמת המטרות והיעדים שלו. מה יכול להיות יותר חשוב ועוצמתי מבכי במקרה הזה?! לדעתי, אין בזה שום פסול ולא בושה. ההיפך.
 
למעלה