מעבר לכל התגובות המגוונות שקבלת,
רציתי רק להוסיף מנסיוני,כי נשים לא מעטות,החיות בצל בעליהם..מפתחות מעין תחושה של חוסר אונים נלמד..דהיינו, תחושה שהוא הבעל, הוא כל יכול,ובלעדיו הן אבודות..כפי שאת מתארת בצורת דרמטית כל כך, בלעדיו לא תוכלי להסתדר עם הטיפול בילדים.. בלעדיו לא תצליח לנהל את כל המלחמות מול גופים צבוריים,בית ספר וכו´..בלעדיו, תהיי חסרת הכנסה וללא עבודה..ואם נבדוק, יתכן שהוא הנהג היחידי בבית..ואת או שאין לך רשיון נהיגה, או שאת חוששת לנהוג, גי זו הג´וב שלו..האמת,והמציאות אצל נשים רבות ,שונה לחלוטין.מתברר כי נשים רבות שחשבו כמוך, כמו האשה הקטנה של הבעל.. כשנותרו לבד, מאד מהר גילו את האנרגיות שהיו חבויות, אולי גם מדוכאות בצורה כזו של נישואין..ומרביתן,הצליחו מאד מהר לעמוד על רגליהן..להכנס ל"נעליו" של הבעל, לפעול כמוהו, וגם מעבר לכך..מה שאני רוצה לומר הוא כי בעצם יש בכך כן אתתכל היכולות להתמודד לבד..את חוששת מזה, ובעלך הנחמד מנצל את חוסר האמונה שלך ביכולתך לטובתו,לצרכיו הוא..נכון שלהמשיך לבד זה מפחיד, מרתיע,ומאד מאיים..אבל זו לא יותר מאשר תחושת מילכוד שאת חשה להמשיך יחד עם בעלך,או לחלופין,להתמודד לבד..מדברייך לא היה ברור אם את עדיין אוהבת אותו, שעה שהוא טוען שהוא אוהב אותך..יש בסיס לטיפול משפחתי מובנה/מערכתי, אם עדיין קיימת אהבה ביניכן. בלעדיה,פשוט חבל על הזמן ! אם זו תחושתך, כבר הוזכר, את יכולה לפנות לנעמ"ת לקבלת ייעוץ משפטי,ללא תשלום..ומוטב,במצב הנוכחי,שהוא בעצם ללא תוחלת,להפרד,ולהתחיל פרק ב´.. יש לך עוד המון מה לעשות בחייך,ואת מסוגלת, כפי שהדגשתי קודם למצוא בעצמך את האנרגיות,הכוחות להתמודד ולהצליח. עלייך רק להחליט מה את באמת רוצה.
