מרגישה חסומה

[הדסה 99]

מרגישה חסומה

רציתי לשתף אותכם בבעיה שיש לי. אני מאז ומתמיד מכירה את עצמי כאמביציוניסטית, כאחת שעושה הכל למען מה שהיא רוצה להשיג. תמיד אמרתי לעצמי שמה שאני רוצה אני תמיד אצליח להשיג כל עוד אשאף לכך במלוא המרץ.ואכן היה כך. אני בת 19 עוד מעט ושנה הבאה אני מעוניינת ללמוד. תמיד גם הייתי תלמידה מצטיינת, מוציאה מאיות אחרי מאיות וציונים מעולים בבגרויות (אני ממש ממש אבל ממש לא מציינת את זה לשחצנות). בכלל אמביציה וחרשנות בלימודים ומוטיבציה גבוהה מאוד תמיד הובילו אותי- תמיד השאיפה להגיע רחוק, להיות במקום הראשון, להיות הכי מוצלחת, לא רק בלימודים- בכל דבר. האתגר והתחרותיות היו כמו סמים בשבילי- ואני ממש לא מגזימה. אבל בשנה האחרונה אני מרגישה שחלה אצלי ירידה דרמטית ביכולות שלי. במוטיבציה שלי.התשוקה להצליח לא כשהייתה, ואני כל הזמן מרגישה חסומה, כאילו משהו מונע ממני מלפרוח ולמצות את הפוטנציאל שלי. שלבים שונים, בחינות חשובות, והמצב הכללי שלי בחיים הוא פשוט ירוד. אין בי את אותה האש שהניעה אותי מלכתחילה. בנוסף, כשאני רוצה מאוד להצליח אני פשוט לא משיגה את מטרותי. כשאני יושבת ולומדת הריכוז שלי לא עמוק, מחשבותי לעיתים נודדות ואני מוצאת עצמי שוגה בדימיונות, והתוצאות בהתאם. הלימודים מאוד חשובים לי בחיים. המוטיבציה להצליח נשארת בעינה, אבל את הדרך להצלחה אינני מצליחה לעבור כראוי, אם בכלל. אני רוצה לחיות בהרמוניה עם עצמי- שהכל יזרום לי כמו קודם. אבל זה לא קורה. כי אני מרגישה שאני טובעת בביצה ולעולם לא אשוב להיות מי שהייתי. האם עליי ללכת למאבחן אישיות שיראה מה הבעיה איתי? האם יתכן שמיהו עשה לי עין הרע, או שיש לי אנרגיות שליליות? האם שינוי שמי יכול לפתור את הבעיה? איך אני פשוט חוזרת להיות מי שהייתי?

 

[hilabarak]

הדסה שלום, יש לי בשורה טובה ובשורה

רעה (שתיהן כמובן על פי תפיסת החיים שלי ולכן רק דעתי בלבד). הבשורה הטובה היא שאת יכולה לחזור למי שהיית. הבשורה הרעה היא שזו עבודה קשה, איזון בחיים בדרך כלל לא מושג דרך שינוי שם או טקסי הסרת עין הרע. אם זה באמת היה מצליח אז כולנו היינו נוטשים את הפסיכולוגים והפסיכיאטרים ופשוט משנים שמות או עושים טקסים אצל רבנים, בדיוק כמו שכשיש לנו עורק סתום כולנו הולכים לעשות צינטור ללא קשר לאמונה (יהודי, נוצרי וארמני), פשוט כי זה פועל תמיד. בקיצור עד כאן לנושא אמונה אישית. אני אנסה לעזור לך דרך שינוי זווית ראייה. תחשבי על החיים כעל תהליך ואני אנסה להסביר את התהליך החיים שעובר על אנשים שמאבדים שימחה באופן כללי. ניקח ילד בן 5 הוא מאושר יחסית, אבל הוריו נוהגים בו לא הכי כשורה. בגיל 10 הוא מפתח בעיות חברתיות קלות, אבל זה עדיין חסר השפעה והוא די מאושר. בגיל 18 הוא מתגייס ומאמין שעולמו ישתנה לטובה, סך הכל כל עתידו לפניו. אבל הבעיות כבר מתחילות לצוץ ביתר רצינות, הקשר הזוגי לא מסתדר כל כך והחברים כבר פחות סובלניים (בגיל 10 מספיק שאתה משחק טוב בכדור ואתה יכול להתחבר עם מישהו). בגיל 25 הוא כבר מתחיל להבין שיש בעייה, הוא כבר נפרד מהבחורה ה9 במספר ואיננו מוצא עצמו בעבודה. בגיל 31 הוא מתחתן מתוך חוסר ברירה ובגיל 40 הוא שואל עצמו "מה קורה כאן לעזאזל? מחצית חיי עברו ועוד לא מצאתי את עצמי, כנראה שגם לא אמצא" ונכנס למשבר גיל 40. בקיצור עשיתי פשטנות לחיים, אבל הפואנטה היא "הבעיות תמיד היו קיימות, הוריו של הילד לא לימדו אותו לחיות נכון, רק בגילאים מסויימים הבעיות היו פחות בולטות ואיפשרו לשימחה לפרוץ". בגילאים צעירים יותר יש בנו אמונה שדברים יסתדרו בלי שנצטרך לעבוד עליהם (מה שמתברר כלא נכון בגיל מאוחר יותר). בגיל צעיר אנחנו דורשים פחות מהחיים (בגיל 10 מספיק לי לשחק בכדור עם חברים, בגיל 30 אני רוצה בת זוג שתתאים לי לחיים). תכלס אפשר למצוא את השמחה שהיתה, אבל עלייך לבדוק מדוע היא נעלמה. מהן הבעיות האמיתיות. לפי אמונתי לפחות לא תמצאי זאת בשינוי שם או טקס הסרת עין הרע.

 

[בדיחהקוסמית]

burned out

נשמע כמו איך שאני הייתי בבית הספר, כבר מכיתה אלף רציתי להיות הכי טוב, הכי מוצלח, מושלם. דברים השתנו מאז, מטרות השתנו, אני השתניתי. יכול להיות ששרפת את עצמך (burned out) כי התאמצת מאוד בשנים האחרונות להצליח לעמוד בסטנדרטים שלך לכן הריכוז ירד, המחשבה נודדת למקומות אחרים, יש פנטזיות, האש הלכה השכל אומר - הלימודים חשובים, אבל כל השאר בגוף/נפש/רוח אומר - לא, די. לכן אין הרמוניה, יש מאבק פנימי. ובכלל בגיל הזה אנחנו מתפתחים ומשתנים. את מגדירה את זה כבעיה, ורוצה לחזור אחורה בזמן אבל אפשר רק ללכת קדימה. לבדוק מה את באמת רוצה מעצמך ומהן הסיבות לכך? אולי כרגע, תגלי שאת לא רוצה להיות בלחץ של הלימודים. קצת חופש. תמיד אפשר לחזור. אני הייתי מציע דווקא לקחת פסק זמן, להכיר את עצמך מחדש, ליהנות יותר מהחיים וממה שהם מציעים לך עכשיו, לגלות מחדש את שימחת החיים. לקחת פחות ברצינות את עצמך, את מה שקורה. הזרימה תבוא כאשר את הגעת לאיזון עם עצמך, ואת עושה את מה שאת באמת רוצה לעשות, מתוך סיבות בריאות לחסימות יש סיבות, צריך לחשוף אותן. הן עשויות להיות קשורות ללימודים, ואולי למשהו שונה לגמרי בתחום אחר לגמרי בחייך? בכל מקרה, חשוב להגיע לשורש ולא לגעת רק בסימפטומים שתיארת כאן...

את מוזמנת לשתף עוד על התחושות, וסיבות אפשריות שעולות בך עכשיו...