מרגישה חנוקה...

lilit26

New member
מרגישה חנוקה...

לפני מס' שבועות עברתי עם בעלי למשפחתו. זאת לאחר שאבי סילק אותנו מביתו. מאז אין לנו כמעט כל קשר. תזכורת: אמי נפטרה, אין לי קשר עם משפחתה וגם למשפחתו של אבי אין לי כ"כ קרבה. כיום אני עדה ליחס חם שבעלי מקבל מאביו (חיבוקים, תשומת לב ואכפתיות אמיתית). כמובן וצפוי שדברים אלו יעלו בי את החסך שלי הקיים בנוגע למשפחה וחום. בנוסף מכיוון שהתחתנתי ועברתי דירה התרחקתי מחברות רבות (כמובן חוץ מהחברה הקרובה ביותר). ידוע לי שזה טיבעי, בייחוד ששאר החברות נמצאות במצב אחר בחיים (עדיין במסיבות, יציאות ובנים). אני מרגישה כאילו יצאתי מהמעגל הזה של החברות ולרוב זה בסדר, אך בצירוף המרחק הפיזי מחברה טובה, חסך של משפחה וזה שעדיין לא מצאתי עבודה, זה פשוט מכביד עליי. אני חושבת המון על זה שאני "לבד". זאת אומרת נכון שיש לי את בעלי, אבל זהו. גם היחסים האינטימיים ביני לבעלי לא תקינים. בחצי שנה האחרונה קיימנו יחסים בערך 10 פעמים :( הוא בן אדם רגיש ומוטרד כרגע מהמון דברים (לימודים, בניית הבית שלנו וכסף), דברים אלו משפיעים עליו גם בפן המיני ולכן אני מנסה להבין. עדיין יש בינינו המון חיבוקים, ביטויי אהבה, נשיקות וחום. הוא החברה הכי טובה שלי.. ובכל זאת כאשר אין יחסי מין בינינו ההרגשה היא שמשהו חסר... הצרה היא שאין לי מושג איך להתמודד עם כל זה, נמאס לי כבר לחיות באי- שקט! אשמח לשמוע את דעתכם\ עצתכם.
 

גרא.

New member
lilit26,אפשר להרגיש בדברייך,עד כמה את חנוקה,

יותר מכך,חסומה רגשית.במצב שלך,הדמות העיקרית שבה את יכולה להעזר בתמיכה,הבנה,חום ואמפטיה, היא בעלך.אלא שמערכת היחסים ביניכם,והסברת היטב את סיבותיה,אינה זו שהיית רוצה,זו שאת זקוקה לה בדיוק עכשיו.ולכן זה מצב המחייב עבודה של שניכם יחד על הקשר ביניכם,על שפור איכות התמיכה והתקשורת ואת זה אפשר לעשות רק באמצעות טיפול משפחתי/זוגי.כזה שיעזור לך להפתח כלפי בעלך יותר,לשתף ולקבל ממנו את הכוח והחום את כל כך זקוקה להם.יש ליד לשכות הרווחה ברחבי הארץ,תחנות לטיפול משפחתי, בעלות סבירה.כדאי לברר ולנסות להגיע לטיפול כזה.
 

lilit26

New member
תודה רבה...ו...

העניין הוא שאני אכן משתפת אותו ברגשותיי ואני בטוחה שהוא מבין שאני זקוקה לחום, אבל אני חושבת שאם אתה לא נמצא באותו המקום, אין סיכוי שתבין לעולם את ההרגשה האמיתית של להיות לבד בעולם.. מצבי הרוח שלי קיצוניים מעצבנות על כל דבר ועד לצורך עז ודרישה של חיבוק חם. האם זה נורמלי? או שעדיף לי להתייעץ עם פסיכולוג?
 
למעלה