מרגישה בנאדם קטן
לא יודעת מה קורה לי לאחרונה..קשה לי לשמוח בשביל אחרים..(לא כולל חברות טובות) כאילו כל המצברים של הסולידריות שלי התרוקנו במהלך השנים..נמאס לי לשמוח ובעיקר בשביל גברים. הכל בעקבות שיחה שהייתה לי עם בחור אתמול..כריזמטי וקורן ומגניב שיש לו חברה שנה וחצי...אני גבוהה ממנו בשני ראשים כך שזה בכלל לא קטע של עיניין בו...הוא ממש לא מעניין אותי בצורה הזאת... אבל כל הדיבור שלו על איך שהכיר אותה, ועל כמה שהוא מכבד אותה (וכמה שהוא הדגיש שהיא יפיפייה..ואני יודעת שזה נכון אגב..אבל אמרתי לו שזה לא מעניין שהיא יפה) וסיפרים על האקסיות שלו וכל הנושאים שהאלו של "תחייכי לעולם והוא יחייך חזרה"..(למרות שאני דיברתי גם הרבה על כל מיני דברים..וזה לא שהוא רק זיין את השכל) פשוט הכניס אותי לדאון. נמאס לי לשמוע "עצות" כאלה למרות שהבחור בא ממקום טוב.ובעיקר נמאס לי לשמוח בשביל כל העולם..אז הוא שאל אותי/אמר לי יותר נכון שאני מאלה שצריכים שיהיה להם טוב כדי שישמחו בשביל אחרים..ואמרתי לו שזה לא היה ככה..שאני לא הייתי כזאת..שאף פעם לא הייתי קמצנית רגשית..אבל עכשיו נמאס לי- אני אשמח רק בשביל מי שאני מרגישה שסבל, שמנעו ממנו קרבה..ולבנים, ואפילו הוא הסכים בקטע הזה, פשוט יותר קל..וחורה לי שקל להם, בגלל זה הם מוותרים על קשרים בלי לחשוב פעמיים( כי יש עוד אלף כמוה) ובגלל זה אנחנו תמיד נחשוב מיליון פעמים לפני שנזרוק מישהו (אולי לא אמצא מישהו כזה בעשר שנים הבאות). בקיצר, הוא+אני גרמו לי להרגיש שאני בעצם בנאדם קטן, שלא מסוגל לשמוח בשביל זולתו, כי כביכול לא מצאתי את האושר הפנימי שלי. מודה באשמה. אני פשוט שונאת את מין השני יותר ויותר (ואני הטרוסקסואלית מושבעת) אני פשוט שונאת אותם על שמנעו ממני, ולא כיבדו, ויצאו תמיד אפסים כנראה שאני הדפוקה, זה דיי ברור לי. אבל לא נותרו לי עצבים יותר ואני רק בתחילת המרוץ, בשבוע הראשון של הדיאטה, בפרק הראשון של החטא ועונשו. כמה שהייתי חייבת לשפוך את
חבר'ה, תודה
לא יודעת מה קורה לי לאחרונה..קשה לי לשמוח בשביל אחרים..(לא כולל חברות טובות) כאילו כל המצברים של הסולידריות שלי התרוקנו במהלך השנים..נמאס לי לשמוח ובעיקר בשביל גברים. הכל בעקבות שיחה שהייתה לי עם בחור אתמול..כריזמטי וקורן ומגניב שיש לו חברה שנה וחצי...אני גבוהה ממנו בשני ראשים כך שזה בכלל לא קטע של עיניין בו...הוא ממש לא מעניין אותי בצורה הזאת... אבל כל הדיבור שלו על איך שהכיר אותה, ועל כמה שהוא מכבד אותה (וכמה שהוא הדגיש שהיא יפיפייה..ואני יודעת שזה נכון אגב..אבל אמרתי לו שזה לא מעניין שהיא יפה) וסיפרים על האקסיות שלו וכל הנושאים שהאלו של "תחייכי לעולם והוא יחייך חזרה"..(למרות שאני דיברתי גם הרבה על כל מיני דברים..וזה לא שהוא רק זיין את השכל) פשוט הכניס אותי לדאון. נמאס לי לשמוע "עצות" כאלה למרות שהבחור בא ממקום טוב.ובעיקר נמאס לי לשמוח בשביל כל העולם..אז הוא שאל אותי/אמר לי יותר נכון שאני מאלה שצריכים שיהיה להם טוב כדי שישמחו בשביל אחרים..ואמרתי לו שזה לא היה ככה..שאני לא הייתי כזאת..שאף פעם לא הייתי קמצנית רגשית..אבל עכשיו נמאס לי- אני אשמח רק בשביל מי שאני מרגישה שסבל, שמנעו ממנו קרבה..ולבנים, ואפילו הוא הסכים בקטע הזה, פשוט יותר קל..וחורה לי שקל להם, בגלל זה הם מוותרים על קשרים בלי לחשוב פעמיים( כי יש עוד אלף כמוה) ובגלל זה אנחנו תמיד נחשוב מיליון פעמים לפני שנזרוק מישהו (אולי לא אמצא מישהו כזה בעשר שנים הבאות). בקיצר, הוא+אני גרמו לי להרגיש שאני בעצם בנאדם קטן, שלא מסוגל לשמוח בשביל זולתו, כי כביכול לא מצאתי את האושר הפנימי שלי. מודה באשמה. אני פשוט שונאת את מין השני יותר ויותר (ואני הטרוסקסואלית מושבעת) אני פשוט שונאת אותם על שמנעו ממני, ולא כיבדו, ויצאו תמיד אפסים כנראה שאני הדפוקה, זה דיי ברור לי. אבל לא נותרו לי עצבים יותר ואני רק בתחילת המרוץ, בשבוע הראשון של הדיאטה, בפרק הראשון של החטא ועונשו. כמה שהייתי חייבת לשפוך את
