מרגישה בודדה

מרגישה בודדה

אין לי איפה לפרוק ולמי לספר. ואולי לא רוצה לספר בכלל.
אנחנו מתחילים תהליך גירושין. פעם ראשונה שזה מוחשי ואמיתי. אנחנו ביחסים בסדר, אין צעקות או משהו בלתי נסבל. אז ההחלטה היא להמתין לגישור (גירושין בשיתוף פעולה) ולא להפריד את הבית בינתיים.
אבל ביקשתי מבעלי לעבור מהמיטה המשותפת למיטה בחדר האורחים. הוא סירב. הסברתי לו שאני לא מרגישה בנוח עם הנוכחות שלו במיטה. הוא כמובן ביטל את הרגשתי ואמר שזה לא צריך להפריע לי. ואח"כ אמר שאם מפריע לי שאני אעזוב. ממש קשה לי המריבה הזאת. ואין לי למי לספר עם מי להתייעץ ואצל מי לפרוק. מתביישת לדבר עם המשפחה שלי למרות שיודעים שאנחנו בכיוון גירושין. ולגבי חברות מרגישה שאין לי מקום לספר ולפרוק את הרגש (חברה אחת ישר הולכת לעצות פרקטיות בלי לייחס כל משמעות או הבנה לרגש. חברה אחרת לא נותנת מקום לרוב לדבר על כך).
לא יודעת מה לעשות. הקמתי שם משתמש חדש כדי שלא יזהו אותי.
 

eliya79

New member
כן באמת לא תהליך פשוט, בעיקר נפשי, אבל אם ככה החלטת כנראה כב

כנראה שלא ראיתם כבר דרך אחרת.
יש לכם ילדים? מה הסיבה לגירושין?
לגבי עניין השינה אם זה באמת מפריע לך הנוכחות שלו וזה בא ממך אני חושבת שבאמת את זו שצריכה לעבור חדר..
לא פייר שלא נוח לך והוא זה שיעבור.
בינתיים חיבוק ענק
 
תודה על התגובה והחיבוק

וגם יתר התגובות שהקלו על תחושת הבדידות וחיזקו אותי.
הסיבות לגירושין מגוונות ואנחנו כבר אחרי הרבה גלגולי טיפולים וכו'. לצערי זו החלטה סופית..
 
גם בעלי היה ככה, הוא אמר לי שאם משהו לא מתאים לי

אז שאני אעזוב. ובסוף באמת עזבתי, לא יכולתי לסבול יותר.
כל הכבוד לך שאת מחכה אבל. למרות הסבל. אני מרגישה שזה טוב לילדים שההורים לא שוברים את הכילים ונפרדים בכעס. זה מצוין לילדים אבל אני מבינה שלך קשה ואני מאוד מזדהה. אבל תגידי לעצמך שאת עושה את זה בשביל הילדים.
תקופה מאוד קשה לפני שעוזבים אבל אני יכולה להגיד לך שאחרי שעזבתי (עזבתי בינואר) לקח כמה חודשים אבל מאוד מאוד הוקל לי. אני מגלה מחדש כמה יפה העולם, כמה מדהימים הילדים שלי. אני מבינה כמה לא תפקדתי כשהייתי אתו באותה בית. כל יום לשמוע שוב ושוב כמה אני רעה/סתומה/מגעילה/לא יוצלחית.
ידעתי שאני אפילו לא קצת מכל זה אבל רק כשעזבתי אותו פיזית הבנתי שהייתי מתה מבפנים. אבל כיום אני מתעוררת בבוקר ובעלי לא שם וטוב לי טוב לי טוב לי. אפילו רק זה, עושה לי טוב לי כל כך, וככה מתחיל לי היום עם הרבה אנרגיות חיוביות.
אז אני יכולה להגיד לך שגם אם מרגיש לך עכשיו מאוד מאוד רע אז הרע יעבור ותרגישי טוב יותר כשהתהליך יתחיל ותוכלי להפריד את הבית ולהתרחק ממנו.
&nbsp
 
רוצה לשתף שאחרי שדיברנו עוד קצת

הוא הבין את העניין ועבר לחדר האורחים.
וזה לא שאני מכריחה אותו לעבור למרות שאני רוצה. זה הרבה יותר הגיוני בגלל כל מיני סיבות - בעיקר הילדים שהחדר שלהם קרוב ורגילים להגיע ואני זאת שלרוב מטפלת בהם. בכל מקרה זאת באמת הקלה מסוימת אבל גם עצב גדול, הפרידה שהולכת ורוקמת עור וגידים כשכבר אפילו לא ישנים ביחד..
&nbsp
 
סתם שואלת מענין אותי אם זה אותו מצב אצלכם

בעלי מאוד נגד שהילדים יגיעו למיטה של ההורים. לא חשוב מה. הם מפחדים או חלום רע - בשום אופן לא להגיע לחדר ההורים בלילה.
מההערה שלך למעלה על זה שהילדים באים לחדר - זה גם ככה אצלכם?
 
לא. הילדים יודעים שהם יכולים תמיד לבוא

למיטה שלנו, וזה מקובל על שנינו.
אבל אני מכירה את הגישה של בעלך. השאלה היא האם יש הסכמה הדדית על הדרך הזאת.
 
אין לנו הסכמה כזאת. כשהייתי ילדה היה אסור לי

להיכנס לחדר ההורים ואני זוכרת כילדה קטנטונת שהייתי שוכבת במיטה שלי, פחדתי נורא שיש מפלצת מתחת למיטה אבל היה אסור לקרוא להורים או ללכת לחדרם.
אז הייתי שוכבת ככה עד שנרדמתי וזאת שריטה שלי. אני רוצה שהילדים שלי כן יבואו לישון איתי כשהם מפחדים.
אולי היינו מגיעים לאיזו הסכמה בעניין אבל לא היה עם מי לדסקס את נושא בכלל. הוא אומר: יש חוק חדש בבית... ומצהיר משהו. וזהו - לא היו דיסקוסים בנושא
 
אל תשמרי לעצמך...

זה קשה מאוד לשתף במשבר ובאמת, כמו שאת מתארת, הסביבה הרבה פעמים לא יודעת איך לקבל אותנו במצבים כאלה. אבל את חייבת את עזרה ותמיכה שלהם. תלמדי אותם לעזור לך. את המשפחה ואת החברות. אל תוותרי עליהם עכשיו.
למרות הבושה, תפתחי את הלב למשפחה. תספרי ותסבירי. רוב הסיכויים שיפתחו את הלב חזרה אליך ויתנו לך את התמיכה שאת כל כך זקוקה לה בתקופה הזו. לפעמים אנחנו לא רואים כמה שאוהבים ודואגים לנו... מקווה שתגלי את זה אצלם. את חייבת לנסות.
לגבי החברה שנותנת עצות פרקטיות. נשמע שהיא אולי רוצה לעזור אבל לא מבינה איזו עזרה את צריכה. תסבירי לה... תגידי את נותנת עצות אבל זה לא מה שאני צריכה ורוצה לשמוע. אני רוצה לספר ושתהיי שם להקשיב ולהבין אותי. אני צריכה אותך בשביל זה. אם תסבירי היא כנראה תבין...
 
את צודקת. זה קשה אבל חשוב

אני יודעת שאוהבים ודואגים לי. זה פשוט כל כך קשה לי להיפתח ולהיחשף. במיוחד כשמדובר במערכת זוגית והם גם בקשר ומכירים.
לגבי החברה לא בטוח שהיא תבין, אבל אנסה בכל זאת..
 
למעלה