Mozzarella
New member
מרגישה אשמה
אני בת 23, ואני מרגישה רע עם זה שהחבר שלי ואני מקיימים יחסי מין בתדירות נמוכה (לטעמי) - שלוש פעמים בשבוע בערך. כדאי שאתחיל בהיסטוריה האישית שלי שיש לה רלוונטיות רבה לעניין: - התחלתי לקיים יחסים בגיל 18 עם בן זוג, אהבה ראשונה. זמן רב מתוך הקשר לא קיימנו יחסים מלאים ומאוד נהנתי. כאשר התחלנו לשכב זה היה ישר בתדירות נמוכה של פעם בשבוע, ומשם רק הדרדר והדרדר. אני לא יכולה לומר שלא היה לי חשק. היה לי, רק לא לבחור הספציפי, שהפך לפחות מושך בעיני, ואני מניחה שדברים בקשר בנינו השתנו. העניין הוא ששנינו, ובמיוחד אני, הרגשנו מאוד מאוד אשמים על כך שאנחנו לא עושים סקס כמו שפנים - כמו שחשבנו שאנשים בגילנו צריכים לעשות. אני פיתחתי תחושה חזקה שאני לא נורמלית - שאני לא מספיק מינית, חשקנית, לא רוצה מין ושעם כל בחור בעתיד יהיה לי קונפליקט - הוא ירצה סקס ואני לא. - הנבואה הזאת לא התגשמה. אחרי שנפרדתי מהבחור הראשון פגשתי בחור אחר, מבוגר יותר, בעל ניסיון וחסר עכבות. מההתחלה הייתה לנו משיכה מאוד מאוד חזקה, ולמרות שבאופן אובייקטיבי הוא לא בחור יפה במיוחד או עם גוף יפה במיוחד, היה לו איזה סקס אפיל. נהנתי נורא מהסקס, שכבנו המון - פעמיים ביום בערך - והייתי משוחררת ופתוחה (גם עם הקודם הייתי כך ונהניתי, אבל התדירות הייתה נמוכה). - אחרי שנפרדתי גם מהבחור הזה היה לי תיאבון. רציתי להתנסות וגם להוכיח לעצמי שוב שאני נורמלית ומינית. היו לי מספר סטוצים - מפגשים חד פעמיים עם בחורים שאחרי שעה, דייט או שני דייטים - שכבתי איתם, ואח"כ לא המשכתי איתם לקשר. המפגשים האלה היו נהדרים בשבילי, חיזקו את הביטחון העצמי שלי, הזכירו לי שאני מינית וסקסית וששום דבר לא דפוק בי. - אחרי תקופה לא קצרה של התנזרות (רציתי זמן לבד לעצמי) פגשתי בחור, שנראה לי כמו אל. וזה החבר שלי היום. שכבנו מאוד מהר ונהניתי, מה גם שהוא הראשון שגרם לי לגמור ממין אוראלי, ובקיצור, הייתי מרוצה. אבל...לא יודעת למה, כנראה שלמרות יופיו המדהים היה לו פחות סקס אפיל מאשר החבר הקודם, ולא הרגשתי צורך לשכב איתו כל הזמן. בהתחלה שכבנו כל פגישה, כל יום כמעט, ודי מהר התחלנו לשכב פחות. לפני חודשיים עברנו לגור ביחד - אני נהנית מאוד מהסקס אבל מרגישה שזה "לא בסדר" ו"לא נורמלי" שזוג צעיר שוכב פעמיים בשבוע בממוצע (אולי יותר, לעתים נדירות פחות). אני נהנית מאוד מהסקס, וגם הוא, ואין לו תלונות על התדירות. להפך, הוא שמח שהקשר שלנו לא מבוסס על סקס ושכיף לנו גם בצורות אחרות. אבל אני מרגישה רע. ההרגשה המאוד רעה שלי התחזקה אתמול לאחר שהוא סיפר לי מה שכבר ידעתי - שבקשרים הקודמים שלו תדירות הסקס הייתה 4 פעמים ביום וכו'. הבחור לא עובד עלי, הוא אומר את האמת - הקשרים היו מבוססים על סקס, והוא דווקא שמח שאנחנו שוכבים כפי שאנחנו שוכבים. אבל אני מרגישה רע כל כך...אני נמשכת אליו אבל מתעצלת - גם כשיש לי חשק לא תמיד אני אזום כי אין לי כוח, כי אין לי מצב רוח. יש קשיים אובייקטיביים כמו תקופות שבהן אני מרגישה רע עם עצמי ועם איך שאני נראית, אבל יש גם תקופות טובות שבהן אני כאילו בכל זאת מוצאת תירוצים לא לקיים יחסים פעמים רבות. החבר מבחינתו רוצה סקס כל הזמן, ואני גם בחורה מאוד מושכת, או לפחות מושכת את הבחורים שיצאתי איתם, כך שאני רגילה שזה המצב, ובדרך כלל זה גם מפתח אצלי לחץ. לרוב הלחץ הזה גורם לי להנות פחות ולרצות פחות לשכב. ושוב - הלחץ נובע בדרך כלל ממני. לא משנה כמה סקס יהיה, אני כמעט תמיד ארגיש שזה לא מספיק ולא נורמלי. שאני לא נורמלית. שהליבידו שלי נמוך, וזה עוד יותר קשה לאור המחשבה על הקשרים הקודמים של החבר, על ההרגלים הקודמים שלו (הוא אומר שתמיד שרצה - הם שכבו. כי ככה הוא רגיל, וככה זה כשיש חברה - תמיד נענים), ועל בנות אחרות סביבי שמתישות את החברים שלהן בתדירות המינית. אני מניחה שאם היו נותנים לי להיות רווקה, הייתי שוכבת עם המון בחורים וזה היה נראה שאני בעלת ליבידו גדול מאוד. אבל במערכת יחסים, אולי מבלבד זאת עם הבחור המבוגר, באיזשהו שלב די מוקדם (חודשים ספורים), אני מאבדת את ההתרגשות ובעיקר - גם אם אני רוצה, אני מתעצלת וזה לא בראש סדר העדיפויות שלי, ואני פשוט מרגישה כל כך דפוקה בגלל זה! מצטערת על האורך, אשמח לעצות.
אני בת 23, ואני מרגישה רע עם זה שהחבר שלי ואני מקיימים יחסי מין בתדירות נמוכה (לטעמי) - שלוש פעמים בשבוע בערך. כדאי שאתחיל בהיסטוריה האישית שלי שיש לה רלוונטיות רבה לעניין: - התחלתי לקיים יחסים בגיל 18 עם בן זוג, אהבה ראשונה. זמן רב מתוך הקשר לא קיימנו יחסים מלאים ומאוד נהנתי. כאשר התחלנו לשכב זה היה ישר בתדירות נמוכה של פעם בשבוע, ומשם רק הדרדר והדרדר. אני לא יכולה לומר שלא היה לי חשק. היה לי, רק לא לבחור הספציפי, שהפך לפחות מושך בעיני, ואני מניחה שדברים בקשר בנינו השתנו. העניין הוא ששנינו, ובמיוחד אני, הרגשנו מאוד מאוד אשמים על כך שאנחנו לא עושים סקס כמו שפנים - כמו שחשבנו שאנשים בגילנו צריכים לעשות. אני פיתחתי תחושה חזקה שאני לא נורמלית - שאני לא מספיק מינית, חשקנית, לא רוצה מין ושעם כל בחור בעתיד יהיה לי קונפליקט - הוא ירצה סקס ואני לא. - הנבואה הזאת לא התגשמה. אחרי שנפרדתי מהבחור הראשון פגשתי בחור אחר, מבוגר יותר, בעל ניסיון וחסר עכבות. מההתחלה הייתה לנו משיכה מאוד מאוד חזקה, ולמרות שבאופן אובייקטיבי הוא לא בחור יפה במיוחד או עם גוף יפה במיוחד, היה לו איזה סקס אפיל. נהנתי נורא מהסקס, שכבנו המון - פעמיים ביום בערך - והייתי משוחררת ופתוחה (גם עם הקודם הייתי כך ונהניתי, אבל התדירות הייתה נמוכה). - אחרי שנפרדתי גם מהבחור הזה היה לי תיאבון. רציתי להתנסות וגם להוכיח לעצמי שוב שאני נורמלית ומינית. היו לי מספר סטוצים - מפגשים חד פעמיים עם בחורים שאחרי שעה, דייט או שני דייטים - שכבתי איתם, ואח"כ לא המשכתי איתם לקשר. המפגשים האלה היו נהדרים בשבילי, חיזקו את הביטחון העצמי שלי, הזכירו לי שאני מינית וסקסית וששום דבר לא דפוק בי. - אחרי תקופה לא קצרה של התנזרות (רציתי זמן לבד לעצמי) פגשתי בחור, שנראה לי כמו אל. וזה החבר שלי היום. שכבנו מאוד מהר ונהניתי, מה גם שהוא הראשון שגרם לי לגמור ממין אוראלי, ובקיצור, הייתי מרוצה. אבל...לא יודעת למה, כנראה שלמרות יופיו המדהים היה לו פחות סקס אפיל מאשר החבר הקודם, ולא הרגשתי צורך לשכב איתו כל הזמן. בהתחלה שכבנו כל פגישה, כל יום כמעט, ודי מהר התחלנו לשכב פחות. לפני חודשיים עברנו לגור ביחד - אני נהנית מאוד מהסקס אבל מרגישה שזה "לא בסדר" ו"לא נורמלי" שזוג צעיר שוכב פעמיים בשבוע בממוצע (אולי יותר, לעתים נדירות פחות). אני נהנית מאוד מהסקס, וגם הוא, ואין לו תלונות על התדירות. להפך, הוא שמח שהקשר שלנו לא מבוסס על סקס ושכיף לנו גם בצורות אחרות. אבל אני מרגישה רע. ההרגשה המאוד רעה שלי התחזקה אתמול לאחר שהוא סיפר לי מה שכבר ידעתי - שבקשרים הקודמים שלו תדירות הסקס הייתה 4 פעמים ביום וכו'. הבחור לא עובד עלי, הוא אומר את האמת - הקשרים היו מבוססים על סקס, והוא דווקא שמח שאנחנו שוכבים כפי שאנחנו שוכבים. אבל אני מרגישה רע כל כך...אני נמשכת אליו אבל מתעצלת - גם כשיש לי חשק לא תמיד אני אזום כי אין לי כוח, כי אין לי מצב רוח. יש קשיים אובייקטיביים כמו תקופות שבהן אני מרגישה רע עם עצמי ועם איך שאני נראית, אבל יש גם תקופות טובות שבהן אני כאילו בכל זאת מוצאת תירוצים לא לקיים יחסים פעמים רבות. החבר מבחינתו רוצה סקס כל הזמן, ואני גם בחורה מאוד מושכת, או לפחות מושכת את הבחורים שיצאתי איתם, כך שאני רגילה שזה המצב, ובדרך כלל זה גם מפתח אצלי לחץ. לרוב הלחץ הזה גורם לי להנות פחות ולרצות פחות לשכב. ושוב - הלחץ נובע בדרך כלל ממני. לא משנה כמה סקס יהיה, אני כמעט תמיד ארגיש שזה לא מספיק ולא נורמלי. שאני לא נורמלית. שהליבידו שלי נמוך, וזה עוד יותר קשה לאור המחשבה על הקשרים הקודמים של החבר, על ההרגלים הקודמים שלו (הוא אומר שתמיד שרצה - הם שכבו. כי ככה הוא רגיל, וככה זה כשיש חברה - תמיד נענים), ועל בנות אחרות סביבי שמתישות את החברים שלהן בתדירות המינית. אני מניחה שאם היו נותנים לי להיות רווקה, הייתי שוכבת עם המון בחורים וזה היה נראה שאני בעלת ליבידו גדול מאוד. אבל במערכת יחסים, אולי מבלבד זאת עם הבחור המבוגר, באיזשהו שלב די מוקדם (חודשים ספורים), אני מאבדת את ההתרגשות ובעיקר - גם אם אני רוצה, אני מתעצלת וזה לא בראש סדר העדיפויות שלי, ואני פשוט מרגישה כל כך דפוקה בגלל זה! מצטערת על האורך, אשמח לעצות.
אני לא חושבת שיש לך מה להרגיש דפוקה. כל אין ביניכם פערים של ציפיות, אתם נורמלים מאוד, ואפילו במצב טוב! אני חושבת שיש המון מסרים תרבותיים לנשים היום, ששחרור האשה כולל להיות מאוד מינית והרבה פעמים גורם לתחושה הזו, כמו שלך. לפי מה שאת אומרת הוא מסופק, והוא נהנה לגלות את הצדדים האחרים של קשר. לא ציינת כמה זמן אתם ביחד ,אל תשכחי שאחרי כמה זמן אין מה לעשות, יש שגרה, יש יום-יום, עבודה או לימודים או מצבי רוח. אני מניחה שגם לגור ביחד מעלה נושאים כמו חשבונות וספונג'ה ולא תמיד יש ראש לסקס. תרגישי טוב עם עצמך, הפעילות המינית שלך נורמלית, ואפילו בתדירות דיי גבוהה. תהני ותרגישי טוב